Enjoying this page?

010a – מאימתי – פרק ראשון – ברכות, י ע”א

 

צורת הדף באתר היברובוקס

כל פרשה שהיתה חביבה על דוד, פתח בה ב"אשרי" וסיים בה ב"אשרי".

פתח באשרי וסיים באשרי - אלמא חדא היא.

ד"אשרי כל חוסי בו", סיומא ד"למה רגשו גויים", הוא:

פתח, ב"אשרי"" דכתיב (תהילים א, א) "אשרי האיש".

וסיים ב"אשרי", דכתיב (תהילים ב, יב) "אשרי כל חוסי בו":

הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר"מ, והוו קא מצערו ליה טובא.

בריוני - פריצים:

הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו, כי היכי דלימותו.

אמרה לי' ברוריא דביתהו, "מאי דעתך? משום דכתיב (תהילים קד, לה) 'יתמו חטאים'.

חטאים כתיב - קרי ביה חטאים, שיכלה יצר הרע:

מי כתיב, 'חוטאים', 'חטאים' כתיב?

ועוד, שפיל לסיפיה דקרא.

שפיל - השפיל עצמך לסוף המקרא.

כל דבר שהוא בסוף, קרוי, "שפילו של דבר":

"ורשעים עוד אינם"

כיון ד"יתמו חטאים", 'ורשעים עוד אינם'?

אלא בעי רחמי עלויהו, דלהדרו בתשובה, 'ורשעים עוד אינם'".

בעא רחמי עלויהו, והדרו בתשובה:

 

אמר לה ההוא צדוקי לברוריא.

כתיב (ישעיהו נד, א) "רני עקרה לא ילדה".

משום ד"לא ילדה", "רני"?!

אמרה ליה, "שטיא, שפיל לסיפיה דקרא.

דכתיב, 'כי רבים בני שוממה, מבני בעולה, אמר ה'".

אלא מאי "עקרה לא ילדה"?

רני כנסת ישראל, שדומה לאשה עקרה, שלא ילדה בנים לגיהנם, כותייכו:

 

א"ל ההוא צדוקי לר' אבהו.

כתיב (תהילים ג, א) "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו".

וכתיב (תהילים נז, א) "לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה".

הי מעשה הוה ברישא?

מכדי?

מעשה שאול הוה ברישא.

לכתוב ברישא?

אמר ליה, אתון דלא דרשיתון "סמוכין" קשיא לכו.

אנן דדרשינן "סמוכים", לא קשיא לן.

דא"ר יוחנן, "סמוכין מן התורה מנין?

שנא' (תהילים קיא, ח) 'סמוכים לעד לעולם, עשוים באמת וישר'.

סמוכים לעד לעולם - בדברי תורה כתיב.

[אחרי] "נאמנים כל פקודיו, סמוכים", סמיכת כל פקודיו, "עשוים באמת וישר", ולצורך.

ולא דבר רק:

למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג?

שאם יאמר לך אדם, 'כלום יש עבד שמורד ברבו?!'

כלום יש עבד שמורד ברבו - ויבא להכחיש את דברי הנביא:

אף אתה אמור לו, 'כלום יש בן שמורד באביו?'

אמור לו כלום יש בן כו' - והא חזינן הכא דהוה:

אלא הוה.

הכא נמי הוה":

הכא נמי הוה - סופיה להיות:

 

אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מאי דכתיב, (משלי לא, כו) "פיה פתחה בחכמה, ותורת חסד על לשונה".

כנגד מי אמר שלמה מקרא זה?

לא אמרו, אלא כנגד דוד אביו.

שדר בחמשה עולמים, ואמר שירה.

ואמר שירה - כנגד כולם אמר שירה, לכששרתה רוח הקודש עליו:

1. דר במעי אמו, ואמר שירה.

שנאמר (תהילים קג, א) "ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו".

כל קרבי - על שם קרבי אמו, שדר בתוכן:

2. יצא לאויר העולם, ונסתכל בכוכבים ומזלות, ואמר שירה.

שנאמר, (תהילים קג, כ) "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו" וגו'.

3. ינק משדי אמו, ונסתכל בדדיה, ואמר שירה.

שנאמר, (תהילים קג, ב) "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו".

מאי, "כל גמוליו"?

אמר ר' אבהו, שעשה לה דדים במקום בינה.

טעמא מאי?

אמר רב יהודה, כדי שלא יסתכל במקום ערוה.

רב מתנא אמר, כדי שלא יינק ממקום הטנופת.

4. ראה במפלתן של רשעים, ואמר שירה.

שנאמר (תהילים קד, לה) "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה".

5. נסתכל ביום המיתה, ואמר שירה.

שנאמר, (תהילים קד, א) "ברכי נפשי את ה', ה' אלהי גדלת מאד, הוד והדר לבשת".

מאי משמע דעל יום המיתה נאמר?

מאי משמע - דעל יום המיתה נאמר:

אמר רבה בר רב שילא, מסיפא דעניינא.

דכתיב (תהילים קד, כט) "תסתיר פניך יבהלון, תוסף רוחם יגועון" וגו'.

 

רב שימי בר עוקבא, ואמרי לה מר עוקבא, הוה שכיח קמיה דר' שמעון בן פזי, והוה מסדר אגדתא קמיה דר' יהושע בן לוי.

אמר ליה, "מאי דכתיב (תהילים קג, א) 'ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו'"?

אמר ליה, 'בא וראה, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם.

בא וראה וכו' - הוא סבר דהכי בעי, מאי שנא "קרבים" דנקט:

מדת בשר ודם, צר צורה על גבי הכותל, ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה, קרבים ובני מעים.

והקב"ה אינו כן.

צר צורה בתוך צורה, ומטיל בה רוח ונשמה, קרבים ובני מעים'.

והיינו דאמרה חנה, (שמואל א ב, כ) 'אין קדוש כה, כי אין בלתך ואין צור כאלהינו'".

מאי, "אין צור כאלהינו"?

אין צייר כאלהינו.

 

מאי, "כי אין בלתך"?

אמר ר' יהודה בר מנסיא, אל תקרי, "כי אין בלתך", אלא, "אין לבלותך".

שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם.

מדת בשר ודם, מעשה ידיו מבלין אותו.

והקב"ה, מבלה מעשיו.

א"ל, "אנא הכי קא אמינא לך.

הני חמשה 'ברכי נפשי', כנגד מי אמרן דוד?

חמשה ברכי נפשי - לעיל חשיב להו:

לא אמרן אלא כנגד הקב"ה, וכנגד נשמה.

מה הקב"ה מלא כל העולם, אף נשמה מלאה את כל הגוף.

מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה, אף נשמה רואה ואינה נראית.

מה הקב"ה זן את כל העולם כלו, אף נשמה זנה את כל הגוף.

מה הקב"ה טהור, אף נשמה טהורה.

מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים, אף נשמה יושבת בחדרי חדרים.

יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו, וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו":

 

אמר רב המנונא, מאי דכתיב (קהלת ח, א) "מי כהחכם, ומי יודע פשר דבר"?

מאי דכתיב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר - משום דאיירי בסופה בסמיכת גאולה לתפלה, נקט ליה:

מי כהקדוש ברוך הוא, שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים.

בין חזקיהו לישעיהו.

חזקיהו אמר, "ליתי ישעיהו גבאי, דהכי אשכחן באליהו, דאזל לגבי אחאב".

דאשכחן דאזל אליהו לגבי אחאב - דכתיב, "וילך אליהו להראות אל אחאב": (מלכים א יז, ב)

ישעיהו אמר, "ליתי חזקיהו גבאי, דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב, דאזל לגבי אלישע".

יהורם אזל לגבי אלישע - כשהלכו על מואב הוא ויהושפט, (במלכים ב' ג', יב).

דמתוך שלא היו הולכים זה אצל זה, לא היה מוכיחו על שלא נשא אשה:

מה עשה הקב"ה?

הביא יסורים על חזקיהו, ואמר לו לישעיהו, "לך ובקר את החולה".

שנאמר, (ישעיהו לח, א) "בימים ההם חלה חזקיהו למות, ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא, ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה" וגו'.

מאי, "כי מת אתה, ולא תחיה"?

"מת אתה", בעולם הזה.

"ולא תחיה", לעולם הבא.

אמר ליה, "מאי כולי האי?"

אמר ליה, "משום דלא עסקת בפריה ורביה."

א"ל, "משום דחזאי לי ברוח הקדש, דנפקי מינאי בנין דלא מעלו."

א"ל, "בהדי כבשי דרחמנא למה לך?!

כבשי דרחמנא - סתרים דהקדוש ברוך הוא.

כמו "רישא בכבשא", (חולין דף צ"ג, ב'), בהטמנת האפר:

מאי דמפקדת, איבעי לך למעבד!

ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא, לעביד!"

אמר ליה, "השתא, הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך, ונפקי מנאי בנין דמעלו".

א"ל, "כבר נגזרה עליך גזירה."

נגזרה גזרה - שתמות:

א"ל, "בן אמוץ, כלה נבואתך, וצא.

כך מקובלני מבית אבי אבא, אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים".

מקובלני מבית אבי אבא - דוד.

שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו.

בסוף ספר שמואל (ב' כ"ד, טז).

ולא מנע עצמו מן הרחמים:

אתמר נמי, "רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים.

שנא' (איוב יג, טו) "הן יקטלני, לו איחל":

[לסוף יהב ליה ברתא, נפק מיניה מנשה ורבשקה.

יומא חדא, ארכבינהו אכתפיה, לאמטויינהו לבי מדרשא.

אמר חד מינייהו, "חזי רישא דאבא למטוי ביה גלדאני".

וחד אמר, "חזי רישא דאבא לאקרובי עליה לעכו"ם".

חבטינהו בארעא.

מנשה חיה, ורבשקה מית.

קרי אנפשיה "וכלי כליו רעים" (ישעיהו לב, ז)]