BERACHOS 038a – כיצד מברכין – פרק ששי – ברכות, לח ע”א

Download Here

Tzuras Hadaf - צורת הדף

דף לח,א

כעבין, חייבין.

כלמודין, פטורים.

א"ל אביי לרב יוסף, "האי "כובא דארעא", מאי מברכין עלויה?"

א"ל, "מי סברת נהמא הוא?! גובלא בעלמא הוא! ומברכין עלויה "בורא מיני מזונות".

מר זוטרא קבע סעודתיה עלויה, וברך עלויה, "המוציא לחם מן הארץ", ושלש ברכות.

אמר מר בר רב אשי, ואדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח.

מ"ט?

(דברים טז, ג) "לחם עוני" קרינן ביה.

ואמר מר בר רב אשי, האי "דובשא דתמרי" מברכין עלויה, "שהכל נהיה בדברו".

מ"ט?

זיעה בעלמא הוא.

כמאן?

כי האי תנא.

דתנן, "דבש תמרים, ויין תפוחים, וחומץ ספוניות, ושאר מי פירות של תרומה.

רבי אליעזר, מחייב קרן וחומש.

ורבי יהושע, פוטר".

א"ל ההוא מרבנן לרבא, "טרימא" מהו?

לא הוה אדעתיה דרבא, מאי קאמר ליה.

יתיב רבינא קמיה דרבא.

א"ל, "'דשומשמי' קא אמרת?

או 'דקורטמי' קא אמרת?

או, 'דפורצני' קא אמרת?"

אדהכי והכי, אסקיה רבא לדעתיה.

אמר ליה, "'חשילתא' ודאי קא אמרת.

ואדכרתן מלתא.

הא דאמר רב אסי, "האי תמרי של תרומה, מותר לעשות מהן, 'טרימא'.

ואסור לעשות מהן, 'שכר'".

והלכתא, תמרי ועבדינהו "טרימא", מברכין עלוייהו "בורא פרי העץ".

מאי טעמא?

במלתייהו קיימי כדמעיקרא.

"שתיתא", רב אמר, "שהכל נהיה בדברו".

ושמואל אמר, "בורא מיני מזונות".

אמר רב חסדא, ולא פליגי.

הא בעבה, הא ברכה.

עבה לאכילה עבדי לה, רכה לרפואה קא עבדי לה.

מתיב רב יוסף, "ושוין, שבוחשין את השתות בשבת, ושותין זיתום המצרי".

ואי ס"ד לרפואה קא מכוין, רפואה בשבת מי שרי?

א"ל אביי, "ואת לא תסברא?"

והא תנן, "כל האוכלין, אוכל אדם לרפואה בשבת.

וכל המשקין, שותה"?

אלא מה אית לך למימר, גברא, לאכילה קא מכוין.

ה"נ, גברא, לאכילה קא מכוין.

לישנא אחרינא.

אלא מה אית לך למימר, גברא, לאכילה קא מכוין, ורפואה ממילא קא הויא.

ה"נ, לאכילה קא מכוין, ורפואה ממילא קא הויא.

וצריכא דרב.

דאי מהאי, ה"א לאכילה קא מכוין, ורפואה ממילא קא הויא.

אבל הכא, כיון דלכתחלה לרפואה קא מכוין, לא לבריך עלויה כלל.

קמ"ל, כיון דאית ליה הנאה מיניה, בעי ברוכי:


שעל הפת הוא אומר המוציא וכו': ת"ר, "מה הוא אומר?

'המוציא לחם מן הארץ'.

רבי נחמיה אומר, 'מוציא לחם מן הארץ'".

אמר רבא, ב"מוציא" כולי עלמא לא פליגי, דאפיק משמע, דכתיב, (במדבר כג, כב) "אל מוציאם ממצרים".

כי פליגי, ב"המוציא".

רבנן סברי, "המוציא", דאפיק משמע.

דכתיב, (דברים ח, טו) "המוציא לך מים מצור החלמיש".

ורבי נחמיה סבר, "המוציא", דמפיק משמע.

שנאמר, (שמות ו, ז) "המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים".

ורבנן?

ההוא, הכי קאמר להו קודשא בריך הוא לישראל.

"כד מפיקנא לכו, עבידנא לכו מלתא, כי היכי דידעיתו דאנא הוא דאפיקית יתכון ממצרים".

דכתיב, (שמות ו, ז) "וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא".

משתבחין ליה רבנן לרבי זירא [את] בר רב זביד אחוה דר"ש בר רב זביד, דאדם גדול הוא, ובקי בברכות הוא.

אמר להם, לכשיבא לידכם, הביאוהו לידי.

זמנא חדא, איקלע לגביה.

אפיקו ליה ריפתא.

פתח ואמר, "מוציא".

אמר, "זה הוא שאומרים עליו דאדם גדול הוא, ובקי בברכות הוא?!".

בשלמא, אי אמר "המוציא"