תרכא סדר קריאת התורה ומילה ביום כיפור ובו י"ז סעיפים:
א מוציאין שני ספרים וקורים בראשון ששה אנשים בפרשת אחרי מות עד: "ויעש כאשר צוה ה'".
ואם חל בשבת - קורין שבעה.
ומפטיר קורא בספר שני, בפנחס: "ובעשור לחודש". ומפטיר בישעיה: "ואמר סלו סלו" עד "כי פי ה' דבר". לפי שבפרשה זו נתבאר ענין תשובה ותענית:
ב בברכות הפטרה אין חותמין: "ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח". אלא יאמר: "ודברך אמת וקיים לעד, ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש כו'":
ג אם יש מילה ביום הכיפורים - מלין בין קריאת התורה למוסף. ואחר המילה אומרים: "אשרי". ויש נוהגין למול אחר אשרי.
ואם הוא במקום שמלין התינוק בביתו ולא בבית הכנסת - אין מלין עד חזרת ספרי תורה להיכל - משום שהוא בזיון ספר תורה להניחו ולצאת לחוץ.
ואחר המילה חוזרין לבית הכנסת ואומרים קדיש שלפני תפלת מוסף:
ד ואחר המילה יש נוהגין לברך ברכת המילה בלא כוס - לפי שאי אפשר לטעום ממנו.
וגם אין מטעימים לתינוק - גזירה שמא יהיה התינוק רגיל בשתיה זו של מצוה, ויורה היתר לעצמו לשתות מכוס של ברכה אף לכשיגדל.
ואע"פ שבתשעה באב מטעימים לתינוק ואין חוששין לכך מפני שהוא דבר שאינו מצוי, כמ"ש בסי' תקנ"ט - מכל מקום, ביום הכיפורים שהוא מן התורה, וענוש כרת - החמירו יותר, וחששו אף לדבר שאינו מצוי:
ה ויש נוהגין לברך על הכוס ולהטעים ממנו לתינוק הנימול, שבקטן כזה אין לגזור שמא ישתה אף לכשיגדל.
ואע"פ שכל כוס של ברכה צריך להטעים ממנו לקטן שהגיע לכלל חינוך ברכות, כמ"ש בסי' רס"ט ותקנ"ט - מכל מקום, כוס של מילה, שהברכה נתקנה בשביל תינוק הנימול, לכן די כשנותנים לו לשתות.
ומכל מקום צריך ליזהר שיתנו לו לשתות קצת מהכוס, מלבד מה שנותנים לפיו כשאומר "בדמיך חיי":
ו ויש נוהגים שמברכים על הכוס ומטעימים לתינוקות, כמו בתשעה באב.
ואע"פ שאין לנהוג כן לכתחלה ביום הכיפורים מטעם שנתבאר למעלה - מכל מקום, אין למחות ביד הנוהגין היתר:
ז במוסף אומר הש"ץ סדר העבודה.
לפי שעיקר עבודת כהן גדול ביום הכיפורים היתה בקרבנות המוספים. שבאמצע הקרבתם היה עובד כל עבודת היום האמורים בפרשת אחרי מות:
ח עשרה פעמים היה כהן גדול מזכיר את השם המפורש ככתבו ביום הכיפורים.
ג' פעמים בווידוי ראשון: "אנא ה' חטאתי כו'". "אנא ה' כפר כו'". "לפני ה' תטהרו".
וכן ג' פעמים בווידוי שני. וכן ג' פעמים בווידוי שלישי. ופעם אחת בגורלות, כשאמר: "לה' חטאת".
וכל מקום שהכהן גדול היה מזכיר שם המפורש, אנו אומרים: "השם", ואין אומרים: "אדני" כמו בכל תפלותינו.
כדי שלא יהא נראה שגם הכהן גדול היה אומר בכינוי אדנות כמו שאנו אומרים.
לפיכך אנו אומרים: "השם" סתם, ברמז - להורות שהכהן גדול היה מזכיר כאן שם המפורש.
חוץ מן: "לפני ה' תטהרו", שאנו אומרים בכינוי שם אדנות. לפי שאין אנו באין בכאן לומר איך היה הכהן גדול מזכיר את השם, אלא כוונתנו לקרות הפסוק כמו שדרכנו לקרות בתורה, דהיינו בכינוי אדנות.
וכן כשאנו אומרים: "לה' חטאת", אנו אומרים בכינוי אדנות כמו שדרכנו לקרות בתורה. שנאמר בתורה: "אשר עלה עליו הגורל לה', ועשהו חטאת".
ומכל מקום כיון שבתורה אנו קורין קצת בשינוי ממה שאומרים ביום הכיפורים. שהרי ביום הכיפורים אין אומרים תיבת: "ועשהו" -לכן נכון לעשות על צד היותר טוב ולומר: "להשם חטאת":
ט אבל כשאומרים הבקשה של כהן גדול, דהיינו: "יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו כו' ועל אנשי השרון". הוא אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו כו'", אומרים כל האזכרות שבה בכינוי אדנות - שגם הכהן גדול היה אומר כאן בכינוי אדנות:
י ואע"פ שכוונתנו באמירת בקשה זו לספר היאך היה הכהן גדול מבקש.
אף על פי כן אין כאן הזכרת שם שמים לבטלה - כיון שגם כוונתנו הוא להתפלל על עצמינו. שהרי אנו מוסיפין בה כמה בקשות שלא היה הכהן גדול אומרם כלל. כמו: "שתעלנו בשמחה לארצנו", וכיוצא בזה:
יא ובכל שלשת ווידוים אלו אומרים בתחלה: "אנא ה[שם] וכו'" ואח"כ: "אנא בשם כפר נא" כו' - שכשמבקש רחמים על הכפרה, יש לומר: "אנא בשם", כלומר שהקב"ה יושיע ע"י שם העצם שהוא רחמים גמורים. (בלי תערובות דין כלל):
יב ונוהגין ליפול על פניהם כשאומרים: "והכהנים והעם כו'". וגם, ב"עלינו לשבח".
אבל הש"ץ אסור לו לעקור ממקומו בשעת התפלה ולילך לאחוריו כדי ליפול על פניו. ויש למחות ביד העושים כן.
ונוהגין שהש"ץ עומד בתחלה רחוק קצת מן התיבה, בענין שלא יצטרך לעקור רגליו כדי ליפול על פניו:
יג סדר הווידוי: חטאתי עויתי פשעתי. לפי שהחטאים - הם השגגות. ועונות - הם הזדונות, כלומר העבירות שעשה אותם במזיד, שידע שאסור לעשותן ועשה אותם להנאתו. ופשעים - הם המרדים, כלומר שעושה להכעיס ולא בשביל הנאתו. וצריך להתוודות תחלה על הקל ואח"כ על החמור:
יד ונוהגין להזכיר נשמות ביום הכיפורים. ונודרים צדקה בעבורם. לפי שהמתים יש להם ג"כ כפרה ביום הכיפורים. ועל כן הוא נקרא כיפורים לשון רבים. לחיים ולמתים. וכשנודרים צדקה בעבורם, מועיל להם לכפר בעדם. לפי שהקב"ה בוחן לבות ויודע, שאלו היו בחיים היו גם כן נותנים צדקה.
אבל אם נודר צדקה בעבור מי שהיה רשע - אין מועיל לו כלום:
טו המצטער על מיתת בני אהרן, ומוריד דמעות עליהם ביום הכיפורים - מוחלים עונותיו, ובניו אינם מתים בחייו:
טז ומצוה ללמוד ביום הכיפורים משניות יומא - כדי שתעלה האמירה במקום הקרבה.
גם בגמרא סוף יומא מאמרים המדברים במעלות התשובה:
יז ואין לתלמיד חכם לעסוק בתורה ולהשמיט את עצמו מלהתפלל התפלות והסליחות והבקשות עם הציבור: