607 - תרז סדר הווידוי במנחה בערב יום הכיפורים ובו ט"ז סעיפים

תרז סדר הווידוי במנחה בערב יום הכיפורים ובו ט"ז סעיפים:

א כיון שיום הכיפורים הוא יום הסליחה וכפרה, כמ"ש: "כי ביום הזה יכפר וגו'", (ויקרא טז, ל) לפיכך צריך כל אדם שיתוודה על חטאיו. כי כן מצינו בכל קרבנות הבאים לכפר. שנאמר: "והתודו את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה, ז).

ומצות ווידוי מן הדין, הוא בהתחלת זמן הכפרה, דהיינו משתחשך ליל יום הכיפורים.

אלא שחשו חכמים שמא יארע דבר קלקלה של שכרות וכיוצא בו בסעודה המפסקת, ולא יוכל להתוודות בהתחלת זמן הכפרה.

לכך תקנו שיתוודה כל אדם בערב יום הכיפורים במנחה קודם שיאכל בסעודה המפסקת.

ואע"פ שהתוודה במנחה - צריך לחזור ולהתוודות בערבית, שהיא התחלת זמן הכפרה. והוא עיקר זמן הווידוי של יום הכיפורים.

ואע"פ שהתוודה ערבית - חוזר ומתוודה בתפילת שחרית. שמא אירע לו דבר עבירה אחר הווידוי של ערבית.

ומטעם הזה הוא צריך לחזור ולהתוודות במוסף ובמנחה ובנעילה - שמא אירע לו דבר עבירה בכל היום. שיום הכיפורים מכפר עד סופו, עם חשיכה:

ב ויש אומרים, שזמן מצות ווידוי מן הדין הוא קודם התחלת זמן הכפרה, דהיינו עם חשיכה - כדי שיכנוס ליום בתשובה, ולא יהא שהות לחטוא בין הווידוי להתחלת זמן הכפרה.

אלא שחשו חכמים שמא יארע לו דבר קלקלה בסעודה ולא יוכל להתוודות עם חשיכה - לכך תקנו להתוודות במנחה.

ואע"פ שהתוודה במנחה חוזר ומתוודה עם חשיכה, שהוא עיקר זמן ווידוי מן הדין, שמא אירע לו דבר עבירה אחר מנחה.

ואע"פ שהתוודה עם חשיכה - חוזר ומתוודה בתפלת ערבית ובכל תפלה של היום - לפי שבודאי גם ביום הכיפורים עצמו חייב להתוודות ולשוב בתשובה שלימה.

והלכה כסברא הראשונה.

מכל מקום, ראוי לכל אדם להחמיר על עצמו כסברא השניה. וכשרואה בין השמשות ממשמש ובא - יעמוד ויתוודה:

ג כשהיחיד מתוודה, בין בתפלת מנחה של ערב יום הכיפורים בין בערבית שחרית מוסף מנחה ונעילה של יום הכיפורים - הוא מתוודה אחר שגמר תפלתו קודם שעקר רגליו. אבל הש"ץ אומר הווידוי ביום הכיפורים בתוך התפילה.

אבל בתפלת המנחה של ערב יום הכיפורים - אין הש"ץ חוזר את הווידוי בקול רם. דכיון שלא תקנו הווידוי במנחה אלא משום חשש שמא יארע דבר קלקלה בסעודה, והש"ץ אינו מחזיר את התפלה אלא כדי להוציא את מי שאינו בקי - לא רצו חכמים לתקן שיחזור ש"ץ את הווידוי שמא יארע דבר קלקלה למי שאינו בקי, שמועטין הן שאינן בקיאים:

ד אם לא פרט את חטאיו אלא אמר סתם: "חטאתי" - יצא ידי מצות ווידוי. ומכל מקום, לכתחלה נכון לפרט את החטא, שיאמר: "עשיתי כך וכך". מפני (שערב יוה"כ) [שעל ידי כן] הוא מתבייש יותר לפני הקדוש ברוך הוא מחטאיו ומתחרט עליהם מעומק לבו.

וכשהוא מפרט חטאיו - יתוודה בלחש. שאם יתוודה בקול רם - אסור לו לפרט חטאיו ברבים. לפי שאין זה כבוד המקום שמגלה לרבים שחטא כנגדו.

במה דברים אמורים בחטא שאין מפורסם, אבל חטא המפורסם לרבים - מותר לפרטו ברבים, אפילו בקול רם.

ומכל מקום, אין חובה לפרטו בקול רם אלא יפרטנו בלחש, אם ירצה:

ה ומה שאומרים: "על חטא" על סדר א"ב - אין זה נקרא פורט חטאיו, הואיל והכל אומרים בשוה אינו אלא כנוסח תפלה. ולפיכך מותר לאמרו בקול רם:

ו סדר הווידוי ב"על חטאים, שאנו חייבים עליהם עולה" ואח"כ "חטאת" ואח"כ "קרבן עולה ויורד" ואח"כ "אשם ודאי ותלוי". לפי שכך סדורים הקרבנות בפרשת ויקרא.

ואח"כ, "שאנו חייבים עליהם מכת מרדות". ואח"כ, "מלקות ארבעים". ואח"כ, "מיתה בידי שמים". ואח"כ, "כרת וערירי". ואח"כ, "ארבע מיתות בית דין".

כי צריך לבקש על הקל קל תחלה, ואח"כ מוסיף והולך. כמו שנתבאר בסי' תקפ"ב:

ז יאמר לשון: "כפרה" לחטאים, ולשון "מחילה" לעונות, ולשון "סליחה" לפשעים.

כי החטא קל מעון, ועון קל מפשע. והכפרה גדולה מהמחילה, והמחילה גדולה מהסליחה.

לפיכך, החטא הוא מתכפר, ונמחל העון, ונסלח הפשע.

וצריך להתוודות מעומד. לפיכך לא יסמוך על דבר בענין שאם ינטל אותו דבר שהוא סומך עליו היה נופל. כמו שנתבאר בסי' תקפ"ה (סעיף א).

וטוב לשחות בעת הווידוי כמו במודים - כדי להתוודות בהכנעה גדולה.

וכשמתוודה יכה באגרופו על הלב, כלומר: "אתה גרמת לי החטא".

ויש נוהגין להכות על החזה, מטעם הידוע להם:

ח אע"פ שהתוודה בתפלת לחש, אעפ"כ כשהש"ץ מגיע לווידוי - צריך לחזור ולעמוד ולהתוודות עמו.

ובווידוי זה אינו צריך לפרט החטא, אלא כיון שאמר עם הש"ץ: "אבל אנחנו חטאנו" - די. ורשאי לישב אח"כ.

ומכל מקום, אין לדבר בשעה שהש"ץ מתוודה:

ט עונות שהתוודה עליהן ביום הכיפורים שעבר, אע"פ שכבר נתכפרו - אעפ"כ יכול לחזור ולפורטן בווידויו. ולא עוד, אלא שהחוזר ופורטן הרי זה משובח. שנאמר, "וחטאתי נגדי תמיד". כלומר, איני סבור שכפרת לי, והרי הוא תמיד כאלו הוא נגדי עומד:

י אין חותמין בווידוי, [עיין ביומא פ"ז ב וברש"י "אינו חותם מקדש ישראל"] בין ווידוי של ערב יום הכיפורים של מנחה  בין ווידוי של היחיד אחר תפלתו בתפלות של יום הכיפורים עצמועיין לעיל סעיף ה:

יא נוהגין שאחר תפלת המנחה בערב יום הכיפורים לוקין כל הקהל ל"ט מלקות. 

ואע"פ שאין מלקות מועיל בזמן הזה - שאין לנו דיינים סמוכין? וגם אין חייב מלקות אלא אם כן התרו בו - שהבית דין מלקין אותו?

מכל מקום, נוהגין ללקות - שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו.

ועוד, כדי להכניע לבבו ולהכינה לעבוד השם הנכבד והנורא באימה וביראה:

יב ונהגו, שהנלקה אומר ווידוים בשעה שנלקה.

והמלקה אומר: "והוא רחום יכפר עון וגו'" ג' פעמים, שהם ל"ט תיבות נגד ל"ט מלקות:

יג ונהגו להלקות ברצועה כל דהוא - שאין זה מלקות גמור, שצריכה להיות רצועה רחבה טפח:

יד ולוקחין רצועה של עגל, לעוררו בתשובה. על דרך "ידע שור קונהו". (ישעיה א, ג)

אבל אין צריך ליקח שתי רצועות, אחת של חמור, כמו שהיו במלקות גמור - כיון שאין מלקות מועיל בזמן הזה:

טו והנלקה, לא יעמוד ולא ישב רק מוטה, אחוריו לדרום ופניו לצפון. לפי שעיקר חטא האדם הוא מחמת ממון. וכתיב, "מצפון זהב יאתה". (איוב לז, כו). על כן יכניע את עצמו לאותו רוח - להודיע שמשם בא לו החטא:

טז יום הכיפורים אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו. אבל המבעט בו ומחשב בלבו: "מה מועיל לו יום הכיפורים?" - זה אין יום הכיפורים מכפר לו: