תרמח דברים הפסולים באתרוג ובו ל"א סעיפים:
א אתרוג הכמוש - כשר. אבל היבש - פסול - שאין זה הדור.
ושיעור היבשות - לכשתכלה הליחה ואינו מוציא שום ליחה.
(כי הליחה לפרי כמו הדם לבשר החי. ונאמר: "לא המתים יהללו" כו').
שכל זמן שהוא לח מוציא ליחה: או מדוחק הסכין או מסחיטת הפרי. אבל לאחר שיבש - לא יוציא שום ליחה. אלא שהבדיקה שלו קשה - לפי שאי אפשר לסוחטו או לחותכו שלא יפסל.
אבל אם ניקב נקב שאין בו חסרון מגוף האתרוג - כשר, אם אינו מפולש. דהיינו שאין הנקב מגיע עד חדרי הזרע שבתוך האתרוג - א"כ יכול לבדקו ע"י שיעביר בו מחט עם חוט, ואם יש בו ליחה יתראה בחוט.
רק שיזהר שלא יגיע המחט עד חדרי הזרע, וגם שלא יגיע לעבר שכנגדו אפילו הוא שלא כנגד חדרי הזרע - שלא יעשה נקב מפולש:
ב ומכל מקום, אין חייב כלל לבדקו, אלא אם כן רואין אותו שהוא כמוש.
ואתרוג שבירך עליו בשנה זו - אין לבדקו כלל בשנה האחרת - שבודאי ימצא יבש:
ג אתרוג שניקב, אפילו אם הנקב הוא רחב, אלא שאין בו חסרון מגוף האתרוג, כגון שתחב שם יתד עב וניקב בענין שלא חסר כלום - אם אין באורך ורוחב של שטח רוחב הנקב כאורך ורוחב של שטח מטבע הנקרא איסר - הרי זה כשר.
וכיצד משערין?
אם הנקב הוא עגול - מניח האיסר על פי הנקב. ואם הנקב הוא מרובע או שהוא ארוך וקצר - רואין אותו כאלו היה עגול. דהיינו שהיו עושין עגולה מן אורך ורוחב של שטח רוחב הנקב, ואם היה גודל שטח העגולה הזאת פחות מגודל שטח האיסר - הרי זה כשר.
(ועיין ביו"ד סי' ל"ד היכן משערין שיעור האיסר בזמן הזה שאין אנו יודעים אותו כלל ע"ש):
ד במה דברים אמורים כשאין הנקב מפולש, אבל אם הנקב הוא מפולש מעבר אל עבר שכנגדו, אפילו לא הגיע הנקב לחדרי הזרע שבתוך האתרוג, כגון שניקב בעובי הקליפה העבה (המקפת את חדרי הזרע) מצד זה לצד זה שכנגדו שלא כנגד חדרי הזרע. ואפילו אין ברוחב הנקב אלא משהו ולא חסר כלום מגוף האתרוג - הרי זה פסול:
ה אבל אם אין הנקב מפולש מצד זה לצד שכנגדו, אפילו ניקב כנגד חדרי הזרע ופילוש אורך הנקב עובר כל חדרי הזרע עד סמוך לקצה האתרוג שבצד שכנגדו. וכן אם ניקב האתרוג משני צדדיו עד תוך חדרי הזרע וחדרי הזרע עצמן נשאר מהן קצת שלם והשלם הזה מפסיק בין הנקבים שמשני צדדיו. - כל זה אינו נקרא נקב מפולש:
ו ויש חולקין על זה ואומרים: דכל שהגיע הנקב עד חדרי הזרע, אע"פ שחדרי הזרע וצד השני של האתרוג נשארו שלימים - הרי זה נקרא נקב מפולש - לפי שהקליפה העבה המקפת את חדרי הזרע אינה נחשבת עם חדרי הזרע לדבר אחד, אלא היא נחשבת לדבר בפני עצמו לענין זה. וכיון שניקבה כולה מצד אחד - הרי זה נקב מפולש.
ולענין הלכה יש להחמיר כסברא האחרונה, אבל בשעת הדחק שאי אפשר למצוא אתרוג אחר, יש לסמוך על סברא הראשונה.
ומותר לברך על אתרוג זה:
ז וכל זה בנקב שאין בו חסרון מגוף האתרוג.
אבל אם חסר מגוף האתרוג אפילו משהו, הרי זה פסול, אף על פי שאין הנקב מפולש, ואין בו כאיסר:
ח ויש חולקין על כל זה ואומרים, דנקב שאין בו חסרון מגוף האתרוג אינו פוסל כלל, ואפילו הוא רחב הרבה יותר מכאיסר, ואפילו הוא מפולש.
ולא חלקו חכמים בין מפולש לשאינו מפולש, ובין כאיסר לפחות מכאיסר, אלא בנקב שיש בו חסרון מגוף האתרוג.
שאם יש ברחבו כאיסר פוסל אע"פ שאינו מפולש, ואם אין ברחבו כאיסר אינו פוסל אלא אם כן הוא מפולש.
ויש לסמוך על סברא זו בשעת הדחק שאי אפשר למצוא אתרוג אחר.
ואז מותר לברך על אתרוג זה:
ט וכל זה בנקב שנעשה בו לאחר שנתלש.
אבל נקבים הנעשים בו כשהוא מחובר, כמו שרגילות הוא להעשות בו נקבים ע"י קוצים שנופלים עליו כשהוא מחובר, נוהגין להכשירו אע"פ שהן נקבים שיש בהן חסרון.
לפי שכל נקב שבאה לו בעודו גדל באילן חוזר לבריאותו ע"י שנקרם עליו עור מלמעלה, כיון שהוא עדיין הולך וגדל באילנו.
ואע"פ שעל גבי עור זה יש גומא וחסרון בגוף האתרוג, אין בכך כלום.
אבל אם אנו רואים שלא נקרם עליו ויש בנקב חסרון מגוף האתרוג, הרי זה פסול, אף על פי שהנקב נעשה בו בעודו באילן ע"י קוץ:
י במה דברים אמורים כשניכר ונראה שיש בו בגומא זו חסרון מגוף בשר האתרוג, אבל אם יש להסתפק שמא לא נחסר כלום מגוף בשר האתרוג אלא שע"י דוחק הקוץ נתכווץ בשר האתרוג לצדדי הנקב, יש להכשיר.
דכל שאין ברור לנו שיש חסרון מגוף האתרוג, יש לסמוך על סברא האחרונה, שבארנו דכל שאין הנקב מפולש ואין בו כאיסר אע"פ שיש בו חסרון, אינו פסול:
יא ואפילו אם יש להסתפק שמא הגיע פילוש הנקב עד חדרי הזרע, יש להכשיר.
שכל שאינו ברור לנו שהגיע הנקב עד חדרי הזרע, יש לסמוך על דברי האומרים שאפילו אם הגיע הנקב לחדרי הזרע אינו נקרא נקב מפולש, ואינו פוסל אלא אם כן יש בו חסרון:
יב כבר ביארנו שחסרון מגוף האתרוג פוסל את האתרוג, ועל דרך שנתבאר.
במה דברים אמורים כשהחסרון הוא מבחוץ, דהיינו שניקבה גם הקליפה החיצונה של האתרוג, דהיינו הקליפה הדקה המקפת את הקליפה העבה הנקראת בשר האתרוג, ויש בה טעם חריפות כשאוכלין אותה.
אבל אם אין החסרון אלא בפנים, כגון שנימוח כל בשר האתרוג בפנים וקליפה החיצונה קיימת וגם חדרי הזרע קיימין, שמרגיש במשמוש היד שלא נימוחו.
דבר זה נסתפק לחכמי הגמרא, אם יש לדמות אתרוג לריאה שאינה נפסלת מחמת חסרון שמבפנים, כגון שנימוח כל בשרה מבפנים ועורותיה החיצונים קיימין וגם סמפונותיה שמבפנים הן קיימין שהיא כשרה כמ"ש ביו"ד סי' ל"ו.
ויש פוסקין ספק זה להקל, לפי שהן סוברין שכל פסולין אלו (שאינן מחמת הידור, כמו שיתבאר) אין פיסולן מן התורה אלא מדברי סופרים, וכל ספק דברי סופרים להקל.
ויש אומרים שכל פסולין אלו הן מן התורה, כמו שיתבאר, ולפיכך הולכין בספק זה להחמיר ככל ספק של תורה.
ויש לחוש לסברא האחרונה במקום שאפשר:
יג אם נסדק כולו על פני כל ארכו, אפילו לא נסדק אלא מצד אחד מראשו לסופו, ועומק הסדק מגיע על פני כל ארכו עד רוב עובי של קליפה העבה, הרי זה פסול אע"פ שלא חסר כלום מגוף האתרוג.
אבל אם נשתייר באתרוג משהו למעלה ומשהו למטה שלא נסדק בעומק עד רוב עובי הקליפה העבה.
אפילו נסדק משני צדדיו על פני כל ארכו ונשתייר מכל צד משהו למעלה ומשהו למטה שלא נסדק
כשר:
יד וכן אם נסדק על פני היקף רחבו, אפילו נסדק משני צדדיו זה כנגד זה ונשתייר משהו שלם למעלה בין שני הסדקים שמשני הצדדין ומשהו שלם למטה בין שני הסדקים שמשני הצדדים, הרי זה כשר, אע"פ שעומק הסדקים מגיע עד רוב עובי של קליפה העבה.
וכל פסולים אלו, דהיינו: ניקב, חסר, ונסדק, אינו מחמת שאינו הדור אלא לפי שאינו תם ושלם, והתורה אמרה "ולקחתם", ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה:
טו אם נקלף ממנו הקליפה החיצונה הדקה המקפת את קליפה העבה, אם נקלף כולו, פסול.
שכיון שכולו נקלף הולך ומתנוונה, ואינו הדור.
ואם נשתייר ממנו כל שהוא שלא נקלף, כשר.
שעל ידי אותו כל שהוא הוא חוזר לבריאותו.
ויש אומרים שאינו כשר אלא אם כן נשתייר ממנו כסלע שלא נקלף.
ויש לחוש לדבריהם במקום שאפשר:
טז במה דברים אמורים כשמקום הנקלף הוא שוה במראיתו למראה גוון האתרוג.
אבל אם הוא משונה במראיתו ממראה האתרוג, אינו כשר אלא אם כן המקום שנקלף הוא מיעוט האתרוג, ואינו מפוזר בשנים ושלשה מקומות אלא כולו עומד במקום אחד, ואינו עומד בחוטמו של האתרוג אלא מחוטמו ולמטה, כמו שיתבאר גבי חזזית, ע"ש הטעם לכל זה:
יז יש הרבה אתרוגים שעל ראש האתרוג גדל עץ אחד שמקצתו נכנס לתוך גוף האתרוג ומקצתו בולט למעלה, ובמקצת אתרוגים אין עץ זה נכנס כלל לתוך אתרוג אלא כולו בולט למעלה מראש האתרוג, ונקרא "פטמא" או "דד", ועל עץ זה גדל כמין פרח שושן, ונקרא "שושנתא" והוא (נחשב) מגוף העץ הנקרא פטמא או דד.
ויש הרבה אתרוגים שאין להם כלל פטמא זו ולא שושנתא שעליו, והן כשרין, כיון שכך היא בתחלת ברייתם, וזהו דרך גדולן, וניכרין הן אותן שכך הן מתחילת ברייתם, כי יש להן במקום הפטמא כמו גומא מתחלת בריאתו.
אבל אתרוג שהיה לו פטמא וניטלה פטמתו, אפילו לא ניטל כל עובי הפטמא אלא מקצת העובי נשאר מחובר לאתרוג ומקצת העובי ניטל לגמרי מן האתרוג בענין שנשאר משהו באתרוג מגולה במקום שהיה מכוסה בעובי מקצת הפטמא שניטלה, הרי זה פסול.
לפי שפטמא זו נחשבת מגוף האתרוג, וכיון שהיא חסרה הרי זה אתרוג חסר.
אע"פ שיש אומרים שאין חסרון פוסל אלא אם כן יש בו כאיסר כמו שנתבאר?
מכל מקום, כיון שהפטמא היא בגובה האתרוג על ראשו, והחסרון ניכר בה יותר, לפיכך החמירו בה שאפילו חסרון כל שהוא שבה פוסל.
לפי שעיקר הידורו של אתרוג תלוי בראשו, שהאדם רואה אותו בתחלת השקפתו, ואם נחסר שם כל שהוא אינו הדור.
אבל אם לא ניטל כלום מעובי הפטמא במקום שהיא מחוברת לאתרוג, ואפילו נטלה כל הפטמא ולא נשאר ממנה רק גובה משהו, בענין שמקצת ראש האתרוג הוא מכוסה בעובי פטמא משהו זו שנשתייר כמו שהיה מכוסה בתחלה כשהפטמא היתה שלימה, הרי זה כשר.
דכיון שמקצת ראש האתרוג הוא מכוסה כמו שהיה מתחלה, אין זה חסרון.
ויש חולקין על זה ואומרים, דאפילו לא נטלה רק השושנתא העליונה וכל הפטמא קיימת הרי זה פסול, שאינו הדור אלא אם כן הוא שלם לגמרי בראשו.
ואע"פ שאין הלכה כדבריהם, מכל מקום טוב לחוש לדבריהם במקום שאפשר.
דהיינו, שאם יש לפניו שני אתרוגים שוים בנוי והידור ובאחד מהן ניטל השושנתא, אזי יקח אותו שיש בו השושנתא.
אבל אם אותו שיש בו השושנתא אינו מהודר ומפואר כל כך כמו אותו שניטלה ממנו השושנתא, יקח את המהודר ואת המפואר יותר אף על פי שאין בו שושנתא, שהעיקר הוא כסברא הראשונה:
יח ניטל ה"עוקץ", והוא העץ שהאתרוג תלוי בו באילן, הרי זה פסול.
והוא שניטל העוקץ מעיקרו ולא נשאר ממנו כלום באתרוג, שאז נשאר מקומו גומא באתרוג והרי זה אתרוג חסר.
אבל אם נשאר ממנו כל שהוא באתרוג, בענין שנתמלאת כל רוחב הגומא, דהיינו שלא ניטל כלום מעובי העוקץ במקום שהוא ממלא את הגומא, הרי זה כשר, שהרי גוף האתרוג אינו חסר כלום.
ויש מכשירים אפילו ניטל כל העוקץ ונשאר מקומה גומא באתרוג.
שהעוקץ אינו נחשב מגוף האתרוג לענין שבחסרונו יפסל האתרוג משום אתרוג חסר.
ואע"פ שאין הלכה כדבריהם, מכל מקום בשעת הדחק שאי אפשר למצוא אתרוג אחר, יש לסמוך על דבריהם לברך על אתרוג זה.
שהרי יש נוהגין בשעת הדחק לברך אפילו על הפסולין לגמרי, כמו שיתבאר בסימן תרמ"ט, ע"ש הטעם:
יט עלתה עליו חזזית,
(פירוש, "או ילפת", תרגומו "או חזזן").
והוא כמו אבעבועות דקות, ויש בו ממש, שמקומן ניכר במשמוש היד שהוא גבוה מן האתרוג.
אם הוא במקום אחד מהאתרוג בלבד, אינו פסול אלא אם כן הוא רוב של כל האתרוג.
אבל אם הוא בשני מקומות, ויש בין שני המקומות מקום פנוי (שאין בו חזזית), לכל הפחות כשיעור חזזית אחת.
דהיינו שיכול להיות במקום זה טיפת חזזית משהו, (דהיינו שתי אבעבועות דקות, שפחות מכן אין נקרא חזזית כמו שיתבאר), ומראה אתרוג משהו כחוט השערה מפסיק בין טיפה זו להחזזית הגדול שאצלה מצד אחד, ומראה אתרוג משהו כחוט השערה מפסיק בין צד השני של טיפה זו לחזזית הגדול שאצלה.
הרי זה פסול, אפילו אם כל החזזית ביחד אינו אלא מיעוט האתרוג.
שכיון שיש בתוך החזזית מקום פנוי מראה אתרוג, הרי זה כמנומר, ואינו הדור:
כ במה דברים אמורים כשיש מתחלת חזזית האחת עד סוף חזזית השנית כשיעור רוב הקיפו של האתרוג.
כגון שאם הן עומדין לרוחב האתרוג, דהיינו סביב היקף עביו, ומתחלת האחת עד סוף שנית יש רוב היקף עביו.
וכן אם הן עומדין לאורך האתרוג, ומתחלת האחת עד סוף השנית, יש רוב היקף אורך האתרוג.
כגון שחזזית אחת עומד בצד אחד של האתרוג וחזזית השנית נמשך מעט על צד השני של האתרוג.
אבל אם כל החזזית הוא בצד אחד של האתרוג, אף על פי שיש מתחלת האחת עד סוף השנית מחצה היקף אורך האתרוג, או מחצה היקף עביו, או אפילו מחצה היקף ארכו ומחצה היקף עביו.
כגון שיש הרבה חזזית קצת מהן נמשכים לאורך האתרוג עד חצי עביו, וקצת מהן נמשכים לרוחב האתרוג סביב היקף עביו עד חצי ההיקף.
הרי זה כשר.
ויש חולקין על זה ואומרים, דאפילו אין בו אלא שתי טיפות חזזית משהו, ובין שתי טיפות אלו אין מקום פנוי שבו מראה אתרוג אלא כדי שיעור חזזית אחת, הרי זה כמנומר ופסול.
ויש להחמיר כסברא האחרונה.
אבל בשעת הדחק שאי אפשר למצוא אתרוג אחר, יש לסמוך על סברא הראשונה.
ואם אין בו אלא חזזית אחת גדול שנתפשט על פני חציו של כל שטח האתרוג, דהיינו שכל מקום הפנוי שבו מראה האתרוג הוא מחצה על מחצה עם החזזית, פסול.
וכן כל דבר הפוסל ברוב בכל ארבעת המינים, אם הוא מחצה על מחצה, פסול.
לפי שצריך להיות הרוב בהכשר, ואין מחצה הכשר נחשב כרוב, אלא לענין מחיצות של שבת ושל סוכה, ולענין סכך הסוכה, שבהן נאמרה הלכה למשה מסיני שהמחצה הוא כרוב, אבל בכל התורה כולה, צריך להיות הרוב בהכשר.
ויש חולקים על זה ואומרים, דכל שאין בפסול רוב כנגד הכשר, אינו יכול לפסול, והרי הוא כאלו לא היה כאן פסול כלל.
ואע"פ שאין הלכה כדבריהם, מכל מקום בשעת הדחק שאי אפשר למצוא מינים אחרים כשרים, יש לסמוך על דבריהם לברך על מינים אלו.
שהרי יש נוהגין בשעת הדחק לברך אפילו על הפסולין לגמרי, כמו שיתבאר בסימן תרמ"ט, עיין שם הטעם:
כא כל דבר הפוסל באתרוג משום שאינו הדור, כגון יבש או חזזית או שינוי מראה האתרוג, דהיינו שנקלף מקצת האתרוג ונשתנה מראיתו ממראה כל האתרוג, אע"פ שכל אלו אינן פוסלין אלא אם כן יש בהן כשיעור שנתפרש בהן.
אבל אם היה אחד מהן על חוטמו, דהיינו ממקום שמשפע משם ויורד לצד ראשו ומתחיל משם להתקצר ולהתחדד, כל מקום זה, אם יש בו אחד מכל אלו הדברים הפוסלים משום הדור, אפילו אין בו אלא משהו, הרי זה פסול.
לפי שעיקר ההידור של האתרוג תלוי בחוטמו, שהוא נראה לעינים יותר משאר מקומות, ובו אדם נותן עיניו בתחלת השקפתו:
כב מכל מקום אפילו בחוטמו אין החזזית פוסל אלא אם כן יש בו שתי אבעבועות, לא פחות.
(שפחות מכן אין נקרא חזזית).
והוא שיהיו נראין לעין כשאוחזו בידו, ולא שיהא צריך להשים עין עיונו עליהם עד שיראם.
וכן כל שינוי מראה אינו פוסל אלא אם כן נראה לרוב בני אדם בהשקפה ראשונה:
כג אין החזזית ולא שינוי מראה פוסלין אלא אם כן נולדו מעצמות האתרוג, אבל אם מחמת שעוקצים אותו קוצים נעשו בו מקומות אדומים ועקומים, כשר.
וכן אותן חזזית שקורין בלא"ט מו"ל, יש להכשיר, אפילו יש בהן ממשות שמקומן ניכר במישוש היד שהן גבוהין מהאתרוג.
לפי שהן נחשבין ג"כ מראה אתרוג, מאחר שרגילות הוא להיות כך הרבה אתרוגים, אין זה שינוי גדול:
כד כל מקום שנפסל האתרוג מחמת שינוי מראה או מחמת החזזית, בין שלא היו אלא במקום אחד בלבד בין שהיו בכמה מקומות, וקלף כל מקומות הפסולין שבו וחזר מראיהן מראה כל האתרוג, אם נזהר לקלפו בענין שלא נחסר כלום מגוף האתרוג, דהיינו שלא קלף רק קליפה החיצונה הדקה, הרי זה כשר, ואפילו לכתחלה מותר להכשירו ע"י כן.
נפלו עליו מים בתלוש ותפח, ואין צריך לומר אם נסרח, שיש לו קצת ריח רע, פסול , שאין זה הידור:
כה אתרוג המבושל, פסול.
וכן אם היה כבוש, פסול. שהכבוש כמבושל.
ואיזהו כבוש?
כל שנשרה מעת לעת במים או בשאר משקים ומי פירות.
ואפילו בדבש, שדרכו להעמיד דבר הכבוש בתוכו, אעפ"כ נפסל האתרוג משום כבוש במעת לעת.
ואם כבשו בחומץ חזק שהוא חריף מאד, אפילו לא שהה בתוכו אלא שעה מועטת כדי שיתן החומץ על האור וירתיח, הרי זה כמבושל כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה, עיין שם הטעם:
כו אתרוג המנומר, פסול, שאינו הדור.
איזהו מנומר?
שיש בו כמה גוונים, כגון שחור ולבן שאינו ממראה האתרוג.
ואפילו גוון אחד בשני מקומות באתרוג, הרי זה כמנומר ופסול, אף אם אין בהם אלא מיעוט האתרוג.
אבל אם גוון הפסול הוא במקום אחד בלבד, אינו פוסל אלא אם כן יש בו רוב האתרוג או חציו, כמ"ש גבי החזזית.
שדין שינוי מראה כדין חזזית לכל דבר:
כז אתרוג שמראיהו שחור אפילו מעט, הרי זה פסול.
במה דברים אמורים באתרוג הגדל בארצות שהאתרוגים הגדלין שם הן ירוקים, אבל במקומות שהאתרוגים הגדלין שם הן שחורין מעט, כשרים, שזהו דרך בריאתן וגידולן באותו מקום, ואין זה שינוי כלל.
אבל אתרוג השחור ביותר, כשחרות בני אדם הכושים, אפילו הגדל בארץ כוש, פסול, לפי שאין זה הדור כלל:
כח העגול ככדור פסול, שהרי אין עליו צורת אתרוג כלל.
וכן מטעם זה אם גדלו בדפוס שעשו לו בעודו קטן, ונתנו בתוכו כשהוא עדיין מחובר לאילן, וגדל בתוכו כמדת הדפוס וכתמונתו, עד שנשתנה מצורת האתרוג ונעשה כמין בריה אחרת, פסול.
אבל אם נעשה כעין צורת האתרוג, אע"פ שאינו דומה לו ממש, כגון שנעשו בו כמין קרשים כעין גלגל של ריחיים ושל מים, הרי זה כשר:
כט ה"תיום", דהיינו שגדלו שנים דבוקים זה בזה, כשר, שאין זה שינוי כלל, ונוטל שניהן ביחד כשהן דבוקין ומברך.
אין שיעור לגודל האתרוג למעלה, שאפילו הוא גדול כל כך עד שניטל על הכתף, הרי זה כשר.
אבל למטה יש לו שיעור, שאם הוא פחות מכביצה, פסול.
לפי שרוב האתרוגים אין גידולן פחות מכביצה, וזה שאין בו כביצה הרי עדיין לא נגמר פריו, והתורה אמרה "פרי עץ" שיהא פרי גמור.
ואפילו אם אתרוג זה לא היה גדל יותר אף אם לא היו קוצצים אותו מן האילן, מכל מקום כיון שבגמר גידולו אין בו כביצה, אין זה פרי חשוב.
אבל אם יש בו כביצה, הרי הוא כשר אע"פ שהוא בוסר, דהיינו שלא נגמר גידולו, שהיה גדול יותר אם לא היו קוצצים אותו, מ"מ כיון שיש הרבה אתרוגים שאינן גדילין יותר ממנו, הרי זה פרי חשוב, ונקרא גמר פרי:
ל במה דברים אמורים כשמראיהו ירוק כעין כרכום, (שקורין גע"ל), כדרך כל האתרוגים שנגמר פרים, או אפילו שאין כולו ירוק ככרכום, שבמקצתו התחיל להוריק ככרכום, שזהו סימן שנגמר פריו וסופו להוריק כולו בתלוש כשישהו אותו זמן מרובה.
אבל אתרוגים הבאים לפנינו כשהן עדיין ירוקין כעשבי השדה, (שקורין גרי"ן), יש לחוש שמא עדיין לא נגמר פרים, ולכך אין ירוקין ככרכום.
ומ"מ אם הם גדולים הרבה, בענין שידוע וברור לנו שנגמר פרים, וסופן להוריק ככרכום בתלוש, מותר ליקח אותן ולצאת בהן ידי חובה, אפילו כשהן ירוקין.
ומכל מקום כבר נהגו שלא לסמוך על בקיאות זו, ואין לוקחין אלא אם כן התחילו להוריק קצת כעין כרכום:
לא אתרוג המורכב, דהיינו שהרכיבו ענף מאילן אחר לתוך אילן האתרוג וגדל מהן מין הדומה לאתרוג, פסול, שזה אינו אתרוג כלל, אלא הוא בריה בפני עצמה.
וארבעה סימנים יש להבחין בין האתרוג המורכב מלימונ"י לאתרוג.
האחד, כי המורכב הוא חלק, ולהאתרוג יש בליטות קטנות בכל גופו, וקצת גובה להן.
השני, המורכב עוקצו שהוא תלוי בו באילן הוא בולט, ועוקץ האתרוג שוקע.
השלישי, כי תוך של המורכב, דהיינו הגוף הוא רחב, ומוהל שלו רב, והקליפה התיכונה, דהיינו קליפה העבה שבאתרוג, היא אינה עבה כל כך במורכב כמו באתרוג שהקליפה עבה מאוד, ותוך שלו קצר, ואין בו מוהל רב.
הרביעי, שבאתרוג הגרעינין שבתוכו זקופים לאורך, ובמורכב הגרעינין הן מושכבין לרחבו: