606 - תרו שיפייס אדם את חבירו בערב יום כיפור ובו י"ד סעיפים

א עבירה שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו. 

שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפני ה' גו'". (ויקרא טז, ל) כלומר: "חטאתיכם" שהם "לפני ה'" לבד - יום הכיפורים מכפר. אבל מה שבין אדם לחבירו - אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו.

לפיכך, יתן כל אדם אל לבו בערב יום הכיפורים, לפייס לכל מי שפשע כנגדו.

ואפילו לא הקניטו אלא בדברים - צריך לילך ולפייסו ולבקש ממנו שימחול לו.

ובשעת בקשת מחילה - צריך לפרט החטא שחטא לחבירו. ואם חבירו מתבייש בזה - לא יפרט החטא:

ב ואם אינו מתפייס בפעם ראשון - יחזור וילך לפייסו פעם שנית במין ריצוי אחר.

ואם לא נתפייס - יחזור וילך פעם שלישית לפייסו במין ריצוי אחר.

ובכל פעם שהולך לפייסו, אפילו בפעם הראשון, יקח עמו שלשה אנשים ויפייסנו בפניהם.

ואם לא נתפייס בפעם השלישית - שוב אין זקוק לו.

ומכל מקום, צריך להודיע לרבים, דהיינו עשרה אנשים, שהוא הלך לפייסו ולא רצה להתפייס. כדי שלא יחשדוהו הבריות שלא רצה להכניע את עצמו לפני חבירו לבקש ממנו מחילה:

ג במה דברים אמורים כשהקניט את חבירו. אבל אם הקניט את רבו, אפילו אינו רבו מובהק, רק ששמע ממנו דברי תורה - צריך לילך אליו כמה פעמים עד שיתפייס.

ואפילו כשהקניט את חבירו, אם רוצה להחמיר על עצמו ולילך אליו כמה פעמים - הרשות בידו. ובלבד שלא יהיה שם בזיון תורה:

ד והמוחל, לא יהיה אכזרי מלמחול, אלא ימחול לו מיד.

אלא אם כן הוא מתכוין לטובת המבקש מחילה - כדי שיכנע לבבו הערל, או שחושש שלא יבא לו לעצמו איזה רעה ע"י שימחול לו - דאז אינו צריך למחול לו - דחייו קודמין לחיי חבירו.

ואם הוציא עליו שם רע - אינו צריך למחול לו בכל ענין, אפילו אם יבקש ממנו כמה פעמים. משום דאפשר שיש בני אדם ששמעו הוצאת הלעז עליו ולא שמעו הפיוס, וידמה להם שאפשר שהלעז הוא אמת, ולא יצא עדיין אדם זה נקי מחשד.

ומכל מקום, מדת ענוה למחול אפילו בהוצאת שם רע:

ה ואם מת מי שפשע כנגדו - מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר בפניהם: "חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שפשעתי כנגדו". וצריך שילך לשם יחף.

ואם הוא חוץ לשלש פרסאות מן קברו - אינו צריך לילך בעצמו לשם, אלא ישלח שלוחו שיבקש ממנו מחילה בעבור השולחו, בפני עשרה בני אדם:

ו ואפילו הוציא עליו שם רע בחייו - מועיל מה שיבקש ממנו בפני עשרה בני אדם. משום שאנו אומדין דעתו של המת דמן הסתם אלו היה קיים היה מוחל לו:

ז ואם חרפו לאחר מיתה - אינו צריך לילך על קברו, אלא מבקש ממנו מחילה במקום שביישו:

ח אע"פ שבכל השנה ראוי לכל אדם לפייס תיכף למי שפשע כנגדו. מכל מקום, בערב יום הכיפורים צריך ליזהר בזה ביותר. כדי שיהיה לב כל ישראל שלם זה עם זה, ולא יהא מקום לשטן לקטרג עליהם:

ט תקנות קדמונים וחרם, שלא להוציא שם רע על המתים:

י מי שקרא לחבירו: "ממזר" - לא פגם בכבוד אבותיו. שיכול לומר: "אליך לבד נתכוונתי לבזותך". אלא אם כן קראו: "ממזר בן ממזר":

יא נוהגין לטבול בערב יום הכיפורים.

ויש אומרים שטעם טבילה זו הוא משום קרי - כדי שיהיו נקיים וטהורים ביום הכיפורים.

ולפי טעם זה אין ענין כלל לומר ווידוים במקוה. וכן אין צריך לטבול אלא פעם אחת. 

ומי שטבל בערב ראש השנה ולא ראה קרי אחר כך - אעפ"כ צריך לטבול בערב יום הכיפורים - דשמא ראה אחר כך מים חלוקים או עכורים, שהרואה אותן טמא משום בעל קרי.

וטבילה זו שהיא משום קרי - כשירה אפילו בארבעים סאה שאובים, כשהם בקרקע, אבל לא בכלי.

ומי שהוא מצטער בטבילה - יכול לשפוך עליו תשעה קבין מים.

ורשאי לשפוך עליו משנים או משלשה כלים זה אחר זה ובין כולם יהיה תשעה קבין.

ובלבד שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון. וכן השלישי עד שלא פסק השני.

אבל מארבעה כלים - אין מצטרפין לתשעה קבין.

ואפילו אם ממרק מכלי אחד - יזהר להריק בלא הפסקה כלל.

ואם נכנס חציו לתוך המקוה ועל חציו שפכו ט' קבין - יצא.

ואשה ששמשה תוך שלשה ימים לטבילה זו - צריכה לכבד ביתה בחמין קודם שתטבול. כדי להפליט כל השכבת זרע שבמקורה. שלא תפליט אחר הטבילה ותהא טמאה ביום הכיפורים. עיין ביורה דעה, סימן קצ"ו.

ואם שמשה סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה, שבאלו הזמנים היא רגילה להתעבר. לא תכבד ביתה בחמין - שמא תשחית זרע ההריון. לפיכך, אינה צריכה לטבול כלל בערב יום הכיפורים:

יב אבל יש אומרים שטעם טבילה זו הוא משום תשובה, כגר המתגייר.

ולפי זה, יש לטבול שלש פעמים. ואפילו נערים ובתולות שהם בני מצוה - נוהגים לטבול, אע"פ שאין קרי שייך בהן.

ואפילו מי שטבל בערב ראש השנה ולא ראה קרי אח"כ - צריך לחזור ולטבול בערב יום הכיפורים משום תשובה:

יג יש לטבול קודם תפלת מנחה כדי להתוודות (במנחה) בטהרה. ויש טובלין אחר סעודה המפסקת, כדי שיהא סמוך ליום הכיפורים:

יד מי שמת לו מת קודם יום הכיפורים - מותר לו לרחוץ בחמין, ולטבול בערב יום הכיפורים. מפני שיום הכיפורים דינו כרגלים שמבטלים ממנו גזירת שבעה. כמ"ש בסימן תקמ"ח.

אלא דיש לו לאחר הרחיצה והטבילה כל מה שאפשר, שיהיו סמוך לחשיכה, מטעם שנתבאר שם.

ושאר דיני אבילות, כגון ישיבה על גבי קרקע, צריך לנהוג עד הלילה ממש, מטעם שנתבאר שם: