ואפילו (במדבר לב, ג) "עטרות, ודיבון".
ואפילו עטרות ודיבון - שאין בו תרגום:
שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור, מאריכין לו ימיו ושנותיו.
רב ביבי בר אביי סבר, לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא, במעלי יומא דכפורי.
תנא ליה חייא בר רב מדפתי, "כתיב (ויקרא כג, לב) 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב'.
וכי בתשעה מתענין?! והלא בעשרה מתענין?
אלא לומר לך, כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב, כאילו מתענה תשיעי ועשירי.
מעלה עליו הכתוב כו' - והכי קאמר קרא, הכינו עצמכם בתשעה לחדש, לענוי המחרת.
והרי הוא בעיני, כענוי היום:
סבר לאקדומינהו.
לאקדומינהו - לסדר כל הפרשיות בשבת אחת או בשתי שבתות:
אמר ליה ההוא סבא, תנינא.
"ובלבד שלא יקדים, ושלא יאחר".
כדאמר להו ר' יהושע בן לוי לבניה, "אשלימו פרשיותייכו עם הצבור, שנים מקרא ואחד תרגום.
והזהרו בורידין, כרבי יהודה.
דתנן, "רבי יהודה אומר, עד שישחוט את הורידין". (חולין כז א).
עד שישחוט את הורידין - כדי שיצא כל הדם, ולא אמר כן אלא בעוף, הואיל וצולהו כולו כאחד:
והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו.
מחמת אונסו - שחלה, או שנטרד בדוחק מזונות, הזהרו בו לכבדו:
דאמרינן, "לוחות ושברי לוחות מונחות בארון".
שברי לוחות מונחות בארון - דכתיב (דברים י', ב) "אשר שברת, ושמתם בארון".
אף השברים תשים בארון:
אמר להו רבא לבניה, כשאתם חותכין בשר, אל תחתכו על גב היד.
איכא דאמרי, משום סכנה.
משום סכנה - שלא יקוץ ידו:
ואיכא דאמרי, משום קלקול סעודה.
משום קלקול סעודה - אף בחבורה קטנה יצא דם, וילכלך את המאכל, וימאיס את המסובין:
ואל תשבו על מטת ארמית.
ואל תעברו אחורי בית הכנסת, בשעה שהצבור מתפללין.
"ואל תשבו על מטת ארמית".
איכא דאמרי, לא תגנו בלא ק"ש.
בלא קריאת שמע - שתהא מטתך דומה למטת ארמית:
ואיכא דאמרי, דלא תנסבו גיורתא.
וא"ד, ארמית ממש.
ארמית ממש - על מטת ארמית:
ומשום מעשה דרב פפא.
מעשה דרב פפא - שאמרה לו שב על המטה, והיה בנה מת מוטל עליה, והיתה רוצה להעליל עליו ולומר, שישב עליו והרגו:
דרב פפא אזל לגבי ארמית, הוציאה לו מטה.
אמרה לו, "שב".
אמר לה, "איני יושב, עד שתגביהי את המטה".
הגביהה את המטה, ומצאו שם תינוק מת.
מכאן אמרו חכמים, אסור לישב על מטת ארמית.
"ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין".
מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי.
דאמר ר' יהושע בן לוי, "אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין".
אסור לעבור וכו' - שנראה כמבריח עצמו מפתח בית הכנסת שבמזרח:
אמר אביי, ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא, אבל איכא פתחא אחרינא, לית לן בה.
ולא אמרן, אלא דליכא בי כנישתא אחרינא, אבל איכא בי כנישתא אחרינא, לית לן בה.
ולא אמרן, אלא דלא דרי טונא, ולא רהיט, ולא מנח תפילין, אבל איכא חד מהנך, לית לן בה:
תניא, "אמר ר"ע, בשלשה דברים אוהב אני את המדיים:
כשחותכין את הבשר, אין חותכין אלא על גבי השולחן.
כשנושקין, אין נושקין אלא על גב היד.
על גב היד - את יד חברו הוא נושק, ודרך חשיבות הוא זה, מפני הרוק:
וכשיועצין, אין יועצין אלא בשדה.
אלא בשדה - דאמרי אינשי, "אזנים לכותל":
אמר רב אדא בר אהבה, מאי קראה?
(בראשית לא, ד) "וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו":
תניא, "אמר רבן גמליאל, בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים:
הן צנועין באכילתן.
וצנועין בבית הכסא.
וצנועין בדבר אחר:
בדבר אחר - תשמיש:
(ישעיהו יג, ג) "אני צויתי למקודשי".
אני צויתי למקודשי - במפלת בבל כתיב, אני צויתי את מלכי פרס ומדי לבא ולהשחיתה:
תני רב יוסף, אלו הפרסיים, המקודשין ומזומנין לגיהנם:
רבן גמליאל אומר וכו': אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה כר"ג.
תניא, "ר"ש בן יוחי אומר, פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים בלילה.
אחת קודם שיעלה עמוד השחר, ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר.
ויוצא בהן ידי חובתו. אחת של יום ואחת של לילה".
הא גופא קשיא.
אמרת, "פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה", אלמא לאחר שיעלה עמוד השחר ליליא הוא.
ליליא הוא - עד הנץ החמה:
והדר תני, "יוצא בהן ידי חובתו, אחת של יום ואחת של לילה", אלמא יממא הוא?
לא.
לעולם ליליא הוא.
והא דקרי ליה, יום, דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא.
דקיימי - בההיא שעתא.
הלכך זמן קריאת שמע דיום הוא.
דגבי קריאת שמע, "ובקומך" כתיב, והא קיימי:
אמר רב אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי, הלכה כרבי שמעון בן יוחי.
איכא דמתני להא דרב אחא בר חנינא אהא.
דתניא, "רבי שמעון בן יוחי אומר משום ר' עקיבא, פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים ביום.
אחת קודם הנץ החמה, ואחת לאחר הנץ החמה.
ויוצא בהן ידי חובתו, אחת של יום, ואחת של לילה".
הא גופא קשיא.
אמרת, "פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים ביום", אלמא קודם הנץ החמה יממא הוא.
והדר תני, "יוצא בהן ידי חובתו, אחת של יום ואחת של לילה", אלמא ליליא הוא?