צורת הדף באתר היברובוקס
"בן איש חי".
אטו כולי עלמא, בני מתי נינהו?!
אלא, "בן איש חי", שאפי' במיתתו, קרוי חי!
"רב פעלים, מקבצאל".
שריבה, וקבץ, פועלים לתורה.
"והוא הכה את שני אריאל מואב".
שלא הניח כמותו, לא במקדש ראשון, ולא במקדש שני.
"והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג".
איכא דאמרי, דתבר גזיזי דברדא,
גזיזי דברדא - חתיכות של ברד והקרח, שקורין גלאנצ"א בלע"ז, והיינו ביום השלג:
ונחת וטבל.
ונחת וטבל לקריו - כדי לעסוק בתורה:
איכא דאמרי, דתנא סיפרא דבי רב, ביומא דסיתוא.
דתנא סיפרא דבי רב - תורת כהנים:
"והמתים אינם יודעים מאומה".
אלו רשעים, שבחייהן קרויין מתים.
שנאמר, (יחזקאל כא, ל) "ואתה חלל רשע, נשיא ישראל".
חלל רשע - על צדקיהו הוא אומר.
ועדיין בימי יחזקאל חי היה, וקורהו חלל!:
ואי בעית אימא, מהכא, (דברים יז, ו) "על פי שנים עדים, או שלשה עדים, יומת המת".
חי הוא?!
אלא המת מעיקרא:
בני ר' חייא נפוק לקרייתא,
לקריתא - להתעסק בעבודת אחוזתם:
אייקר להו תלמודייהו.
אייקר תלמודייהו - אשתכח תלמודם מגרסתם.
אייקר, הוכבד עליהם, מחמת שכחה:
הוו קא מצערי לאדכוריה.
א"ל חד לחבריה, "ידע אבון בהאי צערא?"
א"ל אידך, "מנא ידע?
והא כתיב, (איוב יד, כא) 'יכבדו בניו ולא ידע'".
א"ל אידך, 'ולא ידע?!
והא כתיב' (איוב יד, כב) 'אך בשרו עליו יכאב, ונפשו עליו תאבל'.
ואמר רבי יצחק, קשה רמה למת כמחט בבשר החי".
אמרי, בצערא דידהו ידעי,
צערא דידהו - צער גופם ממש, כגון עקיצת הרימה:
בצערא דאחרינא לא ידעי.
ולא?!
והתניא, "מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ר"ה, בשני בצורת.
והקניטתו אשתו, והלך ולן בבית הקברות.
ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו.
שתי רוחות - של שתי ילדות מתות:
אמרה חדא לחברתה, "חברתי! "בואי ונשוט בעולם, ונשמע
ונשמע - ונדע מה גזרו היום פורענות בעולם, שהעולם נדון בראש השנה:
מאחורי הפרגוד, מה פורענות בא לעולם?"
הפרגוד - מחיצה המבדלת בין מקום השכינה:
אמרה לה חברתה, "איני יכולה, שאני קבורה במחצלת של קנים. אלא לכי את, ומה שאת שומעת, אמרי לי".
הלכה היא ושטה, ובאה.
ואמרה לה חברתה, חברתי! מה שמעת מאחורי הפרגוד?
אמרה לה, "שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה,
ברביעה ראשונה יורה - שלש רביעיות הן, בכירה, שניה, ושלישית.
ראשונה בי"ז במרחשון, שניה בכ"ג, שלישית בראש חדש כסליו:
ברד מלקה אותו".
ברד מלקה אותו - שעתיד ברד ליפול סמוך לרביעה ראשונה, ומה שנזרע כבר הוקשה, והברד שוברו.
והנזרע בשניה, עדיין רך הוא, ואינו נשבר בשביל הברד. כענין שנאמר, "והפשתה והשעורה נכתה, והחטה והכוסמת לא נכו" (שמות ט, לא):
הלך הוא, וזרע ברביעה שניה.
של כל העולם כולו לקה, שלו לא לקה.
לשנה האחרת, הלך ולן בבית הקברות, ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו עם זו.
אמרה חדא לחברתה, "בואי ונשוט בעולם, ונשמע מאחורי הפרגוד, מה פורענות בא לעולם?".
אמרה לה, "חברתי! לא כך אמרתי לך?! איני יכולה, שאני קבורה במחצלת של קנים.
אלא לכי את, ומה שאת שומעת, בואי ואמרי לי.
הלכה ושטה, ובאה.
ואמרה לה חברתה, "חברתי! מה שמעת מאחורי הפרגוד?
אמרה לה, "שמעתי שכל הזורע ברביעה שניה, שדפון מלקה אותו".
שדפון - מלקה הרך, ואינו משדף הקשה:
הלך, וזרע ברביעה ראשונה.
של כל העולם כולו נשדף, ושלו לא נשדף.
אמרה לו אשתו, "מפני מה אשתקד של כל העולם כולו לקה, ושלך לא לקה.
ועכשיו של כל העולם כולו נשדף, ושלך לא נשדף?!"
סח לה כל הדברים הללו.
אמרו, לא היו ימים מועטים, עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד ובין אמה של אותה ריבה.
אמרה לה, "לכי ואראך בתך שהיא קבורה במחצלת של קנים".
לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות, ושמע אותן רוחות שמספרות זו עם זו.
אמרה לה, "חברתי בואי ונשוט בעולם, ונשמע מאחורי הפרגוד, מה פורענות בא לעולם".
אמרה לה, "חברתי! הניחני, דברים שביני לבינך, כבר נשמעו בין החיים".
אלמא, ידעי?
אלמא ידעי - דברים האמורים בין החיים:
דילמא איניש אחרינא שכיב, ואזיל ואמר להו.
ת"ש, "דזעירי הוה מפקיד זוזי גבי אושפזיכתיה, עד דאתי ואזיל לבי רב.
שכיבה.
אזל בתרה לחצר מות.
לחצר מות - לבית הקברות:
אמר לה, "זוזי היכא?"
אמרה ליה, "זיל שקלינהו מתותי בצנורא דדשא בדוך פלן.
בצנורא דדשא - בחור מפתן הבית שהדלת סובב אותו:
ואימא לה לאימא, תשדר לי מסרקאי,
מסרקאי - מסרק שלי:
וגובתאי דכוחלא,
גובתא - קנה.
ובשביל שמתה ילדה אמרה כן, לעגמת נפש:
בהדי פלניתא, דאתיא למחר".
בהדי פלניתא דאתיא למחר - לקבורה:
אלמא ידעי?
אלמא ידעי - מה שעושין, שידעה זו שזו גוססת, ונטויה למות:
[דלמא] דומה קדים ומכריז להו.
דלמא דומה - מלאך שהוא ממונה על המתים, קדים ומכריז להו, עכשיו יבא פלוני.
אבל שאר דברי החיים אינם יודעים:
ת"ש, "דאבוה דשמואל הוו קא מפקדי גביה זוזי דיתמי.
כי נח נפשיה, לא הוה שמואל גביה.
הוו קא קרו ליה, "בר אכיל זוזי דיתמי".
אזל אבתריה לחצר מות.
אמר להו, "בעינא אבא!"
אמר לו - המתים נגלו לו כאילו הם חוץ מקבריהם ויושבים בעגולה:
אמרו ליה, "אבא טובא, איכא הכא".
אמר להו, בעינא אבא בר אבא".
אמרו ליה, "אבא בר אבא, נמי טובא איכא הכא".
אמר להו, בעינא אבא בר אבא, אבוה דשמואל היכא?"
אמרו ליה, סליק למתיבתא דרקיעא.
אדהכי, חזייה ללוי דיתיב אבראי.
חזייה - שמואל ללוי חברו שהיה יושב חוץ לישיבה של שאר מתים:
אמר ליה, "אמאי יתבת אבראי?
מאי טעמא לא סלקת?"
אמר ליה, "דאמרי לי, כל כי הנך שני, דלא סליקת למתיבתא דרבי אפס, ואחלישתיה לדעתיה, לא מעיילינן לך למתיבתא דרקיעא".
כל כי הנך שני - מספר השנים שלא נכנסת בישיבתו של רבי אפס.
במסכת כתובות בפרק הנושא את האשה (דף ק"ג, ב'):
אדהכי והכי, אתא אבוה.
חזייה דהוה קא בכי, ואחיך.
חזייה - שמואל לאבוה דקא בכי וחייך:
אמר ליה, "מאי טעמא קא בכית?"
אמר ליה, דלעגל קא אתית.
דלעגל אתית - במהרה תקבר:
מאי טעמא אחיכת?
דחשיבת בהאי עלמא טובא.
אמר ליה, "אי חשיבנא, נעיילוה ללוי".
ועיילוהו ללוי.
אמר ליה, "זוזי דיתמי, היכא?"
אמר ליה, זיל שקלינהו באמתא דרחיא.
באמתא דרחיא - כל בנין מושב הרחים קרוי אמת הרחיים:
עילאי ותתאי דידן, ומיצעי דיתמי.
אמר ליה, "מאי טעמא עבדת הכי?"
אמר ליה, אי גנובי גנבי מגנבו, מדידן.
אי אכלה ארעא, אכלה מדידן.
אלמא דידעי?
אלמא ידעי - מי חשוב בין החיים:
דילמא שאני שמואל, כיון דחשיב, קדמי ומכרזי, "פנו מקום".
ואף ר' יונתן הדר ביה.
דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, מנין למתים שמספרים זה עם זה?
שנאמר (דברים לד, ד) "ויאמר ה' אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר".
זאת הארץ - במיתת משה כתיב:
מאי, "לאמר?"
אמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב, שבועה שנשבעתי לכם, כבר קיימתיה לבניכם.