004a – מאימתי – פרק ראשון – ברכות, ד ע”א

Download Here

Tzuras Hadaf - צורת הדף

דף ד,א

"בניהו בן יהוידע", זה סנהדרין.

בניהו בן יהוידע זה סנהדרין - שהיה אב בית דין:

"ואביתר", אלו אורים ותומים.

ואביתר אלו אורים ותומים - שכל ימי דוד היה נשאל באביתר, עד מלחמת אבשלום.

ששאל אביתר, ולא עלתה לו.

ושאל צדוק, ועלתה לו.

כדאמרינן בסדר עולם.

ונסתלק אז מן הכהונה:

וכן הוא אומר, (שמואל ב כ, כג) "ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי".

וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי - ראשון וקודם להם.

שבתחילה נוטלים רשות, ואחר כך שואלים אם יצליחו?:

ולמה נקרא שמם "כרתי ופלתי"?

"כרתי", שכורתים דבריהם.

שכורתים את דבריהם - שאומרים דברים קצובים וגמורים.

שלא יפחתו ולא יוסיפו:

"פלתי", שמופלאים בדבריהם.

ואח"כ, "שר צבא למלך, יואב".

שר צבא למלך יואב - להוליך אנשי המלחמה:


אמר רב יצחק בר אדא, ואמרי לה, אמר רב יצחק בריה דרב אידי, מאי קרא?

(תהילים נז, ט) "עורה כבודי, עורה הנבל וכנור,

מאי קרא - דכנור היה תלוי למעלה ממטתו, ומעוררו?

"עורה כבודי", אל תתכבדי בשינה כשאר מלכים:

אעירה שחר".

אעירה שחר - שאר מלכים השחר מעוררן, ואני מעורר את השחר:


רבי זירא אמר, משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע.


וכיון דדוד הוה ידע, כנור למה ליה?

לאתעורי משנתיה.


וכיון דמשה הוה ידע, למה ליה למימר "כחצות"?

משה קסבר, שמא יטעו אצטגניני פרעה, ויאמרו, "משה בדאי הוא".

שמא יטעו אצטגניני פרעה - אם אני יודע לכוין השעה, הם אינם יודעים לכוין השעה!

וקודם שיגיע חצות, יהו סבורים שהגיע, ועדיין לא באה המכה.

ויאמרו, "משה בדאי הוא".

הלכך, טוב לאחוז לשון, "איני יודע":

דאמר מר,

דאמר מר - במסכת דרך ארץ:

"למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה, ותאחז".

ותאחז - תהא נאחז ונכשל בדבריך:


רב אשי אמר, בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארבסר, הוה קאי.

תליסר נגהי ארבסר - ליל שעבר שלשה עשר, ולמחרת יגיע ארבעה עשר:

והכי קאמר משה לישראל, "אמר הקב"ה, למחר, 'כחצות הלילה', כי האידנא, 'אני יוצא בתוך מצרים'":


(תהילים פו, א-ב) "לדוד .. שמרה נפשי כי חסיד אני".

לוי, ור' יצחק.

חד אמר, כך אמר דוד לפני הקב"ה, "רבונו של עולם, לא חסיד אני?!

שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות, ואני (תהילים קיט, סב) 'חצות לילה אקום להודות לך'".

ואידך, כך אמר דוד לפני הקב"ה, "רבונו של עולם, לא חסיד אני?!

שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני, ידי מלוכלכות בדם,

ידי מלוכלכות בדם - שהנשים מראות לו דם נדה, אם טמא אם טהור.

שיש מראות דם טהור באשה:

ובשפיר

ובשפיר - הוא עור הולד, שהעצמות והגידים והבשר נצורים בתוכו.

ויש שפיר שהאשה יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה.

ואי זה?

זה המרוקם.

ובמסכת נדה (דף כ"ד, ב) מפרש לה.

ויש שפיר מלא מים ודם, שאינו חשוב ולד, לישב עליו טומאת יולדת, וימי טהרתה:

ובשליא,

ובשליא - דתנן (נדה דף כ"ו, א) "אין שליא בלא ולד".

והוא כמין לבוש, שהולד שוכב בתוכה.

וקורין, ושטי"דור בלעז.

ותניא (נדה דף כ"ו, א) "אין שליא פחותה מטפח", "ותחלתה .. כחוט של ערב, וסופה .. כתורמוס".

והיו מביאין אותה לפניו לראות אם יש בה כשיעור.

ואם עשויה כדת שליא, שנחזיקנה שהיה ולד בתוכה ונמוח, ותשב עליו ימי טומאה וטהרה, אם לאו:

כדי לטהר אשה לבעלה.

ולא עוד, אלא כל מה שאני עושה, אני נמלך במפיבשת רבי, ואומר לו,

'מפיבשת רבי!

יפה דנתי?

יפה חייבתי?

יפה זכיתי?

זכיתי וחייבתי - שייך בדיני ממונות, ודיני נפשות:

יפה טהרתי?

יפה טמאתי?'

טמאתי וטהרתי - בהלכות טומאה וטהרה:

ולא בושתי'".


א"ר יהושע בריה דרב אידי, מאי קרא?

(תהילים קיט, מו) "ואדברה בעדותיך נגד מלכים, ולא אבוש".


תנא, "לא 'מפיבשת' שמו, אלא 'איש בשת' שמו.

ולמה נקרא שמו 'מפיבשת'?

שהיה מבייש פני דוד בהלכה.

מפיבושת - [מפי בושת], בדברי הלכה היוצאין מפיו, היה בושת לדוד.

שפעמים שהיה טועה, והוא אומר לו "טעית".

לפיכך, בזכות שהיה דוד מקטין עצמו, זכה, ויצא ממנו כלאב:

לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב".


וא"ר יוחנן, לא "כלאב" שמו, אלא "דניאל" שמו.

אלא דניאל שמו - במקום אחד אומר, (שמואל ב ג, ג) "ומשנהו, כלאב לאביגיל, אשת נבל" וגו'.

ובמקום אחר אומר, "והשני, דניאל לאביגיל", בדברי הימים (א ג, א):

ולמה נקרא שמו כלאב?

שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה.

שהיה מכלים פני מפיבושת - "כל אב", מכלים את הרב.

שהיה אב בהוראות:

ועליו אמר שלמה בחכמתו, (משלי כג, טו) "בני, אם חכם לבך, ישמח לבי גם אני".

ואומר, (משלי כז, יא) "חכם בני ושמח לבי, ואשיבה חורפי דבר".


ודוד מי קרי לנפשיה חסיד?!

[עיין סנהדרין צג, ב]

והכתיב (תהילים כז, יג) "לולא האמנתי, לראות בטוב ה' בארץ חיים".

לולא האמנתי לראות בטוב ה' - כבר טרדוני, מיראתך.

כמו שנאמר, "כי גרשוני היום, מהסתפח בנחלת ה', לאמר, לך עבוד" וגו' (שמואל א כו, יט):

ותנא משמיה דרבי יוסי, למה נקוד על "לולא"

נקוד על לולא - לדרוש את הנקודה.

שהיא ממעטת את משמעות הכתוב.

לומר, שלא דבר ברור היה לו, "לראות בטוב ה'".


"לולא" לשון אם לא.

כמו, "לולי אלהי אבי וגו' היה לי" (בראשית ל"א, מב):

אמר דוד לפני הקב"ה, "רבש"ע מובטח אני בך, שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו"?


שמא יגרום החטא.

שמא יגרום החטא - תירוצא הוא.

לעולם, מוחזק בידו שהוא חסיד.

וזה שספק בידו, אם יראה בטוב ה'.

לפי שהיה ירא, שמא יחטא, ויגרום החטא, "מלראות בטוב":


כדר' יעקב בר אידי.

דר' יעקב בר אידי רמי.

כתיב (בראשית כח, טו) "והנה אנכי עמך, ושמרתיך בכל אשר תלך".

וכתיב (בראשית לב, ח) "ויירא יעקב מאד"?

אמר, "שמא יגרום החטא".

ויירא יעקב - שמא אחר הבטחה, חטאתי.

וכדתניא, שהחטא גורם שאין ההבטחה מתקיימת:

כדתניא, (שמות טו, טז) "'עד יעבור עמך ה', עד יעבור עם זו קנית'.

'עד יעבור עמך ה', זו ביאה ראשונה.

ביאה ראשונה - שבאו בימי יהושע:

'עד יעבור עם זו קנית', זו ביאה שנייה.

ביאה שנייה - כשעלו מגלות בבל בימי עזרא:

מכאן אמרו חכמים, ראוים היו ישראל, ליעשות להם נס בימי עזרא, כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון,

ראויים היו ליעשות להם נס - לבוא ביד רמה:

אלא שגרם החטא":

אלא שגרם החטא - ולא הלכו אלא ברשות כורש.

וכל ימי מלכי פרס, נשתעבדו להם.

לכורש, ולאחשורוש, ולדריוש האחרון:


וחכ"א עד חצות: חכמים כמאן סבירא להו?

חכמים כמאן סבירא להו - במשמעות "בשכבך" האמור בתורה:

אי כרבי אליעזר סבירא להו,

אי כרבי אליעזר סבירא להו - דאית ליה "בשכבך" כל זמן שבני אדם עוסקין לילך ולשכב, זה מקדים וזה מאחר:

לימרו כרבי אליעזר?

לימרו כרבי אליעזר - דאמר סוף האשמורה הראשונה.

דודאי כל שדעתו לישן, כבר שכב וישן: