תפא שלא לשתות אחר ארבע כוסות ובו ב' סעיפים:
א אחר ד' כוסות נהגו כל ישראל מדורות הראשונים שלא לשתות יין או שאר משקה המשכר - לפי שחייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביציאת מצרים, ולספר בניסים ונפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו, עד שתחטפנו שינה, ואם יהא מותר לו לשתות יש לחוש שמא ישתכר ולא יעסוק ויספר כלל. אבל לאחר שחטפתו שינה - מותר לו לשתות.
ויש חולקין על זה ואומרים: שמעיקר הדין אסור לשתות כל משקה כדי שלא יעבור מפיו טעם מצה של האפיקומן, חוץ ממים וכיוצא בהם, כגון מי זנגביל (שקורין אינגבר וואשר), ומי שורש (שקורין לאקריץ), ומי תפוחים (שקורין עפיל טראנק) שמבשלים מים עם תפוחים. אבל עפיל טראנק שעושין באשכנז, שכותשין התפוחים בבית הבד ויש לו טעם גדול - אינו כמים, ואסור לשתות.
ויש לחוש לדבריהם, אם לא לצורך הרבה - כגון שהוא איסטניס, או שתאב הרבה לשתות יש לסמוך על סברא הראשונה להתיר לו לשתות שאר המשקין שאינן משכרין.
ואם אין לו שאר משקין רק יין - יש להתיר לו לשתות כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול ונשמת וישתבח עד החתימה, והוא שלא יאמרם על כוס רביעי.
ובליל ב' - יש לסמוך על סברא הראשונה לשתות כל המשקין שאינן משכרין, אף שלא לצורך הרבה - לפי שמעיקר הדין אין איסור לאכול ולשתות בליל ב' אחר כוס שלישי ואחר כוס רביעי, אלא שהמהדרין נוהגין ליל ב' כליל א', והאוכל והשותה - אין עליו כלום, אלא שנמצא מוציא עצמו מכלל המהדרין ועובר על דברי חכמים שאמרו: "לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל". אבל בשאר הדברים הנוהגין בלילה זה - אין חילוק בין ליל א' לליל ב' בשום ענין:
ב נוהגין שלא לקרות על מטתו, רק ברכת: המפיל ופרשת שמע - שפרשה זו מוזכרת בגמרא, אבל לא שאר דברים שנוהגין לקרות בשאר לילות כדי להגן - כי לילה זה לילה המשומרת היא מן המזיקין.
ומכל מקום, אם כשקרא קריאת שמע בבית הכנסת לא היה עדיין לילה ממש - צריך לחזור ולקרות כל הג' פרשיות על מטתו, כמו שנתבאר בסי' רל"ה. עיין שם: