תפב דין מי שאין לו מצה שמורה ובו ז' סעיפים:
א מי שאין לו מצה שמורה משעת לישה ואילך, כי אם כזית אחד בלבד[1] - לא יאכלנו בתחלת הסעודה קודם אכילת מרור[2]. אלא יאכלנו[3] אפיקומן, אחר גמר כל הסעודה - כדי שישאר טעם מצה בפיו. ויברך עליו: "על אכילת מצה".
ובתחלת הסעודה יברך: "המוציא" בלבד על לחם משנה שלימות ממצה שאינה שמורה. ויאכל ממנו כזית מיד,[4] - כדי שיהיה הקידוש במקום סעודה. כמו שנתבאר בסי' רע"ג. ואח"כ יברך: "על אכילת מרור". ויאכל ממנו כזית אחד.[5].
ואין צריך עוד כזית לכורכו עם מצה - כיון שאינה שמורה, אינו יוצא בה ידי חובת כריכה.
ואותו כזית השמור, אי אפשר לכרכו עם מרור[6] - שלא יבטל מצות עשה של אכילת מצה מן התורה. שאינו יוצא ידי חובת מצה באכילת כריכה זו - לפי שמצה בזמן הזה מן התורה, והמרור הוא מדברי סופרים, ומבטל המרור את טעם המצה. כמו שנתבאר בסי' תע"ה[7]:
ב אבל אם יש לו כמה זיתים ממצה שמורה משעת לישה, אלא שאין לו מצה שמורה משעת קצירה כי אם כזית אחד בלבד - יניח אותו כזית בין שתי השלימות, ויברך: "המוציא" ו"על אכילת מצה". ויאכל אותו כזית עם כזית מהשלימה. ואח"כ יברך: "על אכילת מרור", ויאכל ממנו כזית אחד. ואח"כ יאכל ממנו כזית שני בכריכה עם מצה שמורה משעת לישה.
ואחר גמר כל הסעודה - יאכל האפיקומן ממצה שמורה משעת לישה.
ואף שלא ישאר בפיו טעם מצה שמורה משעת קצירה - מכל מקום, כיון שמעיקר הדין די בשימור משעת לישה. א"כ, מוטב שישאר בפיו טעם שמורה[8] משעת לישה.
(1) והשמורה משעת קצירה יברך עליה לתיאבון בתחלת הסעודה. (2) ויאכלנה קודם אכילת המרור.
ממה שיאכלנה[9] (1) שלא לתיאבון אחר גמר כל הסעודה (2) בלא ברכה[10], (3) ויצטרך לברך על אכילת מצה על מצה שמורה משעת לישה קודם אכילת המרור.
[11](1) כדי לצאת ידי חובת מצה קודם שיצא ידי חובת מרור. (2) וגם כדי לאכלה לתיאבון. (3) וגם כדי לפטור בברכה זו את הכזית מצה שמורה משעת לישה שיאכל בכריכה עם מרור.
דכיון שיש לו מצה שמורה משעת לישה, שהיא כשירה מעיקר הדין, על כן חייב הוא לאכול ממנה לתיאבון קודם אכילת המרור. ולעשות ממנה כריכה. וחייב גם כן לברך עליה מעיקר הדין:
ג (מי שאין לו מצה כלל, אפילו שאינה שמורה, כי אם כזית אחד בלבד שמור משעת לישה או משעת קצירה. וכן) חולה שאינו יכול לאכול מצה כי אם כזית אחד בלבד - יאכל תבשילו ושאר סעודתו בלא נטילת ידים והמוציא.
ואחר גמר סעודתו - יטול ידיו בלא ברכה, ויברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל אותו כזית. כדי שישאר טעם מצה שמורה בפיו. ולא יטעום אחר כך כלום.
במה דברים אמורים כשקידש על היין. אבל אם אין לו יין, ולא שאר משקה שהוא חמר מדינה, וצריך לקדש על הפת כמו שיתבאר בסי' תפ"ג - אם כן מתחילה יאכל אותו כזית ואחר כך יאכל תבשילו ושאר סעודתו:
ד מי שאין לו לשני הלילות, רק שלש מצות בלבד שמורות משעת לישה או משעת קצירה - יברך ליל ראשון המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה שפרס ממנה כבר כזית לאפיקומן, ויאכל ממנה מהשאר כזית אחד להמוציא ועל אכילת מצה, וכזית שני יאכל ממנה בכריכה עם מרור. וישתיירו לו שתי מצות שלימות ללחם משנה לליל ב'.
ולא יבצע פרוסה לאפיקומן בליל ב' עד לאחר ברכת המוציא, קודם ברכת על אכילת מצה - כדי שיברך המוציא על לחם משנה שלימות, ועל אכילת מצה יברך על הפרוסה - שהפרוסה היא לחם עוני, ובה הוא יוצא ידי חובת מצה.
ולכן יאכל ממנה כזית אחד וכזית אחד יאכל מהשלימה שבירך עליה המוציא כמו שנתבאר בסי' תע"ה[12].
וכזית שלישי יאכל מהשלימה בכריכה עם מרור ולא מהפרוסה. לפי שיש אומרים שגם ברכת המוציא היא על הפרוסה. ולפי דבריהם לא נעשית עדיין שום מצוה במצה השלימה. ולכתחלה יש לעשות בכל מצה מצוה אחת כמו שנתבאר בסימן תע"ה.
ואחר גמר כל הסעודה - יאכל אפיקומן מחתיכה שפרס בין המוציא לעל אכילת מצה:
ה ואם אפשר לו לשייר פרוסה קטנה כזית מליל ראשון - ישייר ויניחנה בליל שני בין שתי השלימות - שכן צריך לעשות לכתחלה, שיהיה לו לחם משנה מלבד הפרוסה שמברך עליה על אכילת מצה. כמו שנתבאר בסי' תע"ה:
ו (וכל זה כשאין לו רק שלש מצות שמורות לשני הלילות. אבל אם יש לו עוד מצה אחת שאינה שמורה לשם מצוה - יניחנה לליל שני.
ובליל ראשון יברך המוציא ועל אכילת מצה ויבצע כזית מהשלימה להמוציא וכזית לעל אכילת מצה מהפרוסה שתחתיה מטעם שנתבאר בסימן תע"ה. והאפיקומן והכריכה יעשה גם כן מהפרוסה.
ומה שנשאר מהשלימה העליונה עם השלימה התחתונה - יניח לליל שני עם מצה השלימה שאינה שמורה כלל. ויניח השמורה מלמטה ושאינה שמורה מלמעלה, וביניהן יניח הפרוסה שנשארה מהשלימה של ליל ראשון לאחר שבצע אפיקומן מפרוסה זו, ויברך המוציא ועל אכילת מצה ויבצע מעט מהעליונה להמוציא וכזית מהפרוסה לעל אכילת מצה והכריכה יעשה מהתחתונה השמורה):
ז מי שאין לו רק שלש מצות שמורות לשני הלילות, ואין מצה אחת מספקת לו בליל ראשון לחלק ממנה לכל בני ביתו שלשה כזיתים לאכילת מצה ולכריכה ולאפיקומן - יפרוס מצה אחת חציה לאכילת מצה וחציה לאפיקומן, ואחר אכילת המרור יעשה כריכה בחצי מצה ממצות השלימות וישתיירו לו מצה אחת ומחצה לליל שני ויברך המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה שעל גבי השלימה ויחלק ממנה כזית לכל אחד מבני ביתו דכיון שהוא שעת הדחק יש לסמוך על האומרים שבליל פסח אין צריך לחם משנה שלימות כמו שנתבאר בסי' תע"ה ומהשלימה יעשה הכריכה והאפיקומן: