אמנם זהו בזמן שהיו ישראל במדרגה עליונה, כשהיתה השכינה שורה בישראל בבית המקדש.
ואז לא היו מקבלים חיות לגופם רק על ידי נפש האלקית לבדה, מבחינת פנימית השפע שמשפיע אין סוף ברוך הוא, על ידי שם הוי' ברוך הוא, כנזכר לעיל.
אך לאחר שירדו ממדרגתם, וגרמו במעשיהם סוד גלות השכינה.
כמ"ש, "ובפשעיכם שולחה אמכם" (ישעיה נ, א).
דהיינו שירדה השפעת בחינת ה"א תתאה הנזכר לעיל ונשתלשלה ממדרגה למדרגה למטה מטה.
עד שנתלבשה השפעתה ביו"ד ספירות דנוגה המשפיעות שפע וחיות על ידי המזלות, וכל צבא השמים, והשרים שעליהם, לכל החי הגשמי שבעולם הזה, וגם לכל הצומח.
כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, "אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל וכו'".
ואזי יכול גם החוטא ופושעי ישראל, לקבל חיות לגופם ונפשם הבהמיות, כמו שאר בעלי חיים ממש.
כמו שכתוב, "נמשל כבהמות נדמו" (תהילים מט, יג, כא).
ואדרבה ביתר שאת ויתר עז.
על פי המבואר מזוהר הקדוש פרשת פקודי, שכל שפע וחיות הנשפעת לאדם התחתון בשעה ורגע שעושה הרע בעיני ה' במעשה או בדיבור או בהרהורי עבירה וכו', הכל נשפע לו מהיכלות הסטרא אחרא המבוארים שם בזוהר הקדוש.
והאדם הוא בעל בחירה אם לקבל השפעתו מהיכלות הסטרא אחרא או מהיכלות הקדושה, שמהם נשפעות כל מחשבות טובות וקדושות וכו'.
כי זה לעומת זה עשה האלקים וכו'.
והיכלות הסטרא אחרא מקבלים ויונקים חיותם מהתלבשות והשתלשלות השפע דיו"ד ספירות דנוגה הכלולה מבחינת טוב ורע, היא בחינת עץ הדעת וכו' כנודע ליודעי ח"ן.
והנה, יעקב חבל נחלתו, (דברים לב, ט) כתיב.
על דרך משל כמו החבל שראשו אחד למעלה וראשו השני למטה.
אם ימשוך אדם בראשו השני, ינענע וימשך אחריו גם ראשו הראשון, כמה שאפשר לו להמשך.
וככה ממש, בשרש נשמת האדם ומקורה, מבחינת ה"א תתאה הנזכר לעיל.
הוא ממשיך ומוריד השפעתה, על ידי מעשיו הרעים ומחשבותיו, עד תוך היכלות הסטרא אחרא כביכול, שמשם מקבל מחשבותיו ומעשיו.
ומפני שהוא הוא הממשיך להם ההשפעה, לכן הוא נוטל חלק בראש. ודי למבין.
וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, "אין בידינו לא משלות הרשעים וכו'" (אבות ד, טו).
"בידינו" דוקא.
כלומר בזמן הגלות, אחר החורבן.
וזוהי בחינת גלות השכינה, כביכול להשפיע להיכלות הסטרא אחרא, אשר שנאה נפשו יתברך.
וכשהאדם עושה תשובה נכונה, אזי מסלק מהם ההשפעה שהמשיך במעשיו ומחשבותיו.
כי בתשובתו מחזיר השפעת השכינה למקומה.
וזהו תשוב ה"א תתאה מבחי' גלות.
וכמ"ש "ושב ה' אלקיך את שבותך" (דברים ל, ג).
כלומר, עם שבותך.
וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה, "והשיב לא נאמר וכו'" (מגילה כט, א):