BERACHOS 038b – כיצד מברכין – פרק ששי – ברכות, לח ע”ב

Download Here

Tzuras Hadaf - צורת הדף

דף לח,ב

אשמעינן טעמא.

ואשמעינן, דהלכתא כרבנן.

אלא דאמר, "מוציא" מאי קמ"ל?!

ואיהו דעבד, לאפוקי נפשיה מפלוגתא.

והלכתא, "המוציא לחם מן הארץ".

דקי"ל כרבנן, דאמרי, "דאפיק משמע":


ועל הירקות אומר וכו': קתני "ירקות" דומיא דפת.

מה פת, שנשתנה ע"י האור, אף ירקות נמי, שנשתנו ע"י האור.

אמר רבנאי משמיה דאביי, זאת אומרת, שלקות מברכין עליהן "בורא פרי האדמה".

דרש רב חסדא משום רבינו, ומנו רב, שלקות מברכין עליהם "בורא פרי האדמה".

ורבותינו היורדין מארץ ישראל, ומנו עולא משמיה דר' יוחנן אמר, שלקות מברכין עליהן "שהכל נהיה בדברו".

ואני אומר, כל שתחלתו "בורא פרי האדמה", שלקו "שהכל נהיה בדברו".

וכל שתחלתו "שהכל נהיה בדברו", שלקו, "בורא פרי האדמה".

בשלמא, "כל שתחלתו שהכל נהיה בדברו, שלקו בפה"א" משכחת לה, בכרבא, וסלקא, וקרא.

אלא "כל שתחלתו בפה"א, שלקו שהכל", היכי משכחת לה?

א"ר נחמן בר יצחק, משכחת לה, בתומי, וכרתי.

דרש רב נחמן משום רבינו, ומנו שמואל, שלקות מברכין עליהם "בפה"א".

וחברינו היורדים מארץ ישראל, ומנו עולא משמיה דר' יוחנן אמר, שלקות, מברכין עליהן "שהכל נהיה בדברו".

ואני אומר, במחלוקת שנויה.

דתניא, "יוצאין ברקיק השרוי, ובמבושל שלא נמוח.

דברי ר"מ.

ור' יוסי אומר, יוצאים ברקיק השרוי, אבל לא במבושל, אע"פ שלא נמוח".

ולא היא.

דכ"ע שלקות מברכין עליהן "בפה"א.

ועד כאן לא קאמר ר' יוסי התם, אלא משום דבעינן טעם מצה, וליכא.

אבל הכא, אפי' רבי יוסי מודה.

אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן, שלקות מברכין עליהם בפה"א.

ור' בנימין בר יפת א"ר יוחנן, שלקות מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו.

א"ר נחמן בר יצחק, קבע עולא לשבשתיה, כר' בנימין בר יפת.

תהי בה ר' זירא?

וכי מה ענין ר' בנימין בר יפת אצל ר' חייא בר אבא?!

ר' חייא בר אבא, דייק, וגמיר שמעתא מרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת, לא דייק.

ועוד, רבי חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דר' יוחנן רביה, ור' בנימין בר יפת, לא מהדר.

ועוד, בר מן דין ובר מן דין, דההוא תורמסא דשלקי ליה שבע זמנין בקדרה, ואכלי ליה בקנוח סעודה.

אתו ושאלו לר' יוחנן, ואמר להו "מברכין עלויה בורא פרי האדמה".

ועוד אמר ר' חייא בר אבא, "אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מליח, ובריך עליו תחלה וסוף".

אי אמרת בשלמא שלקות, במילתייהו קיימי, בתחלה מברך עליו בורא פרי העץ, ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש.

אלא אי אמרת, שלקות לאו במילתייהו קיימי.

בשלמא בתחלה, מברך עליו שהכל נהיה בדברו.

אלא לבסוף, מאי מברך?

דילמא, "בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא".

מתיב רב יצחק בר שמואל, "ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח.

יוצא, בהן, ובקלח שלהן.

אבל לא כבושין, ולא שלוקין, ולא מבושלין".

ואי ס"ד במילתייהו קאי, שלוקין אמאי לא?

שאני התם, דבעינן טעם מרור וליכא.

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא, "רבי יוחנן היכי מברך על זית מליח?

כיון דשקילא לגרעיניה