BERACHOS 039a – כיצד מברכין – פרק ששי – ברכות, לט ע”א

Download Here

Tzuras Hadaf - צורת הדף

דף לט,א

בצר ליה שיעורא?

אמר ליה' "מי סברת כזית גדול בעינן?

כזית בינוני בעינן!

וההוא דאייתו לקמיה דרבי יוחנן, זית גדול הוה, דאע"ג דשקלוה לגרעינותיה, פש ליה שיעורא".

דתנן, "זית שאמרו, לא קטן ולא גדול, אלא בינוני. וזהו אגורי".

ואמר רבי אבהו, לא "אגורי" שמו, אלא "אברוטי" שמו.

ואמרי לה, "סמרוסי" שמו.

ולמה נקרא שמו אגורי?

ששמנו אגור בתוכו.

נימא כתנאי?

דהנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דבר קפרא.

הביאו לפניו כרוב, ודורמסקין, ופרגיות.

נתן בר קפרא רשות לאחד מהן לברך.

קפץ וברך על הפרגיות.

לגלג עליו חבירו.

כעס בר קפרא.

אמר, "לא על המברך אני כועס, אלא על המלגלג אני כועס!

אם חבירך דומה כמי שלא טעם טעם בשר מעולם, אתה על מה לגלגת עליו"?

חזר ואמר.

"לא על המלגלג אני כועס, אלא על המברך אני כועס!

ואמר, 'אם חכמה אין כאן, זקנה אין כאן?!"'

תנא, "ושניהם, לא הוציאו שנתן".

מאי לאו בהא קא מיפלגי?

דמברך סבר, שלקות ופרגיות, "שהכל נהיה בדברו", הלכך חביב עדיף.

ומלגלג סבר, שלקות, "בורא פרי האדמה", פרגיות "שהכל נהיה בדברו", הלכך פירא עדיף.

לא.

דכ"ע שלקות ופרגיות "שהכל נהיה בדברו", והכא בהאי סברא קא מיפלגי.

מר סבר, חביב עדיף.

ומר סבר, כרוב עדיף, דזיין.

אמר ר' זירא, כי הוינן בי רב הונא, אמר לן, "הני גרגלידי דלפתא".

פרמינהו פרימא רבא, "בורא פרי האדמה", פרימא זוטא, "שהכל נהיה בדברו".

וכי אתאן לבי רב יהודה, אמר לן, אידי ואידי "בורא פרי האדמה", והאי דפרמינהו טפי, כי היכי דנמתיק טעמיה.

אמר רב אשי, כי הוינן בי רב כהנא, אמר לן, "'תבשילא דסלקא', דלא מפשו בה קמחא, "בורא פרי האדמה", 'דלפתא', דמפשו בה קמחא טפי, 'בורא מיני מזונות'".

והדר אמר, אידי ואידי, "בורא פרי האדמה", והאי דשדי בה קמחא טפי, לדבוקי בעלמא עבדי לה.

אמר רב חסדא, תבשיל של תרדין, יפה ללב, וטוב לעינים, וכ"ש לבני מעים.

אמר אביי, והוא דיתיב אבי תפי, ועביד תוך תוך.

אמר רב פפא, פשיטא לי, "מיא דסלקא", כסלקא.

ו"מיא דלפתא", כלפתא.

ו"מיא דכולהו שלקי", ככולהו שלקי.

בעי רב פפא, "מיא דשיבתא" מאי?

למתוקי טעמא עבדי, או לעבורי זוהמא עבדי לה?

ת"ש, "השבת, משנתנה טעם בקדירה, אין בה משום תרומה, ואינה מטמאה טומאת אוכלים".

שמע מינה, למתוקי טעמא עבדי לה.

שמע מינה.

אמר רב חייא בר אשי, "פת צנומה בקערה", מברכין עליה "המוציא".

ופליגא דר' חייא.

דאמר ר' חייא, "צריך שתכלה ברכה עם הפת".

מתקיף לה רבא, מאי שנא צנומה דלא, משום דכי כליא ברכה, אפרוסה קא כליא.

על הפת נמי, כי קא גמרה, אפרוסה גמרה?