פרק מה
עוד יש דרך ישר לפני איש, לעסוק בתורה ומצות לשמן, ע"י מדתו של יעקב אע"ה, שהיא מדת הרחמי'.
לעורר במחשבתו תחלה, רחמים רבים לפני ה' על ניצוץ אלהות המחיה נפשו.
אשר ירד ממקורו חיי החיים א"ס ב"ה הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, וכולא קמיה כלא חשיב.
ונתלבש במשכא דחויא, הרחוק מאור פני המלך בתכלית ההרחק. כי העוה"ז הוא תכלית הקליפו' הגסות כו'.
ובפרט כשיזכור על כל מעשיו ודבוריו ומחשבותיו מיום היותו אשר לא טובים המה, ומלך אסור ברהטים, ברהיטי מוחא. כי "יעקב חבל נחלתו". וכמשל המושך בחבל וכו'. והוא סוד גלות השכינה.
וע"ז נאמר: "וישוב אל ה' וירחמהו", לעורר רחמים רבים על שם ה' השוכן אתנו. כדכתיב: "השוכן אתם בתוך טומאתם". וזש"ה: "וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך".
כי רחל היא כנסת ישראל מקור כל הנשמות.
ויעקב במדתו העליונה, שהיא מדת הרחמים שבאצילות, הוא המעורר רחמים רבים עליה.
"וישא את קולו" למעלה, למקור הרחמים העליונים, הנק': "אב הרחמים" ומקורם.
"ויבך", לעורר ולהמשיך משם, רחמים רבים על כל הנשמות ועל מקור כנסת ישראל, להעלותן מגלותן, ולייחדן ביחוד העליון אור א"ס ב"ה בבחי' "נשיקין", שהיא אתדבקות רוחא ברוחא.
כמ"ש: "ישקני מנשיקות פיהו".
דהיינו התקשרות דבור האדם בדבר ה' זו הלכה. וכן מחשבה במחשבה. ומעשה במעשה, שהוא מעשה המצות.
ובפרט מעשה הצדקה וחסד. דחסד דרועא ימינא, והוא בחי' חיבוק ממש, כמ"ש: "וימינו תחבקני".
ועסק התורה בדבור ומחשבת העיון, הן בחי' נשיקין ממש.
והנה ע"י זה, יכול לבוא לבחי' אהבה רבה בהתגלות לבו.
כדכתיב: "ליעקב אשר פדה את אברהם", כמ"ש במ"א: