ואחד שינוי מקום, א"צ לברך.
מיתיבי, "שינוי מקום, צריך לברך. שינוי יין, אין צריך לברך"?
תיובתא דרבי יוחנן תיובתא.
יתיב רב אידי בר אבין קמיה דרב חסדא, ויתיב רב חסדא וקאמר משמיה דרב הונא, הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך, לא שנו אלא מבית לבית, אבל ממקום למקום, לא.
א"ל רב אידי בר אבין, הכי תנינא לי' במתניתא דבי רב הינק, ואמרי ליה, במתניתא דבי בר הינק כוותיך.
ואלא רב הונא מתניתא קמ"ל?!
רב הונא מתניתא לא שמיע ליה.
ותו יתיב רב חסדא וקאמר משמיה דנפשיה, הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך, לא אמרן אלא בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן, אבל דברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן, אין צריך לברך.
מאי טעמא?
לקיבעא קמא הדר.
ורב ששת אמר, אחד זה ואחד זה, צריך לברך.
מיתיבי, "בני חבורה שהיו מסובין לשתות, ועקרו רגליהן לצאת לקראת חתן או לקראת כלה, כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע, כשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה.
בד"א שהניחו שם זקן או חולה, אבל לא הניחו שם לא זקן ולא חולה, כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע, כשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחלה".
מדקתני, "עקרו רגליהן", מכלל דבדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן עסקינן.
וטעמא, ד"הניחו שם זקן או חולה" הוא ד"כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה".
אבל לא הניחו שם זקן או חולה, כשהן יוצאין, טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין, טעונין ברכה לכתחלה.
קשיא לרב חסדא?
אמר רב נחמן בר יצחק,