תא מי שישן בדרך וחשכה לו קונה אלפים אמה לכל רוח ובו ב' סעיפים:
א כל אדם קונה שביתה במקום שקדש עליו היום ויש לו משם אלפים לכל רוח אף על פי שלא אמר שביתתי במקומי שכיון שאם היה רוצה היה אומר הרי זה כמו שאמר ואפילו מי שישן בדרך וחשכה לו קנה שביתה במקומו אם הוא חוץ לתחום העיר ויש לו משם אלפים לכל רוח אע"פ שלא נתכוין לקנות שביתה כלל שהואיל ואם היה ניעור היה קונה קונה ג"כ כשהוא ישן וכל חפציו כמוהו.
אבל חפצי הפקר שאין להם בעלים שיוכלו להקנות להם שביתה לא קנו שביתה מאליהם אלא הרי הם כרגלי הזוכה בהם תחלה שיכול להוליכם למקום שילך הוא ואפילו חוץ לתחום העיר אם עירב לשם.
אבל חפצי הנכרי קונים שביתה במקומן אף על פי שבעליהם לאו בני שביתה הם שגזרו על חפצי הנכרי גזירה משום חפצי ישראל ואם הוציאם הנכרי חוץ לתחום אין להם אלא ד' אמות אלא שאם הביאם לעיר דינם כמו שהוציאוהו נכרים חוץ לתחום ונתנוהו בעיר שכל העיר נחשבת לו כד' אמות הואיל ויצא באונס כמו שיתבאר בסי' ת"ה.
והוא שתהא העיר מוקפת מחיצות לדירה שכל מקום שאינו מוקף לדירה אינו נחשב כד' אמות כמו שנתבאר בסי' שצ"ו.
(ואינו דומה לשבת בעיר שכולה נחשבת לו כד' אמות אע"פ שאינה מוקפת מחיצות כלל לפי שאין מתחילין למדוד לו אלפים אלא מבית החיצון הואיל וכל בתי העיר מובלעים זה בתוך ע' ושיריים של זה אבל מכל מקום אין כל העיר נחשבת לו כד' אמות ממש אלא ביתו שקנה בו שביתה בלבד ושאר הבתים הם מובלעים זה בתוך ע' אמה ושיריים של זה ואין מתחילין המדידה מהם אבל ליוצא חוץ לתחום אין כל העיר נחשבת כד' אמות עד שתהא מוקפת מחיצות לדירה).
וסתם עיירות מוקפות לדירה שבונים בתים תחלה ואח"כ מקיפים אותם אבל סתם מבצרים אינן מוקפים לדירה:
ב ולכן יש ליזהר שישראל שהשאיל כליו לנכרי והחזירם לו בשבת שלא לטלטלם בעיר חוץ לד' אמות מהמקום שהניחם שם הנכרי אם אין העיר מוקפת מחיצות כגון אם טלטלם אחד ב' אמות לא יטלטלם השני יותר מב' אמות.
אבל אם הניחם בחצר מותר לטלטלם בכולה שכולה כד' אמות וכן מבואות שלנו המתוקנים בצורת פתח נקראים מוקפים לדירה שהרי בונים בתים תחלה ואח"כ עושים צורת פתח (והוא הדין אם מתוקנים בלחי או קורה שהם כד' אמות לענין יוצא חוץ לתחום כמו שהם כד' אמות לענין טלטול שמותר לטלטל בכולם):