שסב איזה מחיצה קרוי מחיצה לטלטל ובו כ"ב סעיפים:

א כל מחיצות שלא נעשו כדי לדור בתוכן דהיינו לכניסה ויציאה תמיד (עיין סי' שנ"ח גבי קרפף) אלא לשמור מה שיניחו בתוכן או לישב בתוכן לשמור השדות שאינו דר בה יומם ולילה אלא מסתופף בצלה בלבד כשהחמה עומדת עליו (אבל סוכה שדר בה השומר יומם ולילה דירה מעולה היא כמו שנתבאר בסי' שנ"ח) וכן מחיצות העשויין לצניעות בעלמא כגון הבנאים שבונים בחמה ועושין מחיצה להגן עליהם מפני החמה וכן האכסדרה שבונים בתוך הפרדס (שתשמיש מחיצה זו ג"כ אינו קבוע להתלונן בצלה אפילו יום ולילה אחד בקביעות אלא כשהחמה קודרת בלבד אבל מחיצה העשויה ליום ולילה אחד דירה מעולה היא כמו שנתבאר בסי' ש"ס).

וכל מחיצות אלו אף על פי שהן מחיצות גמורות מן התורה והזורק לתוכן מרשות הרבים חייב אפילו יש בתוכן כמה מילין מכל מקום מדברי סופרים אין מטלטלין בתוכן אלא בד' אמות אם יש בתוכן יותר מבית סאתים מפני שהן אינן חשובות מוקפות לדירה אבל עד בית סאתים ועד בכלל מותר לטלטל בכל המוקף:

ב לפיכך אילן שענפיו יורדין למטה כל סביבו אם אינם גבוהים ג' טפחים מן הארץ ועיקרן במקום שמחוברים לאילן הוא גבוה י' טפחים הרי הם חשובים מחיצה ומותר לטלטל בתוכן אף על פי שלא נעשו לדירה.

והוא שימלא האויר שבין הענפים בעצים או בקש ויקשרם שם כדי שלא ינידם הרוח שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה.

והוא הדין אם אין גבוהים י' טפחים במקום שמחוברים לאילן אלא שבאמצע הם גבוהים עשרה שעשויים כקשת וצריך שיהא ביניהם ד' על ד' בכל גובה עשרה שאם אין ביניהם ד' אלא מלמטה מעשרה ואילך הרי הן ככרמלית:

ג וכל זה עד בית סאתים אבל יותר מבית סאתים אסור. ואפילו נטע האילן מתחלה לשם כך כדי שיהיו ענפיו מחיצות סביבו להתיר שם הטלטול - אין זה מועיל כלום כיון שאינו עשוי לדור בו אלא להסתופף בצלו לשמור השדות. אבל אם הוא עשוי לדור בו, ואפילו לא נטעו מתחלה כדי לדור בו אלא שמילא קש בין הענפים כדי לדור בו - אם רוב הדופן מן הקש הממלא שם לדירה הרי זה כאלו כל הדופן עשוי לדירה ומטלטלין שם אפילו ביותר מסאתים. (ואפילו שאין ברוחב הקש יותר מעשר מותר ואם יש ברחבו יותר מעשר אף על פי שאינו רוב הדופן גם כן מותר כמ"ש בסי' שנ"ח):

ד תל שגבוה ה' טפחים ועשה עליו מחיצה ה' טפחים הרי זה על גביו רשות היחיד גמורה לכל דבר שהרי יש כאן מחיצה י' טפחים היינו ה' טפחים מן גובה עצמו שאומרים בו גוד אסיק מחיצה למעלה כמ"ש בסי' שמ"ה וה' טפחים מן המחיצה שהמחיצה וגוד מצטרפין.

מחיצה העומדת מאליה דהיינו שלא נעשית לשם מחיצה כשרה לכל דבר:

ה מחיצה שנעשית בשבת בשוגג כשרה לכל דבר במזיד מחיצה היא להחמיר לחייב הזורק מתוכה לרשות הרבים אבל לא להקל להתיר הטלטול בתוכה משום קנס. במה דברים אמורים כשלא היתה שם מחיצה כלל בתחלת השבת אבל אם היתה שם והסירה וחזר ועשאה אפילו במזיד חזרה להתירה הראשון:

ו וכל זה כשהמחיצה היא ברשות הרבים או בכרמלית ועל ידה נעשה שם רשות היחיד אבל אם גם בלא מחיצה זו יש שם עוד מחיצות שעל ידן נעשה שם רשות היחיד גמורה מן התורה אלא שהיה אסור לטלטל שם מדברי סופרים - מועלת מחיצה זו להתיר לטלטל שם ואפילו לא היתה בתחלת השבת ונעשית בשבת במזיד.

ואם היתה שם בתחלת השבת ונפלה אחר כך מותר אפילו לא חזרה ונעשית כלל שכיון שגם מבלעדיה יש שם עוד מחיצות הרי אנו אומרים: שבת כיון שהותרה הותרה:

ז כיצד כגון שנים או שלשה שהקיפו במחצלאות סביבותיהם ברשות הרבים או בכרמלית והבדילו גם ביניהם ולא עירבו יחד והיה כל אחד מותר לטלטל בשלו ובשבת נגללו המחצלאות שביניהם אנו אומרים: שבת כיון שהותרה הותרה - כיון שגם מבלעדי המחצלאות שביניהם היתה רשות היחיד גמורה על ידי מחצלאות הראשונות.

ואם קודם השבת לא היו מחצלאות פרוסות ביניהם ונפרסו בשבת אפילו במזיד מותר.

אבל מחצלאות החיצונות שנפרסו בשבת במזיד אינן מועילות אלא אם כן היו כבר פרוסות בתחלת השבת ונגללו וחזרו ונפרסו ואם לא חזרו ונפרסו אין אומרים בהם שבת כיון שהותרה הותרה הואיל ואין כאן מחיצות המפסיקות בין רשות הרבים או כרמלית גמורה.

(אבל קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אף על פי שהוא ככרמלית מדברי סופרים כיון שמן התורה הוא רשות היחיד גמורה אומרים בו: שבת כיון שהותרה הותרה כמ"ש בסי' ש"ס):

ח וכן שתי ספינות שבים שהן קשורות זו בזו ועירבו יחד ובשבת נפסקו אין אומרים בהן שבת כיון שהותרה הותרה - לפי שכשנפסקו הרי זה כאלו הים מפסיק ביניהן כמ"ש בסי' שנ"ה והים הוא כרמלית גמורה. אבל אם חזרו ונקשרו אפילו במזיד חזרו להתירן הראשון כיון שמבלעדי זה היו שתיהן רשות היחיד:

ט ספינה מותר לטלטל בכולה אפילו היא יותר מבית סאתים מפני שחשובה למוקפת דירה ואין אומרים מחיצותיה להבריח מים נעשו שלא לדירה.

ואין צריך לומר אם כפאה לדור תחתיה שכפייתה זו היא עשיית מחיצתה לדירת מטה ונעשה ע"י כן מוקפת לדירה גם על גבה מלמעלה משום גוד אסיק.

אבל אם כפאה לזופתה אין מטלטלין בה בין תחתיה בין עליה אלא בד' אמות אם היא יותר מסאתים מפני שבטל מחיצותה מתורת דירה בכפייתן זו שאינן עומדות כל זמן כפייתן לא לדירת מטה ולא לדירת מעלה:

י בכל עושין מחיצה מבעוד יום אפילו בכלים ואוכפות הגבוהים י' טפחים אף על פי שסופן להנטל אחר השבת, ואפילו מחיצות של ערב בלא שתי כגון של חבלים המתוחים על גבי יתידות סביב חבל על גבי חבל בגובה י' טפחים או של שתי בלא ערב כגון קנים הגבוהים עשרה הנעוצים בארץ זה אצל זה - הרי זה מועלת עד בית סאתים אפילו ליחיד בישוב כמו שנתבאר בסי' ש"ס.

ובלבד שלא יהיה בין חבל לחבירו או בין קנה לחבירו ג' טפחים, וכל אויר שהוא פחות מג' טפחים נחשב כסתום לגמרי. 

אבל אם יש אפילו בין חבל אחד לחבירו ג' טפחים אינו מחיצה כלל. (אלא אם כן האויר של ג' טפחים הוא באמצע) ויש מחבל העליון של ג' טפחים הללו עד חבל העליון שבראש גובה המחיצה יותר מג' טפחים סתום בחבלים ומחבל התחתון של ג' טפחים אויר הללו סתום גם כן בחבלים עד פחות משלשה סמוך לארץ, שאם אין מחבל העליון של ג' טפחים הללו עד חבל העליון שבראש גובה המחיצה אלא ג' טפחים סתומים בחבלים הרי האויר שמצד זה ומצד זה לג' טפחים הללו הסתומים דהיינו האויר העליון שעד חבל שבראשי גובה המחיצה עם האויר של ג' טפחים הללו באים ומבטלים הג' טפחים סתומים שביניהם אבל אם הסתום יותר מג' טפחים אזי אין אויר זה מבטל הסתום שעליו הואיל והוא מרובה ממנו.

וכל זה בין חבל לחבל אבל אם יש אויר ג' טפחים מהארץ עד חבל התחתון אפילו משם ואילך סתום לגמרי יותר ממאה אמה אין זו מחיצה הואיל והגדיים יכולים לבקוע תחתיה כמ"ש בסי' שנ"ה:

יא וכל זה בחבלים אבל בקנים אם יש בין קנה אחד לחבירו ג' טפחים או יותר עד עשר אמות אין המחיצה נפסלת בשביל זה אלא אם כן הפרוץ מרובה על העומד כמו שיתבאר ואפילו אם יש אויר סמוך לקצה המחיצה ולא נשאר שם עומד יותר מעשר עד הקצה אין אומרים שיבא אויר זה עם אויר העולם שחוץ לקצה ויבטלו עומד הנשאר מאויר זה עד הקצה לפי שאין אומרים שהאויר מבטל העומד אלא באויר שהוא נחשב כסתום על ידי העומד כגון האויר שבתוך המחיצה והאויר שלמעלה עד לרקיע שהוא נחשב ג"כ כסתום כשיש תחתיו עומד גבוה עשרה אבל אויר העולם שחוץ לקצה המחיצה אין נחשב כסתום כלל על ידי העומד ולכן אינו מבטלו כלל:

יב אפילו מבעלי חיים עושים מחיצה שיעמיד שם בהמה לדופן מבעוד יום ומותר לטלטל שם בשבת ובלבד שתהא קשורה שם ע"ד שיתבאר בסי' שס"ג. ואם החלל שבין הרגלים גבוה ג' טפחים צריך לגדור שם בקנים:

יג ואפילו בשבת מותר לעשות מחיצה מהאנשים העומדים זה אצל זה בפחות מג' טפחים לפי שאין דרך בנין בכך (שהרי האדם הוא בן דעת ועומד לדעת עצמו מה שאין כן בהמה שהיא כעץ בעלמא והעמדתה למחיצה דומה לבנין) ואפילו כשהם מהלכים חשובים מחיצה וביניהם רשות היחיד גמורה (אם הוא בענין שיש מהם כד' מחיצות מקיפות לחלל שביניהם):

יד במה דברים אמורים שמותר להעמידם בשבת אלא כשהם אינם יודעים שלשם מחיצה הוא מעמידם שם (שכיון שהם אינם מתכוונים למחיצה והם בני דעת ועומדים לדעת עצמן אין בזה משום עשיית מחיצה בשבת) אבל אם אפילו אחד מהם יודע אסור להעמידם ואם עבר והעמידם במזיד דינם כמחיצה הנעשית במזיד בשבת שנתבאר למעלה.

ואפילו אם לא הודיעם עתה שעושה מהם מחיצות אם קרוב הדבר שידעו כגון שעשה מהם מחיצה פעם אחת ונודע להם כבר לא יעשה הוא מהם מחיצה עוד שמא ירגישו בדבר טרם שיספיקו לגמור עשיית המחיצה ואח"כ יגמרוה ונמצא נעשית באיסור אבל יש להסתפק אם אדם אחר רשאי לעשות מהם מחיצה עוד (וספק דברי סופרים להקל):

טו ואפילו כשעושה מהם מחיצה פעם ראשונה אם מעמידם תחלה כמחיצות ואח"כ מוליכם כך כדי לטלטל ביניהם כשהם מהלכים קרוב הדבר שירגישו בדבר קודם שיגמור הולכתם אותם כמחיצות כיון שהעמידם תחלה ואח"כ מוליכם והוא הולך ביניהם ולא התירו לטלטל ביניהם דרך הילוכם אלא כשהם מהלכים מעצמם:

טז אם באו תחלה שלא לדעת אף על פי שאח"כ הרגישו בדבר לאחר שנעשה מהם המחיצות קודם שהספיק לטלטל ביניהם אין בכך כלום כיון שבשעת עשיית המחיצה היתה שלא לדעת:

יז אין לעשות מחיצה של בני אדם אלא בשעת הצורך ובשעת הדחק ואם שכח חפץ ברשות הרבים יותר טוב להוליך שם תינוקות והם יגביהו החפץ מאליהם ויביאוהו לבית משיעשה מחיצות של בני אדם ויביאנו גדול.

והוא שאין התינוק יודע שחפץ זה הוא של אביו ולהנאת עצמו הוא מתכוין בהבאתו אותו שסבור שמצא חפץ ברשות הרבים אבל אם יודע שחפץ זה של אביו הרי הוא מתכוין מן הסתם בהבאתו בשביל אביו וצריך כל אדם למחות בתינוק זה שלא יביאנו כמו שנתבאר בסי' של"ד וכל שכן שלא יוליכנו שמה כדי שיביאנו (והוא הדין אם החפץ הוא של אחר והתינוק יודעו ומכירו ויביאנו אליו).

וכל זה באחרים אבל אביו מצווה לחנכו ולגעור בו ולהפרישו כשרואהו מחלל שבת אפילו להנאת עצמו ואפילו באיסורי דברי סופרים כמ"ש בסימן שמ"ג וכל שכן שלא יוליכנו שמה כדי שיביאנו אפילו אין החפץ שלו:

יח כל היקף מחיצות שהפרוץ שבו מרובה על העומד אסור וכאלו כולו פרוץ אלא אם כן כל פרצה מהם פחותה מג' טפחים אבל אם הפרוץ כעומד שוה בשוה מותר (בין במחיצות של שתי בין במחיצות של ערב) שכך היא הלכה למשה מסיני שלא יהיה הרוב פרוץ ולא שיהא צריך הרוב עומד ובלבד שלא יהיה במקום אחד פרוץ יותר מעשר אמות אבל עד עשר ועד בכלל מותר מפני שהוא כפתח:

יט אם עשה צורת פתח אפילו לפרצה יתירה מעשר מותר מפני שאין כאן פרוץ כלל במה דברים אמורים בחצר ומבוי שיש בהם דיורים ומקיפים אותם לדירה ולא בשביל היתר טלטול בלבד לכן מועיל בהם כשהיקף דירתם הוא על ידי צורת פתח מד' רוחות אבל בבקעה שבא לעשות בה היקף כדי להתיר לטלטל בתוכו אינו מועיל מדברי סופרים כשכל הד' רוחות מוקפות על ידי צורת פתח בלבד אבל אם ההיקף הוא כתיקונו אלא שיש בו פרצות יתירות על עשר מועיל בהן צורת פתח אפילו אם הפרוץ מרובה על העומד.

ויש אומרים שאין צורת פתח מועיל לפרצה יתירה מעשר אפילו בחצר אלא אם כן עומד מרובה על הפרוץ או ברוח שלישית של מבוי כמ"ש בסי' (שס"ג) [שס"ד] אבל לפרצת עשר מועיל צורת פתח אפילו פרוץ מרובה על העומד ואפילו כל הד' רוחות הן על ידי צורת פתח ואין בהן אלא עשר על עשר מותר אפילו בבקעה וטוב לחוש לדבריהם אף על פי שהעיקר כסברא ראשונה:

כ מהו צורת פתח קנה מכאן וקנה מכאן אפילו אחד רחוק מחבירו וקנה על גביהם אפילו אינו נוגע בהם אלא יש ביניהם כמה אמות ובלבד שיהא גובה הקנים שמכאן ומכאן י' טפחים ויהיו מכוונים כנגד קנה העליון שאז דומה לפתח שהמשקוף ניתן על המזוזות אבל אם הם מרוחקים מכנגדו אפילו כל שהוא פסול שאינו דומה לפתח וכן אם חיבר קנה עליון לשני הקנים או לאחד מהם מן הצד ואינו נתון על גבו מלמעלה שאינו דומה לפתח שהמשקוף ניתן על גבי המזוזות מלמעלה ג"כ פסול.

ואם עשה גם קנה אחר מכוון תחת העליון מכל מקום יש לשלוף קנה הפסול מפני מראית העין.

ואם עשה חבל על הקנים יש אומרים שאם הוא כרוך בראשי הקנים ממש שאינו בולט כלום מהקנים למעלה מהחבל כשר אף על פי שאין החבל נתון על גבי ראשי הקנים ממש אלא כרוך שם על צדיהם וטוב להחמיר לכרכו על גבי ראשי הקנה ממש:

כא הקנים שמכאן ומכאן צריכים שיהיו חזקים לקבל דלת כל שהוא אפילו של קש או של קנים אבל קנה העליון די בכל שהוא ואפילו הוא של גמי:

כב שער העשוי בעיגול ככיפה אם יש גובה י' טפחים ברגליו דהיינו קודם שיתחיל להתעגל מתיר משום צורת פתח: