003b – מאימתי – פרק ראשון – ברכות, ג ע”ב

Download Here

Tzuras Hadaf - צורת הדף

דף ג,ב

בחדתי.

בחדתי - שנפלה מחדש, שהחומה שלה נפלה, ועודנה בחזקתה:

ותיפוק ליה משום מזיקין?

בתרי.

אי בתרי, חשד נמי ליכא?

חשד נמי ליכא - דתנן (במסכת קידושין דף פ, ב) "אבל אשה מתיחדת עם שני אנשים":

בתרי ופריצי.

בתרי ופריצי - דאמרינן התם, "לא שנו, אלא בכשרים":


"מפני המפולת".

ותיפוק ליה משום חשד, ומזיקין?

בתרי, וכשרי.


"מפני המזיקין".

ותיפוק ליה מפני חשד, ומפולת?

בחורבה חדתי, ובתרי וכשרי.


אי בתרי, מזיקין נמי ליכא?

במקומן חיישינן.

במקומן חיישינן - במקום שהם מצויין תדיר, חיישינן אפילו בתרי:

ואב"א.

לעולם בחד, ובחורבה חדתי דקאי בדברא.

בדברא - בשדה:

דהתם, משום חשד ליכא, דהא אשה בדברא לא שכיחא, ומשום מזיקין איכא:


ת"ר, "ארבע משמרות הוי הלילה.

דברי רבי.

ר' נתן אומר, שלש".

מ"ט דר' נתן?

דכתיב (שופטים ז, יט) "ויבא גדעון, ומאה איש אשר אתו, בקצה המחנה, ראש האשמורת התיכונה".

תנא, "אין תיכונה, אלא שיש לפניה ולאחריה".

ורבי?

מאי תיכונה? אחת מן התיכונה, שבתיכונות.

ור' נתן?

מי כתיב "תיכונה שבתיכונות"?! "תיכונה" כתיב!


מ"ט דרבי?

א"ר זריקא א"ר אמי א"ר יהושע בן לוי, כתוב אחד אומר (תהילים קיט, סב) "חצות לילה אקום, להודות לך על משפטי צדקך".

וכתוב אחד אומר (תהילים קיט, קמח) "קדמו עיני אשמורות".

קדמו עיני אשמורות - אלמא, חצות לילה שהיה דוד עומד, שתי משמרות יש בהם:

הא כיצד?

ארבע משמרות הוי הלילה.


ור' נתן?

ורבי נתן - אמר לך, האי "קדמו עיני אשמורות" דקאמר דוד, קדמו לשאר מלכים קאמר.

שדרכן לעמוד בשלש שעות ביום, בתחלת שעה שלישית:

סבר לה כרבי יהושע.

דתנן, "ר' יהושע אומר, עד שלש שעות.

שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות".

שית דליליא

שית דליליא - וחצות לילה הוי שש שעות:

ותרתי דיממא, הוו להו שתי משמרות.

ותרתי דיממא - ששאר מלכים ישנים, הוו להו תרתי משמרות, של שמונה שעות:

רב אשי אמר, משמרה ופלגא, נמי "משמרות" קרו להו:

ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי יהושע בן לוי, אין אומרין בפני המת, אלא דבריו של מת.

אמר רבי אבא בר כהנא, לא אמרן אלא בדברי תורה,

אלא לדבר הלכה - אסור לספר לפניו.

שהכל חייבין לספר בהן, והמת דומם, והוה ליה "לועג לרש חרף עושהו" (משלי י"ז, ה):

אבל מילי דעלמא, לית לן בה.

אבל מילי דעלמא - שאין גנאי למחריש בהן, לית לן בה:


ואיכא דאמרי אמר רבי אבא בר כהנא, לא אמרן, אלא אפילו בדברי תורה, וכ"ש מילי דעלמא:


ודוד בפלגא דליליא הוה קאי?!

מאורתא הוה קאי?

מאורתא - מתחלת הלילה:

דכתיב (תהילים קיט, קמז) "קדמתי בנשף ואשועה"?


וממאי דהאי נשף אורתא הוא?

דכתיב (משלי ז, ט) "בנשף בערב יום, באישון לילה ואפילה".

בנשף בערב יום - בהעריב היום, קרוי נשף:

אמר רב אושעיא אמר רבי אחא, הכי קאמר,

הכי קאמר - קרא ד"חצות לילה":

מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה.

מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה - שקודם לכן הייתי עומד:


רבי זירא אמר, עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס,

מתנמנם כסוס - עוסק בתורה כשהוא מתנמנם.

כסוס הזה שאינו נרדם לעולם, אלא מתנמנם ונעור תמיד:

מכאן ואילך היה מתגבר כארי.


רב אשי אמר, עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות.

בשירות ותשבחות - והכי מפרש בההוא קרא, "להודות לך" וגו':


ונשף אורתא הוא?! הא נשף צפרא הוא?

דכתיב, (שמואל א ל, יז) "ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם".

למחרתם - ליום מחרת של חנייתם שם:

מאי לאו, מצפרא ועד ליליא?

לא.

מאורתא ועד אורתא.


אי הכי, לכתוב "מהנשף ועד הנשף", או "מהערב ועד הערב"?

הכי גרסינן אי הכי לכתוב מהנשף ועד הנשף או מהערב ועד הערב.

אלא אמר רב אשי תרי נשפי הוו:

אלא אמר רבא, תרי נשפי הוו.

נשף ליליא, ואתי יממא.

נשף יממא, ואתי ליליא.

נשף יממא - קפץ ועלה.

כמו, "לנשוף מדוכתיה" (מגילה דף ג, א).

כמו, "האי בוקא דאטמא, דשף מדוכתיה, טרפה", (חולין דף מ"ב, ב):


ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת?

השתא משה רבינו לא הוה ידע דכתיב, (שמות יא, ד) "כחצות הלילה, אני יוצא בתוך מצרים".

מאי "כחצות"?

אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא "כחצות"?

מי איכא ספיקא קמי שמיא?!

אלא דאמר ליה "בחצות", ואתא איהו ואמר "כחצות".

ואתא איהו ואמר כחצות - לפי שלא היה יודע לכוין השעה, ולהעמיד דבריו בשעת המאורע:

אלמא מספקא לי', ודוד הוה ידע?!

דוד סימנא הוה ליה.

דאמר רב אחא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא, כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו.

כנור היה תלוי למעלה ממטתו - ונקביו לצד צפון, כיון שהגיע חצות הלילה, רוח צפונית מנשבת בו.

דאמר מר, (בבא בתרא דף כ"ה א) "ארבע רוחות מנשבות בכל יום ויום.

שש שעות ראשונות של יום, מנשבת רוח מזרחית, מהלוך החמה.

ושש אחרונות רוח דרומית.

ובתחלת הלילה רוח מערבית.

ובחצות הלילה רוח צפונית":

מיד היה עומד ועוסק בתורה, עד שעלה עמוד השחר.

כיון שעלה עמוד השחר, נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו, 'אדונינו המלך! עמך ישראל צריכין פרנסה!'

אמר להם, 'לכו והתפרנסו זה מזה'.

אמרו לו, 'אין הקומץ משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחוליתו'.

אין הבור מתמלא מחוליתו - העוקר חוליא מבור כרוי, וחוזר ומשליכו לתוכו, אין מתמלא בכך.

אף כאן, אם אין אתה מכין לעניים שבנו, מזונות ממקום אחר, אין אנו יכולים לפרנסם משל עצמנו:

אמר להם, 'לכו ופשטו ידיכם בגדוד'.

מיד יועצים באחיתופל,

יועצים באחיתופל - איזה הדרך ילכו? והיאך יציבו, מצב ומשחית? וטכסיסי מארב מלחמה:

ונמלכין בסנהדרין,

ונמלכין בסנהדרין - נוטלין מהם רשות, כדי שיתפללו עליהם:

ושואלין באורים ותומים".

ושואלין באורים ותומים - אם יצליחו:

אמר רב יוסף מאי קרא?

[לעיין]

(דברי הימים א כז, לד) "ואחרי אחיתופל, בניהו בן יהוידע, ואביתר, ושר צבא למלך יואב".

הכי גרסינן - מאי קרא, "ואחרי אחיתופל, בניהו בן יהוידע, ואביתר, ושר צבא למלך יואב, אחיתופל זה יועץ":

אחיתופל, זה יועץ.

וכן הוא אומר (שמואל ב טז, כג) "ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם, כאשר ישאל בדבר האלהים".