פרק ג
וביאור הענין: כי הנה השכל שבנפש המשכלת[12], שהוא המשכיל כל דבר - נקרא בשם "חכמה" - כ"ח מ"ה. וכשמוציא כחו אל הפועל - שמתבונן בשכלו להבין דבר לאשורו ולעמקו מתוך איזה דבר חכמה המושכל בשכלו - נקרא בינה. והן הם אב ואם המולידות אהבת ה' ויראתו ופחדו.
כי[13] השכל שבנפש המשכלת, כשמתבונן ומעמיק מאד בגדולת ה' - איך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, וכולא[14] קמיה[15] כלא חשיב - נולדה ונתעוררה, מדת יראת הרוממות, במוחו ומחשבתו - לירא ולהתבושש מגדולתו יתברך שאין לה סוף ותכלית, ופחד ה' בלבו.
ושוב, יתלהב לבו באהבה עזה כרשפי אש, בחשיקה וחפיצה ותשוקה ונפש שוקקה, לגדולת אין סוף ב"ה.
והיא: כלות הנפש. כדכתיב[16]: "נכספה וגם כלתה נפשי וגו' ", וכתיב[17]: "צמאה נפשי לאלהים וגו'", וכתיב[18]: "צמאה לך נפשי וגו'" .
והצמאון הוא מיסוד האש שבנפש האלהית[19], וכמ"ש הטבעיים. וכן הוא בעץ חיים: שיסוד האש הוא בלב, ומקור המים והליחות מהמוח. וכמ"ש בע"ח שער נ': שהיא[20] בחי' חכמה, שנקרא: מים שבנפש האלהית. ושאר המדות כולן - הן ענפי היראה והאהבה ותולדותיהן, כמ"ש במקום אחר.
והדעת, הוא מלשון[21]: "והאדם ידע את חוה" - והוא לשון התקשרות והתחברות - שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד, ויתקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ב"ה, ואינו מסיח דעתו.
[22]כי אף מי שהוא חכם ונבון[23] בגדולת א"ס ב"ה, הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה - לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית, כי אם דמיונות שוא.
ועל כן, הדעת הוא קיום המדות וחיותן. והוא[24] כולל חסד וגבורה, פי': אהבה וענפיה[25] ויראה וענפיה:
Chapter 3 with Yakov