BERACHOS 037b – כיצד מברכין – פרק ששי – ברכות, לז ע”ב

Download Here

Tzuras Hadaf - צורת הדף

דף לז,ב

ולא מין דגן הוא, או מין דגן, ולא עשאו פת.

ר"ג אומר, שלש ברכות.

וחכ"א, ברכה אחת.

כל שאינו לא משבעת המינין, ולא מין דגן.

כגון פת אורז ודוחן.

ר"ג אומר, ברכה אחת מעין שלש.

וחכ"א, ולא כלום".

במאי אוקימתא, כר"ג?

אימא סיפא דרישא.

"אם אין הפרוסות קיימות, בתחלה מברך עליה 'בורא מיני מזונות', ולבסוף מברך עליה, ברכה אחת מעין שלש".

מני?

אי ר"ג, השתא אכותבות ואדייסא אמר ר"ג ג' ברכות, אם אין הפרוסות קיימות, מיבעיא?!

אלא פשיטא, רבנן.

אי הכי, קשיא דרבנן אדרבנן?

אלא לעולם רבנן, ותני גבי אורז, "ולבסוף אינו מברך עליו, ולא כלום":

אמר רבא, האי "ריהטא דחקלאי", דמפשי ביה קמחא, מברך במ"מ.

מ"ט?

דסמידא עיקר.

"דמחוזא", דלא מפשי ביה קמחא, מברך עליו "שהכל נהיה בדברו".

מ"ט?

דובשא עיקר.

והדר אמר רבא, אידי ואידי, במ"מ.

דרב ושמואל דאמרי תרוייהו, "כל שיש בו מחמשת המינים, מברכין עליו 'בורא מיני מזונות'".

א"ר יוסף, האי "חביצא" דאית ביה פרורין כזית, בתחלה מברך עליו "המוציא לחם מן הארץ", ולבסוף מברך עליו שלש ברכות.

דלית ביה פרורין כזית, בתחלה מברך עליו "בורא מיני מזונות", ולבסוף, ברכה אחת מעין שלש.

אמר רב יוסף, מנא אמינא לה?

דתניא, "היה עומד ומקריב מנחות בירושלים, אומר 'ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה'.

נטלן לאכלן, מברך 'המוציא לחם מן הארץ'".

ותני עלה, "וכולן פותתן כזית".

א"ל אביי, אלא מעתה, לתנא דבי רבי ישמעאל דאמר, "פורכן עד שמחזירן לסלתן", ה"נ דלא בעי ברוכי "המוציא לחם מן הארץ"?!

וכי תימא, ה"נ?

והתניא, "לקט מכולן כזית ואכלן.

אם חמץ הוא, ענוש כרת.

ואם מצה הוא, אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח"?

הכא במאי עסקינן, בשערסן.

אי הכי, אימא סיפא, "והוא שאכלן בכדי אכילת פרס".

ואי בשערסן, האי "שאכלן", "שאכלו" מיבעי ליה?

הכא במאי עסקינן, בבא מלחם גדול.

מאי הוה עלה?

אמר רב ששת, האי "חביצא" אף על גב דלית ביה פרורין כזית, מברך עליו "המוציא לחם מן הארץ".

אמר רבא, והוא דאיכא עליה, תוריתא דנהמא.


"טרוקנין", חייבין בחלה.

וכי אתא רבין א"ר יוחנן, טרוקנין, פטורין מן החלה.

מאי טרוקנין?

אמר אביי, כובא דארעא.

ואמר אביי, "טריתא", פטורה מן החלה.

מאי "טריתא"?

איכא דאמרי, גביל מרתח.

ואיכא דאמרי, נהמא דהנדקא.

ואיכא דאמרי, לחם העשוי לכותח.

תני רבי חייא, "לחם העשוי לכותח, פטור מן החלה".

והא תניא, "חייב בחלה"?

התם כדקתני טעמא.

"ר' יהודה אומר, מעשיה מוכיחין עליה.

עשאן