ת מי שישב לו בדרך לנוח ולא ידע אם הוא בתחום אם לאו ובו סעיף אחד:
א מי שהיה בא בדרך ליכנס לעיר וישב בדרך לנוח וחשכה לו ולא ידע שהוא בתחום העיר ואח"כ מצא עצמו בתחומה קנה שביתה בעיר ונכנס לתוכה בשבת ומהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח ואע"פ שנתכוין לקנות שביתה במקומו כיון שאלו היה יודע שהעיר בתוך תחומו לא היה חפץ לקנות שביתה אלא עם בני העיר הרי הוא כאלו קנה שביתה עמהם.
אבל אם לא היה בדעתו כלל ליכנס לעיר זו קנה שביתה במקומו ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח ואם כלים אלפים ממקום שביתתו בחצי העיר אינו מהלך בעיר יותר מחציה ואם כלים בסוף העיר כל העיר נחשבת לו כד' אמות כמו שיתבאר בסי' ת"ח.
ואפילו אם מבעוד יום היה בדעתו ליכנס לעיר זו ובין השמשות אמר בפירוש שביתתי במקומי הרי עקר שביתתו מאנשי העיר וקנה שביתה במקומו: