שעט דין חצירות ובתים ביניהם ובו ב' סעיפים:
א ב' חצרות וג' בתים ביניהן פתוחים זו לזו ורוצין כולן לערב יחד הרי בן חצר זו בא דרך בית הפתוח לחצרו ונותן עירובו בבית האמצעי ועושה את בית הפתוח לחצרו כבית שער לחצרו לעבור דרך עליו להאמצעי וכן בן חצר האחרת בא דרך בית הפתוח לה ונותן עירוב בהאמצעי ועושה את בית הפתוח לחצירו כבית שער לחצרו ואין אחד מג' בתים אלו צריך ליתן פת לעירוב כי שנים הסמוכים לחצרות הם כבית שער ובית שער אינו אוסר והאמצעי הוא בית שמניחים בו את העירוב ואינו צריך ליתן את הפת.
ויש אומרים שאפילו נתנו עירוב באחד מבתים הסמוכים לחצרות או אפילו באחד מבתי החצרות עצמן אין ג' בתים אלו צריכים ליתן פת לפי שנעשו כולם כבית שער לאותה חצר המולכת עירובה דרך עליהם לחצר האחרת:
ב ב' חצרות וב' בתים ביניהם ולא עירבו יחד אלא כל אחת לעצמה וכל חצר לא נתנה עירובה בבית הפתוח לה אלא עשאתו בית שער ובא דרך בית שאצלו ונתן עירובה בבית הסמוך לחצר האחרת, וכן עשה בן חצר השניה שגם הוא הניח עירובו בבית הסמוך לחצר האחרת - לא קנו עירוב שכל אחד הניח עירובו בבית שער של חצר אחרת ואינו עירוב כמו שנתבאר בסימן שס"ו: