תקפב סדר תפלות עשרת ימי תשובה וראש השנה ובו י"ז סעיפים:
א כל השנה, אדם מתפלל: "האל הקדוש", בברכה ג'.
ו"מלך אוהב צדקה ומשפט", בברכה י"א.
חוץ, מעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.
שבהן צריך לומר: "המלך הקדוש", "המלך המשפט".
לפי, שבימים הללו הקב"ה מראה מלכותו לשפוט את העולם.
ואם טעה ואמר: "האל הקדוש".
או שהוא מסופק אם אמר: "המלך הקדוש"
- אם נזכר לאחר ששהה "כדי שאילת שלום תלמיד לרבו", אחר גמר הברכה.
ואין צריך לומר, אם נזכר לאחר שהתחיל ברכה רביעית.
- צריך לחזור לראש התפלה.
מפני, ששלש ברכות ראשונות, חשובות כאחת:
ב ואם נזכר קודם ששהה כדי שיעור הזה -
אומר: "המלך הקדוש", ואינו צריך לחזור לראש.
וכן הדין, ב"המלך המשפט". [אם נזכר קודם ששהה כדי שאילת שלום אומר "המלך המשפט"]
ואם נזכר לאחר ששהה כדי שיעור הזה, שאמר: "מלך אוהב צדקה ומשפט" -
אינו צריך לחזור לראש [ברכת "השיבה"].
כיון שהזכיר לשון מלכות. [כשאמר מלך אוהב צדקה ומשפט]
ויש אומרים: דאם נזכר קודם שסיים תפלתו - חוזר לראש ברכת "השיבה".
ואם נזכר לאחר שסיים תפלתו - חוזר לראש התפלה.
ועל דרך שנתבאר בסי' קי"ז [סעיף ה].
משום, דיש הפרש בין: "מלך אוהב צדקה ומשפט", ל"המלך המשפט".
דבכל השנה - הצדקה עיקר, ולכך הקדימוה למשפט.
אבל בימים הללו - המשפט עיקר, ולכך אין מזכירין צדקה כלל.
ולענין הלכה: "ספק ברכות, להקל".
ולפיכך, אם נזכר קודם שסיים תפלתו, אין צריך לחזור לברכת "השיבה", כדי שלא יברך ספק ברכה לבטלה.
אבל לאחר שעקר רגליו - טוב שיתפלל עוד פעם בתורת נדבה.
ואינו צריך לחדש בה דבר.
כיון שמתפלל אותה מחמת הספק. כמ"ש בסי' ק"ז[א]:
ג אם אמר צ' פעמים: "ברוך אתה ה' המלך הקדוש". או: "ברוך אתה ה' המלך המשפט".
ואחר כך נסתפק לו בתפלה, אם אמר "המלך הקדוש" -
אף על פי כן צריך לחזור לראש, לדברי הכל. [היינו גם להדיעה שבסימן קי"ד סעיף יא, שמועיל צ' פעמים ברצופים]
ואינו דומה למה שנתבאר בסי' קי"ד, [יא]
דכאן, כיון שאינו רשאי לומר השם כקריאתו, משום ברכה לבטלה.
וא"כ, בתפלה, כשאומר את השם כקריאתו, הוא חוזר ללימודו, לומר: "האל הקדוש":
ד בשבת תשובה, וכן אם חל ראש השנה או יום הכיפורים בשבת.
אומר הש"ץ, בברכה מעין שבע שבליל שבת: "המלך הקדוש".
וחותם, בשל שבת לבד.
ואינו מזכיר, לא ראש השנה, ולא יום הכיפורים.
מטעם שנתבאר בסי' רס"ח:
ה יש נוהגין, להתפלל בראש השנה וביום הכיפורים בכריעה.
וצריכין הם לזקוף בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה, קודם שיאמר: "ברוך אתה".
כדי שלא יהא נראה כמוסיף על תקנת חכמים - שתקנו לשחות בתחלת ברכת: "אבות" ובסופה, ובתחלת ברכת: "הודאה" ובסופה.
עיין בסי' קי"ג [סעיף א-ב].
ובברכת: "אבות" ובברכת: "הודאה - צריך לזקוף כשיגיע לאיזה תיבות קודם החתימה, ואח"כ כשיגיע להחתימה - ישחה כתקנת חכמים. מטעם שנתבאר שם:
ו הגאונים תקנו לומר בעשרת ימי תשובה:
בברכת: אבות, "זכרנו".
ובגבורות: "מי כמוך".
ובהודאה: "וכתוב".
ובשים שלום: "בספר".
ואם שכח לאומרם ונזכר קודם שסיים הברכה ששכח בה - אומרם במקום שנזכר.
ואם נזכר לאחר שהזכיר את השם שבחתימת הברכה - לא יאמר במקום שנזכר.
וגם לא יחזור לראש הברכה, משום איסור ברכה לבטלה.
כיון דאינן אלא תיקון הגאונים:
ז [זכרנו] "לחיים", יאמר בשב"א תחת הלמ"ד.
ולא יאמר בפת"ח, דלא לשתמע "לאחיים", כלומר: לא חיים.
ובימים האלו, שהן ימי דין, צריך לדקדק ולפרט היטב תפלתו.
אבל בשאר ימות השנה אנו אומרים: [במעריב] "והעמידנו מלכנו לחיים" בפת"ח, ואין אנו חוששין. [ובסידור הוא בשב"א].
לפי שאחר כוונת הלב, הן הן הדברים:
ח ולא יאמר, [זכרנו] "לחיים טובים", רק "לחיים", עד שיגיע ל"וכתוב לחיים כו'", אז יאמר "לחיים טובים".
כי המבקש, צריך לבקש תחלה דבר מועט, ואח"כ מוסיף והולך:
ט בראש השנה אומר: "ותתן לנו את יום הזכרון הזה".
ואין צריך להזכיר ראש חודש ולומר: "ואת יום ראש חודש הזה".
דכשאומר: "יום הזכרון", גם ראש חודש בכלל.
שנקרא "זכרון".
שנאמר: (במדבר י, י) "וביום שמחתכם, ובמועדיכם, ובראשי חדשיכם וגו', ונזכרתם".
אם חל בחול - אומרים בתפלה ובקידוש: "יום תרועה, מקרא קודש".
ואם חל בשבת - אומרים: "זכרון תרועה":
י בראש השנה ויום כיפור, אין אומרים: "מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון".
מפני, שימים אלו לא ניתנו לשמחה ולששון.
וכן אין אומרים: "והשיאנו את ברכת מועדי כו'".
לפי שדבר זה לא נאמר אלא בשלש רגלים.
שנאמר: (דברים טז, טז-יז) "שלש פעמים בשנה וגו' כברכת ה' אלהי וגו'".
ובמוסף אין אומרים: "ואין אנו יכולים לעלות ולראות לפניך", אלא "ואין אנו יכולין לעשות חובותינו".
לפי, שמצות ראיה אינה אלא בשלש רגלים:
יא בחתימת הברכה אומרים: "ודברך אמת וכו'".
בין בתפלה, בין בהפטרה, בין בקידוש.
ולא יאמר: "ודברך מלכנו", אלא "ודברך אמת": [ובסידור "ודברך מלכנו"]
יב "שהשלטן": בקמ"ץ תחת השי"ן שניה, שפירושו הממשלה.
ולא יאמר בחירי"ק, שפירושו, אדם השליט:
יג "והרשעה": בחירי"ק תחת (השי"ן) [הרי"ש]:
יד אין אומרים "ואז צדיקים", אלא "ובכן צדיקים":
טו אין אומרים: "באהבה מקרא קודש", אלא: "יום תרועה מקרא קודש".
ובשבת: "זכרון תרועה מקרא קודש:"
טז בכל הקדישים - מראש השנה עד יום הכיפורים - אומרים, "לעילא [ו]לעילא מכל ברכתא": [ובסידור אומרים לעילא ולעילא רק בנעילה]
יז ונוהגין שכל אחד ואחד אומר לחבירו: "לשנה טובה תכתב".
ואין לומר דבר זה ביום שני של ראש השנה אחר חצות היום.
לפי, שכבר נגמרה הכתיבה של ראש השנה: