007b – מאימתי – פרק ראשון – ברכות, ז ע”ב

Download Here

Tzuras Hadaf - צורת הדף

דף ז,ב

א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי, מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון, עד שבא אברהם וקראו אדון.

שנאמר, (בראשית טו, ח) "ויאמר אדני, במה אדע כי אירשנה".

אדני אלהים - כתוב באל"ף דל"ת:

אמר רב, אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם.

שנא', (דניאל ט) "ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני".

"למענך" מבעי ליה?

אלא למען אברהם, שקראך אדון:

וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי, מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו?

שנאמר (שמות לג, יד) "פני ילכו, והנחותי לך":


ואמר ר"י משום ר"ש בן יוחי, מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו.

שנאמר, (בראשית כט, לה) "הפעם אודה את ה'":

הפעם אודה את ה' - לפי שראתה ברוח הקדש שיעקב מעמיד שנים עשר שבטים, ולו ארבע נשים.

כיון שילדה בן רביעי, הודית על חלקה, שעלה יותר מן החשבון המגיע לה:

"ראובן", א"ר אלעזר, אמרה לאה, "ראו מה בין בני לבן חמי.

ראו מה בין בני לבן חמי - על שם העתיד קראה שמו.

כדאמרינן לקמן, "שמא גרים":

דאילו בן חמי, אע"ג דמדעתיה זבניה לבכירותיה, דכתיב (בראשית כה, לג) "וימכר את בכרתו ליעקב".

חזו מה כתיב ביה, (בראשית כז, מא) "וישטם עשו את יעקב", וכתיב (בראשית כז, לו) "ויאמר הכי קרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמים" וגו'.

ואילו בני, אע"ג דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה, דכתיב (דברי הימים א ה) "ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף".

אפי' הכי לא אקנא ביה.

דכתיב (בראשית לז, כא) "וישמע ראובן, ויצילהו מידם":

"רות", מאי רות?

רות - המואביה.

משום דאיירי בפירושי השמות, נקט לה:

א"ר יוחנן, שזכתה ויצא ממנה דוד, שריוהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות.

מנא לן דשמא גרים?

אמר רבי אליעזר [אלעזר] דאמר קרא, (תהילים מו, ט) "לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ".

אל תקרי "שַמות" אלא "שֵמות":

וא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי' קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם, יותר ממלחמת גוג ומגוג.

שנאמר (תהילים ג, א) "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו".

וכתיב בתריה (תהילים ג, ב) "ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי".

ואילו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב (תהילים ב, א) "למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק", ואילו, "מה רבו צרי" לא כתיב:

למה רגשו גוים - מה תועלת להם?

אלמא דבר קל הוא בעיניו:


"מזמור לדוד, בברחו מפני אבשלום בנו".

"מזמור לדוד"! "קינה לדוד" מיבעי ליה?!

אמר ר' שמעון בן אבישלום, משל למה הדבר דומה, לאדם שיצא עליו שטר חוב.

קודם שפרעו, היה עצב.

לאחר שפרעו, שמח.

אף כן דוד, כיון שאמר לו הקב"ה, (שמואל ב יב) "הנני מקים עליך רעה מביתך", היה עצב.

אמר, "שמא עבד או ממזר הוא, דלא חייס עלי".

כיון דחזא דאבשלום הוא, שמח.

משום הכי אמר "מזמור":


וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי, מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה.

שנאמר (משלי כח, ד) "עוזבי תורה יהללו רשע, ושומרי תורה, יתגרו בם".

תניא נמי הכי, "רבי דוסתאי בר' מתון אומר, מותר להתגרות ברשעים בעוה"ז.

שנא' 'עוזבי תורה יהללו רשע' וגו'.

ואם לחשך אדם לומר, והא כתיב, (תהילים לז, א) 'אל תתחר במרעים, אל תקנא בעושי עולה'?

אמור לו, 'מי שלבו נוקפו

מי שלבו נוקפו - הירא מעבירות שבידו:

אומר כן'.

אומר כן - מפרש, "אל תתחר במרעים" אל תתקוטט.

והוא אינו כן.

אלא, "אל תתחר במרעים" להתגרות במעשיהם.

לומר, "אעשה כן גם אני":

אלא, 'אל תתחר במרעים', להיות כמרעים.

'אל תקנא בעושי עולה', להיות כעושי עולה.

ואומר, (משלי כג, יז) 'אל יקנא לבך בחטאים, כי אם ביראת ה' כל היום'".

ואומר אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום - אפשר לומר אל תתקוטט עם רשעים, כי אם ביראת ה', יראי ה'?!

אלא על כרחך, אל יקנא לבך, לעשות כמותן:

איני?

והאמר ר' יצחק, "אם ראית רשע שהשעה משחקת לו, אל תתגרה בו.

שנאמר (תהילים י, ה) 'יחילו דרכיו בכל עת'.

יחילו - יצליחו.

וחבירו, "על כן לא יחיל טובו" (איוב כ'):

ולא עוד, אלא שזוכה בדין.

שנאמר, (תהילים י, ה) 'מרום משפטיך מנגדו'.

מרום משפטיך מנגדו - מסולקין דיניך, ברחוק הימנו:

ולא עוד, אלא שרואה בצריו.

שנאמר (תהילים י, ה) 'כל צורריו יפיח בהם'"?

יפיח בהם - בנפיחתו הוא דוחה אותם כקש:

לא קשיא.

הא במילי דידיה, הא במילי דשמיא.

ואיבעית אימא, הא והא במילי דשמיא, ולא קשיא.

הא ברשע שהשעה משחקת לו, הא ברשע שאין השעה משחקת לו.

ואב"א, הא והא ברשע שהשעה משחקת לו, ולא קשיא.

הא בצדיק גמור, הא בצדיק שאינו גמור.

דאמר רב הונא, מאי דכתיב (חבקוק א, יג) "למה תביט בוגדים, תחריש בבלע רשע צדיק ממנו?"

וכי רשע בולע צדיק?!

והא כתיב, (תהילים לז, לג) "ה' לא יעזבנו בידו"?

וכתיב, (משלי יב, כא) "לא יאונה לצדיק כל און"?

אלא, "צדיק ממנו" בולע, צדיק גמור, אינו בולע.

ואב"א, שעה משחקת לו שאני:


וא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, כל הקובע מקום לתפלתו, אויביו נופלים תחתיו.

שנאמר, (שמואל ב ז, י) "ושמתי מקום לעמי לישראל, ונטעתיו, ושכן תחתיו, ולא ירגז עוד, ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה".

ושמתי מקום - סיפיה דקרא, "ולא יוסיפו בני עולה לענותו":


רב הונא רמי.

כתיב, "לענותו",

כתיב לענותו - בספר שמואל:

וכתיב, "לכלותו"? (דברי הימים א יז)

וכתיב לכלותו - בדברי הימים (א' י"ז, ט):

בתחלה לענותו,

בתחלה - כשנבנה הבית, נבנה על מנת שלא לענות עוד אויבים לישראל:

ולבסוף לכלותו:

ולבסוף - כשחטאו, נגזר עליהם ענוי.

ותפלתם, מגינה עליהם מן הכליון:


וא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, גדולה שמושה של תורה, יותר מלמודה.

שנא' (מלכים ב ג, יא) "פה אלישע בן שפט, אשר יצק מים על ידי אליהו".

"למד" לא נאמר, אלא "יצק".

מלמד, שגדולה שמושה יותר מלמודה:


א"ל רבי יצחק לרב נחמן, "מ"ט לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי?

אמר ליה, "לא יכילנא".

לא יכילנא - תש כחי:

א"ל, "לכנפי למר עשרה, וליצלי?".

אמר ליה, "טריחא לי מלתא".

"ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא, בעידנא דמצלי צבורא, ליתי ולודעיה למר?"

א"ל, "מאי כולי האי?!"

א"ל, "דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי,