תרי הדלקת הנרות ביום הכיפורים ובו י' סעיפים:
א יום הכיפורים צריך לכבדו בנרות כמו בשאר ימים טובים, כמו שיתבאר.
אלא שיש מקומות שנוהגין איסור בהדלקת נר בליל יום הכיפורים בבית שאיש ואשתו דרים בו. גזירה, שמא יתאווה לאשתו כשיראנה לאור הנר ויבוא לידי תשמיש.
אבל יש מקומות שמדליקין בבית - שכיון שאסור לשמש לאור הנר בוודאי לא יבוא לידי תשמיש.
ואותן מקומות שמדליקין צריכין לברך: "אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של יום הכיפורים". שהרי יום הכיפורים מצוה להדליק בו נרות כמו בשבתות וימים טובים
ב אם יש לו נר דלוק בבית - צריך להדליק נר בחדר שלן בו עם אשתו. בין במקום שנוהגין להדליק בין במקום שאין נוהגין להדליק.
שכיון שרואה את אשתו לאור הנר שבבית, א"כ יש לחוש שמא יבוא לידי תשמיש בחדר שאין שם נר דולק:
ג אפילו במקומות שאין מדליקין בבית - מכל מקום מדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפילות ועל גבי החולים.
וכן אם חל יום הכיפורים בשבת - חייבין הכל להדליק אף בביתו. ומברכין: "אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים":
ד נוהגין בכל מקום להציע בגדים נאים בבית הכנסת. וגם בבתים להציע מפה יפה על השולחן כמו בשבת ויו"ט.
וכן נוהגים להרבות בנרות בבית הכנסת. שנאמר: "על כן באורים כבדו ה'", ומתרגמינן "בפנסיא יקרו ה'".
וטוב לעשות פתילות עבות בבית הכנסת להרבות אורן.
ונהגו שכל איש, גדול וקטן - עושין בשבילו נר לבית הכנסת.
ועכשיו נוהגין שאין עושין נר אלא לנשוי בלבד:
ה גם נהגו לעשות נר נשמה לאביו ולאמו שמתו:
ו ואם כבו נרות אלו ביום הכיפורים - אין לומר לנכרי שיחזור להדליקן.
ואפילו לרמז לו - אסור.
ולא עוד אלא שאם בא להדליק מעצמו - צריך למחות בידו. כמו שנתבאר בסימן רע"ו (סעיף ג).
וכן אין לומר לנכרי לקבל שעוה הנוטף מן הנרות. מפני שהישראל אסור לו לטלטל השעוה, מפני שהיא מוקצה, כמו שנתבאר בסימן רס"ה (סעיף ה). וכל שאין היתר להישראל לטלטלו - אסור לומר לנכרי לטלטלו. כמו שנתבאר בסימן רע"ו (סעיף י). ע"ש:
ז ונהגו ליקח נכרי לשמור הנרות - שלא יבא ח"ו לידי דליקה.
ומכח זה, נהגו ההמון לומר לו לכבות ולהדליק. ואין לזה היתר כלל. ויש למחות בידם. ובפרט ביום הדין:
ח מי שכבה נרו ביום הכיפורים - סימן רע לו.
ותקנתו - שיחזור וידלקנו במוצאי יום הכיפורים ולא יכבנו עוד, אלא יניחנו לדלוק עד גמירא.
וגם יקבל עליו - שכל ימיו לא יכבה נרו במוצאי יום הכיפורים, לא הוא ולא אחר, אלא יניחנו לדלוק עד גמירא.
("לקדוש ה' מכובד" - זה יום הכיפורים שאין בו אכילה ושתיה.
אמרה תורה: כבדוהו בכסות נקיה ובנרות. לפיכך, נוהגין להציע בגדים נאים בבית הכנסת):
ט יש נוהגין ללבוש בגדים לבנים נקיים ביום הכיפורים - כדי להיות דוגמת מלאכי השרת.
וכן נוהגין במדינות אלו ללבוש הקיטל שהוא בגד לבן ונקי.
ויש עוד טעם בלבישת הקיטל, מפני שהוא בגד מתים, ועל ידי זה נכנע לב אדם לעשות תשובה שלימה.
ולפיכך, גם מי שהוא אבל - מותר ללבוש הקיטל.
וכן הנשים, יכולות ללבוש הקיטל - כדי להכניע לבן.
אבל שאר בגדים לבנים אין להן ללבוש כדי להיות דוגמת מלאכי השרת - שאין יכולות להיות כמלאכים. שנאמר: "עיר גבורים עלה חכם" וגו'. "גברים" כתיב:
י הלובש שק מחמת תשובה - צריך לפשטו ביום הכיפורים - מפני שהוא יו"ט, וצריך לכבדו בכסות נקיה, כמו שנתבאר: