שסג דיני מבוי ולחי ובו מ"ד סעיפים:

א כבר נתבאר בסי' שמ"ה שמן התורה כל מקום שיש לו ג' מחיצות ופרוץ במילואו ברוח רביעית הוא רשות היחיד גמורה אם פרוץ לכרמלית שאין רבים בוקעים שם ואף אם פרוץ לרשות הרבים שדינו ככרמלית הרי מותר לטלטל בכרמלית מן התורה כמו ברשות היחיד אלא שחכמים אסרו הטלטול בו בין שפרוץ לרשות הרבים בין שפרוץ לכרמלית מפני שדומה קצת לרשות הרבים כיון שפרוץ במילואו.

לפיכך התירו כשעשה איזה תיקון במקום הפרצה אפילו תיקון שאינו מועיל מן התורה כגון להניח קורה רחבה טפח על פתח המבוי הפתוח לרשות הרבים או לכרמלית שבקורה זו אין אומרים בה מן התורה פי תקרה יורד וסותם הואיל ואין ברחבה ד' טפחים אין שם תקרה עליה כמ"ש בסי' שמ"ו ואף על פי כן מועלת במבוי מדברי סופרים הואיל וגם איסור הטלטול בו אינו אלא מדברי סופרים מפני שדומה קצת לר"ה וכיון שיש קורה על פתחו יש בזה היכר וזכרון לרואים שיכירו וידעו שתקנת חכמים היא קורה זו במבוי זה ולא יתחלף להם ברשות הרבים.

וכן הקילו במבוי להתירו בלחי שעביו ורחבו כל שהוא וגבהו י' טפחים שיעמידנו בפתח המבוי אצל אחד מהכתלים שלחי זה נידון משום מחיצה גמורה מן התורה בכל מקום שיש לו ב' מחיצות שלימות ולחי זה כמ"ש בסי' ש[מ]"ה אלא שחכמים אסרו בב' מחיצות ולחי והתירו בג' מחיצות ולחי:

ב לא התירו בג' מחיצות ולחי אחד או קורה רחבה טפח אלא במבוי אבל חצר שהיא פרוצה במילואה ברוח רביעית אינה ניתרת אלא בפס רחב ד' טפחים שיעמידנו בצד אחד במקום הפרוץ ואם ירצה לתקנה בשני צדדי הפרצה די בשני פסין שרחבן משהו רק שיהיה גבהם י' טפחים.

והוא הדין אם נשתייר מכותל רביעית עצמו בנוי כשיעור ד' טפחים מצד אחד או אם נשתייר משני הצדדים טפח מכאן וטפח מכאן אבל בפחות מטפח אין כל כך היכר בהמשוייר מהכותל כמו בפס גמור שמעמידו לשם כך:

ג ולמה החמירו בחצר יותר מבמבוי מפני שכל שהוא עשוי יותר לדירה ולתשמישי הצנע צריך מחיצות יותר גמורות ולפיכך החצירות שדרכן של בעלי בתים להשתמש בהן יותר בתשמישי הצנע ולאכול בהן צריכות מחיצותיהן להיות יותר גמורות שיהיה שם רשות היחיד עליהן מהמבואות שאין משתמשין בהם בתשמישי הצנע:

ד ואפילו חצר שאין בפרצת מלואה ד' טפחים צריכה תיקון זה אלא אם כן אין בה ג' טפחים שכל פחות מג' טפחים הוא כסתום וא"צ תיקון כלל אבל מבוי שאין ברוחב פתחו ד' טפחים יש מתירין כמו שיתבאר.

ואם יש בפרצה יותר מעשר אמות אפילו אינו במילואה אלא נשתיירו או העמיד לו גיפופין מכאן ומכאן ואפילו הגיפופים יתירים על הפרצה צריך לתקנה בצורת פתח כמ"ש בסי' שס"ב בין בחצר בין במבוי כמו שיתבאר:

ה בכל עושין לחיים אפילו מבעלי חיים ובלבד שיקשרנו שם בחבלים לכתלי המבוי ביתידות שיוצאין מן הכתלים בענין שאינו יכול לרבוץ כדי שלא יתמעט גבהן מי' טפחים ויטלטלו במבוי באיסור על סמך לחי זה.

ואפילו אדם העומד שם נידון משום לחי והוא שקשרו שם אם לא הודיעו שהעמידו לשם לחי שהרי בודאי ילך לו שלא יעמוד שם כל היום ויטלטלו במבוי באיסור אבל אם הודיעו שמעמידו לשם לחי אין חוששין שילך לו (אלא שאז צריך להעמידו מערב שבת שהרי לחי נדון משום מחיצה ואסור לעשות מחיצה מאדם בשבת אלא אם כן שלא לדעתו כמ"ש בסימן שס"ב[)]:

ו אם יש קצת כותל ברוח רביעית עולה משום לחי ובלבד שיהא בו רוחב טפח משום היכר כמו שנתבאר למעלה ואפילו אבנים היוצאים מן הכותל זו למעלה מזו פחות מג' טפחים עולין משום לחי אם רחבן טפח:

ז לחי שרוח מצוייה יכול להנידו, אף על פי שאינה יכולה להפילו - אינו חשוב משום לחי שהלחי הוא כמחיצה וכל מחיצה שרוח מצויה מנידתה אינה מחיצה כמו שנתבאר בסי' שס"ב:

ח אם הרחיק הלחי מן הכותל ג' טפחים בין לתוך חלל רוחב המבוי בין להלאה לצד חוץ לא עשה ולא כלום, אבל פחות מג' טפחים כלבוד הוא:

ט לחי אפילו שברים ושברי שברים מדובקים כשרים בו כל שיכולים לעמוד ברוח מצויה. ולכן עושים לחי מסיד (תחוח) טחוי בכותל שעל ידי הכותל הוא ראוי לעמוד ובלבד שיזהר שלא יתמחה ג' טפחים סמוך לארץ שלחי הגבוה ג' טפחים מן הארץ פסול כמו שיתבאר ואף שלאחר שנתמחה נשאר שם מראיהו ניכר על פני הכותל - אין זה מועיל כלום כי צריך שיהא הלחי קצת דבר ממש ועב קצת בולט מן הכותל:

י לחי שעשאו מעצי אשרה - כשר ואף על פי שהלחי צריך שיהא בו שיעור דהיינו גובה י' טפחים, ורוחב ועובי כל שהוא וכל דבר הצריך שיעור אין עושין אותו מעצי אשרה מפני שעומדים לשריפה וכאלו נשרפו ונעשו אפר ונכתת שיעורם - מכל מקום אילו היה מדבק כתיתותם דהיינו שהיה מגבל האפר היה יכול לעשות ממנו גובה י' טפחים ועובי משהו לפיכך הוא כשר:

start here

יא בין שנראה בליטת הלחי לעומדים בתוך המבוי ואינה נראית לעומדים חוץ למבוי כגון שהעמיד הלחי רחבו לצד ארכו של מבוי ולא משך קצה רחבו קימעא כלפי חוץ אלא השוה חודו החיצון לעובי כותל המבוי ודומה כמי שמוסיף על עובי הכותל ואינו נראה מבחוץ כלחי אבל חודו הפנימי נראה לעומדים שם בפנים כזה.

ובין שנראית בליטתו לעומדים בחוץ ולא לעומדים בפנים כגון שמשך כל הלחי לחוץ וחודו הפנימית נכנס בעובי הכותל ואינו נראה מבפנים כלחי אלא דומה כמוסיפו על אורך הכותל אבל מבחוץ ניכר שאינו מכותל המבוי שהרי נמשך להלאה מעובי הכותל כזה - כשר.

ויש אומרים שהלחי הנראה מבחוץ ולא מבפנים אינו כשר אלא אם כן נראה לעומדים בחוץ נגד חלל המבוי בסמוך לו כגון שהלחי שמשכו לחוץ וחודו הפנימי נכנס בעובי הכותל לא העמידו לשפת עובי של צד המבוי בענין שלהעומדים בפנים נראה כמוסיף על אורך הכותל שאז גם להעומדים בחוץ נגד חלל המבוי בסמוך לו נראה להם כן אלא העמידו לשפת עובי של צד אחורי המבוי כזה (וכן עיקר):

יב הגביהו מהארץ ג' טפחים - פסול שהלחי הוא כמחיצה ומחיצה הגבוה ג' טפחים מן הארץ אינה מחיצה מפני שהגדיים יכולים לבקוע תחתיה. ואם הגביהו פחות משלשה אף על פי שאין בו אלא ז' ומשהו כשר - לפי שכל לבוד רואין אותו כמלא:

יג אפילו לא העמידו שם לשם לחי אלא שנזדמן לו שם מאליו - כשר שהלחי הוא משום מחיצה ומחיצה העומדת מאליה כשרה. ובלבד שיסמכו עליו מערב שבת אבל לא סמכו עליו מערב שבת כגון שהיה שם לחי אחר ונפל בשבת ובאים עכשיו לסמוך על זה - אינו מועיל.

אבל לא היה שם לחי אחר מערב שבת אף על פי שלא סמכו על זה בפירוש הרי זה כאלו סמכו עליו מן הסתם.

אבל אם בפירוש לא סמכו עליו כגון שלא היה שם לחי אחר ולא טלטלו בשבת שעברה על ידי לחי זה - אינו מועיל לשבת הבאה עד שיסמכו עליו מערב שבת בפירוש:

יד לחי העומד מאליו ובולט ד' אמות לתוך המבוי ברוחב אע"פ שסמכו עליו מערב שבת אינו נידון משום לחי מפני שד' אמות הוא שיעור מבוי ואין כאן היכר שהוא לחי. ואע"פ שהלחי כמחיצה גמורה מכל מקום צריך שיהא בו ג"כ היכר קצת וצריך לחי אחר להתיר מבוי זה ויעמידנו ברוח שכנגד לחי זה ואם ירצה להעמידו אצלו יעשנו מעט עב או דק ממנו כדי שיהא ניכר שהוא משום לחי ולא יהיה כמוסיף על הראשון.

במה דברים אמורים במבוי הרחב יותר מח' אמות אבל מבוי שאינו רחב אלא ח' אמות אין צריך לחי אחר להתירו אע"פ שלא סמכו עליו מערב שבת אלא ניתר בעומד כפרוץ דהיינו לחי העומד מאליו שיש בו ד' אמות כמו שיש בהפרוץ שממנו לכותל שכנגדו ועומד כפרוץ מתיר ברוח רביעית של מבוי כמו שמתיר בד' רוחות של חצר כמ"ש בסי' שס"ב.

וכל זה בלחי העומד מאליו אבל אם העמידו לשם לחי אפילו יש בו יותר מד' אמות נידון משום לחי מפני שיש לו קול שתקנוהו לחי למבוי זה ויש בו היכר אף שרחב הרבה:

טו לחי המושך ברחבו עם אורך דפנו של מבוי שהעמיד חודו כנגד עובי הכותל מבחוץ שאין חודו מכסה את כל עובי הכותל אלא מקצת עביו של צד החלל המבוי לפי סברא הראשונה שנתבאר למעלה (סעיף יא) או מקצת עביו של צד אחורי המבוי לפי סברא האחרונה שנתבאר שם דהיינו שאין הלחי נראה וניכר אלא להעומדים בחוץ אבל להעומדים בפנים נראה הוא כאלו הוא מכותל המבוי לפי סברא הראשונה או שנראה כן לעומדים אחורי המבוי לפי סברא האחרונה אם יש ברוחב לחי זה ד' אמות - נעשה כמבוי ויצא מתורת לחי אע"פ שהועמד לשם לחי. פחות מד' אמות - נידון משום לחי ואין משתמשין אלא עד חודו הפנימי שהרי משם ואילך אין כנגדו כותל בצד השני:

טז (אעפ"י שהלחי צריך שיהא בו היכר - מכל מקום עיקרו משום מחיצה וא"צ אלא קצת היכר ולכן מועיל כשהוא בתוך ג' טפחים לכותל המבוי אפילו מבחוץ, אבל) קורה המתרת במבוי (אין התירה אלא משום היכר לפיכך) - צריך שיניחנה על כתלי המבוי אבל אם נעץ ב' יתידות בכותלי המבוי בחוץ אפילו בסמוך לו ממש והניח הקורה עליהן - פסולה:

יז וצריך שיניחנה כדי להתיר המבוי, אבל אם לא הונחה שם בשביל כך אפילו סמכו עליה מערב שבת - פסולה ואינו דומה ללחי שהלחי הוא משום מחיצה אבל הקורה הוא משום היכר בלבד ואם לא הונחה בשביל כך אין בה היכר כל כך:

יח קורה זו שאמרו צריכה שיעור, ולפיכך אם עשאה מעצי אשרה פסולה שכיון שלשריפה עומדת הרי היא כאלו כבר נשרפה ונכתת שיעורה:

יט שיעור הקורה כדי לקבל קירוי של אריחים, ואריח הוא חצי לבנה של ג' טפחים על ג' טפחים נמצא אורך אריח ג' טפחים ורחבו טפח ומחצה - דיה לקורה שתהא רחבה טפח שאז היא ראויה לקבל אריח לרחבו טפח וחצי טפח הנשאר יוכל לחבר כאצבע ממנו בטיט מכאן וכאצבע ממנו בטיט מכאן. ועובי הקורה די בכל שהוא רק שתהא חזקה לקבל אריחים שוכבים עליה בכל ארכה כשיעור רוחב פתח המבוי מודבקים שם בטיט כפי מה שצריך להם שאם לא כן לא יהיה בה היכר כי סבורים בני רשות הרבים שלפי שעה ניתנה שם, אבל כשהיא בריאה ועבה לקבל בנין כזה ניכר ומפורסם לכל שלקביעות הונחה שם.

מכל מקום א"צ שתהא ראויה לקבל אריחים שוכבים בכל ארכה ממש אלא כפחות מאמה משיעור רוחב פתח המבוי כגון אם רחבו עשר אמות דיה אם תקבל אריחים באורך ט' אמות וב' משהויין שהן י"ח אריחים לארכן לפי שקורת ט' אמות וב' משהויין מתרת במבוי עשר אמות מדין לבוד דהיינו שלא תגיע פחות מג' טפחים לכותל זה ופחות מג' טפחים לכותל זה כמו שיתבאר ואם הקורה רחבה ד' טפחים א"צ להיות חזקה לקבל אריחים:

כ מעמידי הקורה דהיינו אם היא נסמכת על היתידות היוצאים מן הכותל לתוך רוחב המבוי ואין ברחבן טפח שאם לא כן הרי הן עצמן תורת קורה עליהן ואין בארכן ג' טפחים שאם לא כן אין הקורה שעליהן מתרת המבוי כמו שיתבאר יש אומרים שמעמידים אלו צריכין שיהיו חזקים כדי לקבל הקורה עם האריחים ויש אומרים שאינן צריכים להיות חזקים אלא כדי לקבל הקורה בלבדה שהרי אין נותנים עליה כלל אריחים ובקורה בלבדה הוא שצריך קביעות כדי שתהא היכר מעולה אבל מעמידיה אין היכר תלוי בהם כלל (ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל):

כא היתה הקורה עגולה צריך שיהיה בהקיפה ג' טפחים שאז יש בה רוחב טפח:

כב היתה עקומה ועקמימותה נוטה לחוץ למבוי ששם אין מקום הנחת קורה כמו שנתבאר למעלה או שנוטה למטה מי' טפחים או למעלה מכ' אמה ששם ג"כ אין מקום הנחת קורה כמו שיתבאר רואין כל שאלו ינטל העקמומית ואין בין זה לזה ג' טפחים כשרה משום לבוד ואם לאו פסולה:

כג היתה יוצאת מכותל זה ואינה מגעת לכותל שכנגדה או אפילו אינה מגעת לשניהם כגון שהניחם על עמודים סמוך לכתלים פחות מג' טפחים וכן ב' קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה ופגעו זו בזו באמצע המבוי ואין ביניהם ג' טפחים - כשרה. יש ביניהן ג' טפחים - פסולה:

כד הניח ב' קורות זו אצל זו לא בזו רוחב טפח ולא בזו רוחב טפח - אם יש בשתיהן רוחב טפח ואין בין זו לזו שלשה טפחים א"צ להביא קורה אחרת. ואפילו היתה אחת למעלה ואחת למטה רואין את העליונה כאלו היא למטה ואת התחתונה כאלו היא למעלה, ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מעשרים אמה ולא התחתונה למטה מעשרה טפחים מן הארץ ולא יהיה ביניהן ג' טפחים לא בגובה ולא במשך, דהיינו כשרואין אותן שירדה זו ועלתה זו עד שנעשו זו בצד זו לא יהיה מזו לזו ג' טפחים אבל יש ביניהם ג' טפחים בגובה אין רואין אותן כאלו ירדה זו ועלתה זו לפי שאין רואין כן אלא בדבר שיש בו רוחב טפח כמו שיתבאר סי' תרל"א, מה שאין כן פחות מג' טפחים כלבוד הוא.

יש אומרים שאפילו הן זו בצד זו ובשוה אינן מצטרפין לרוחב טפח אלא אם כן הן קרובות זו לזו בתוך טפח שאף שכל פחות מג' טפחים כלבוד הוא מכל מקום הרי אינן ראויות לקבל אריח לרחבו אלא אם כן הן בתוך טפח זו לזו שאז יכול להניח רוחב האריח על שתיהן כאצבע ממנו על זו וכאצבע ממנו על זו וטפח באמצע ואם הן זו למעלה מזו פסולות בכל ענין כיון שאינן ראויות לקבל אריח ואין כאן היכר כלל שלקביעות הונחו שם ויש להחמיר כדבריהם:

כה פירש על הקורה מחצלת ואינה מגעת עד הקרקע אלא היא גבוה ג' טפחים פסולה, שהרי כיסה את הקורה ואינה נראית ובטלה מהיות קורה כיון שאין בה היכר לרואים והמחצלת אינה כמחיצה אף אם חיברה שם בענין שאין הרוח מנידה, כיון שגבוה ג' טפחים מן הארץ.

אבל אם הניח הקורה עבה ביותר שיש בעוביה י' טפחים מלמעלה למטה - לא בטלה מתורת קורה אף על פי שגובה עצמה הוא כשיעור גובה מחיצה שהוא י' טפחים, ואין אומרים שהיא כמחיצה גבוה מן הארץ שלשה. רק שתהא כולה למעלה מי' טפחים מן הארץ, אבל קורה שמקצתה בתוך עשרה פסולה שכיון שהחלל שתחתיו אין בו עשרה אין שם מבוי עליו והקורה צריכה להיות על גבי מבוי:

כו נעץ ב' יתידות עקומות על כתלי המבוי ועקמימותם נוטה לתוך המבוי להיותן סניף להאריך הקורה מב' צדיה כשתנתן עליהן והן עצמן אינן ראויות להכשר קורה שאין בהן רוחב טפח - אם אין בנטיית עקמימותן ג' טפחים שיש לומר לבוד מראשי הקורה ולכתלים ואין בגובהן של יתידות ממעל לכתלים ג' טפחים כשרה שאנו רואים כאלו היא מונחת על כתלי המבוי אבל אם יש בנטייתן ג' או שיש בגובהן ג' אין רואין אותה כאלו היא על הכתלים אף על פי שכל דבר שיש בו רוחב טפח אומרים בו שאנו רואים כאלו ירד למטה אפילו ביותר מג' טפחים כמו שיתבאר בסי' תרל"א מכל מקום כאן בקורה שצריך להיות על גבי המבוי ממש אין אומרים כן אלא בפחות מג' טפחים שהוא כלבוד:

כז מבוי הרחב בפתחו יותר מעשר אמות - אינו ניתר בלחי וקורה אלא בצורת פתח.

וכן מבוי שאין כתליו גבוהים י' טפחים (אף על פי שהוא רשות היחיד על ידי כתלי הבתים והחצירות) אין שם מבוי עליו ואינו ניתר בלחי וקורה (אלא בצורת פתח).

וכן מבוי שאין בארכו ד' אמות אין שם מבוי עליו אלא דינו כחצר שאינה ניתרת בלחי וקורה אלא בפס ד' או בב' פסין של ב' משהויין.

ואלו י' טפחים של גובה וד' אמות של אורך צריכין להיות מרווחות ולא מצומצמות והעשר אמות של רוחב מודדים אותן מצומצמות הכל להחמיר. 

ושיעור העודף של המרווחות על המצומצמות הוא חצי אצבע לאמה:

כח מבוי שיש בגובה חללו יותר מעשרים אמה מצומצמות אינו ניתר בקורה, שהקורה היא משום היכר וביותר מכ' אמה אין בה היכר מפני שאין העין שולטת שם אבל ניתר הוא בלחי.

ואם רוצה להכשירו בקורה צריך שיעשה בה ציור וכיור שעל ידי כן הכל מסתכלים בה.

אבל אם גובה חללה אינו אלא כ' מצומצמות אף על פי שהקורה היא למעלה מעשרים כשירה:

כט מבוי הגבוה יותר מכ' ובנה בנין תחת הקורה בקרקעית המבוי למעט חללו שם - די בבנין רחב טפח כרוחב הקורה. וה"ה אם יתן שם עפר ברוחב טפח. רק שצריך ליזהר כשנדרס ברגלים שלא יתמעט שיעור הצריך למעט גובה חלל המבוי.

אבל מבוי שאינו גבוה י' טפחים וחוקק בו להשלימו - צריך לחוק ד' אמות לתוך אורך המבוי על פני כל רחבו שכיון שאין לו מחיצות עשרה ואין שם מבוי עליו כלל ובא לעשות לו מחיצות צריך לעשותן כשיעור אורך מבוי שהוא ד"א, מה שאין כן בגבוה למעלה מכ' ששם מבוי עליו אלא שצריך למעטו משום היכר בלבד די שיתמעט תחת הקורה בלבד, שבמיעוט זה יהיה בה היכר כשנכנסים תחתיה למבוי:

ל אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיו פתוחים לתוכו שתי חצירות ולכל חצר שני בתים, אבל פחות מכן דינו כחצר שאינה ניתרת אלא בפס ד' או בב' פסין של ב' משהויין לפי שכל שדיורין מועטים הם משתמשים בו יותר בתשמישי הצנע שאינן בושים כל כך לאכול בו או שאר תשמישי הצנע וכל שמשתמשין בו יותר צריכין מחיצותיו להיותן יותר גמורות כמ"ש למעלה.

ואפילו אם הרבה בתים בלא חצירות פתוחים לתוכו וגם הרבה חצירות שבית אחד בכל חצר אין כל זה מועיל כלום עד שיהיו ב' חצירות שיש בהן ב' בתים פתוחים לתוכו שלא רצו חכמים לתת דבריהם לשיעורים לחלק בין ב' חצירות בלבד שאינן מועילות אלא אם כן ב' בתים בכל אחת מהן ובין יותר מב' חצירות שיועילו בבית אחד בכל חצר ואפילו אם הבתים עצמן פתוחים למבוי ולכן כל מבואות שלנו יש להם דין חצר כמו שיתבאר.

ומבוי שפתוחים לתוכו ב' חצירות שפתוחים להם ב' בתים צריך שלא יהיה בכל פתח מאלו פחות מרוחב ד' טפחים שאז אין עליו שם פתח כלל, וגם צריך שיהיו דיורים אוכלים בכל בית, שמקום הפת גורם ולא מקום לינה.

ואפילו היה הבית האחד לאב והשני לבן אף על פי שהבן מקבל פרס משולחן אביו ואוכל בבית שלו הרי הם נידונים כשנים וניתר המבוי בלחי או קורה. ואע"פ שלענין עירובי חצירות הם כאחד ואינם אוסרים זה על זה - מכל מקום כיון שעירובן הוא מדברי סופרים הולכין בהן כאן וכאן להקל.

וכן מבוי שצדו אחד חצר של נכרי וצדו אחד של ישראל ניתר בלחי וקורה ואף על פי שדירת הנכרי לא שמה דירה להחמיר ולאסור על הישראל כמו שיתבאר בסי' שפ"ב - מכל מקום להקל שמה דירה:

לא יש אומרים ששתי חצירות אלו שעל ידן ניתר המבוי בלחי וקורה צריך שלא תהיינה פתוחות זו לזו שאז אינן יכולות לערב יחד, אבל אם הן פתוחות זו לזו כיון שהן יכולות לערב יחד ולטלטל מזו לזו שלא בדרך המבוי הרי הן כחצר אחת. והוא הדין הבתים שבחצר אם הם פתוחים זה לזה שיכולים לערב יחד ולטלטל מזה לזה שלא בדרך החצר הרי הם כבית אחד ואין המבוי ניתר על ידן בלחי וקורה. ויש מתירין וכן עיקר:

לב אין המבוי ניתר בלחי וקורה אלא אם כן ארכו יתר על רחבו אפילו משהו, אבל אם ארכו כרחבו או רחבו יותר על ארכו אין שם מבוי עליו ודינו כחצר שאינה ניתרת אלא בפס ד' או בב' פסין של ב' משהויין.

וחצר שארכה יתר על רחבה אפילו משהו דינה כמבוי וניתרת בלחי או קורה, ואע"פ שאין חצירות ובתים פתוחין לתוכה - שלא הצריכו כן אלא במבוי שהוא פתוח וקרוב לרשות הרבים או לכרמלית אבל לא בחצר שהיא רחוקה מרשות הרבים או הכרמלית שהיא פתוחה למבוי והמבוי פתוח להן.

ולפיכך כל מבואות שלנו שיש להן דין חצירות הואיל ואין חצירות של ב' בתים פתוחים לתוכם אע"פ שארכם יתר על רחבם אינם ניתרים בלחי או קורה הואיל והן פתוחים לרשות הרבים או לכרמלית אלא צריכים פס ד' או ב' פסין משהויין אם אינם רחבים מעשר אמות.

וכל שכן בעיר המוקפת חומה שיש להעיר דין חצר וצריך לתקן המבואות שבין ישראל לנכרים כדין הבא לחלוק חצר אחת לב' רשויות שלא תאסור רשות זו על זו בלא עירוב, שלא די בלחי וקורה אף אם ארכה יותר על רחבה - שהרי אפילו לחי וקורה שבמבוי גמור אין מועילין לענין שלא יאסרו דיורין שמצד זה של הלחי על דיורין שמצד הב' אם הלחי הוא באמצע המבוי ויש ג"כ לחי אחר בפתחו כמו שיתבאר.

ומבואות הרחבות יותר מעשר אין פסין מועילין בהם כמ"ש למעלה גבי חצר אלא צריך לתקנם בצורת פתח.

והמנהג הפשוט במדינות אלו לתקן כל המבואות ע"י חבל הקשור לרחבו של מבוי מגג לגג וחבל זה אינו משום קורה שהרי אין בו רוחב טפח אלא הוא משום צורת פתח שדיה אפילו בגמי כמ"ש בסי' שס"ב. ואף שא"צ צורת פתח בפחות מעשר - אעפ"כ נהגו בצורת פתח כדי להתיר גם במבואות המפולשים שצריכים צורת פתח כמ"ש בסי' שס"ד.

ועל כן צריך ליזהר להעמיד ב' קנים גבוהים י' טפחים מכוונים ממש תחת החבל וזה מועיל בכל מקום שצורת פתח מועלת. ואע"פ שיש אויר הרבה בין קנים לחבל - אין בכך כלום כל שהם מכוונים תחתיו כמו שנתבאר שם.

ויש מי שאומר שצריך שלא יהיה ביניהם אלא הפסק אויר בלבד אבל אם הקנים עומדים תחת הגג והחבל קשור על גבי הגג אין זו צורת פתח שכל צורת פתח דרכו להיות המשקוף על המזוזות בלי הפסק דבר אחר בינתיים לפיכך צריך שיפתח נקב גדול בגג למעלה מהקנים בענין שיהיו מכוונים תחת החבל בלי הפסק דבר אחר בינתיים:

לג אבל כשאין קנים תחת החבל אין כתלי המבוי נחשבים במקום קנים להיות צורת פתח שאם לא כן למה הצריכו קורה רחבה טפח הלא בקנה כל שהוא שעל גבי כתלי המבוי יש צורת פתח. ומ"מ אם יש עמוד בולט בכותל או שיוצאים ממנו חיפופים פחות פחות מג' טפחים עד פחות מג' טפחים סמוך לארץ יש לסמוך עליהם (מערב שבת) לשם קנים של צורת פתח ובלבד שיהיו מגולים למעלה תחת החבל לדברי המצריכין כן:

לד מבוי שתוכו רחב הרבה ומתקצר והולך עד שאין בפתחו ג' טפחים א"צ תיקון כלל מפני שהוא כסתום מתורת לבוד. ויש אומרים שכל שאין בפתחו ד' טפחים שהוא שיעור מקום א"צ שום תיקון כלל. ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל:

לה מבוי הפתוח לרשות הרבים או לכרמלית ומתוקן שם בלחי או קורה ובראשו דהיינו ברוח שכנגד הפתח יש שם מחיצה מהחצרות הפתוחות לתוכו ובצדו האחד יש מחיצה מאשפה הגבוה י' טפחים ובצדו הב' יש מחיצה מהים שעמקו י' טפחים סמוך לשפתו מתלקט מתוך ד' אמות - הרי זה מותר ובלבד שתהא אשפה של רבים שאינה עשויה להתפנות. אבל באשפה של יחיד חוששין שמא יפנה אשפתו ויטלטלו במבוי כמתחלה.

ויש אומרים שהים אינו עולה משום מחיצה למבוי גזרה שמא יעלה הים שרטון שכן דרך הים שמתקצר ונעשה קרקע ומעלה שם חול ואבנים ובטלה מחיצתו שנתמעט שיפועו שם ואינו מתלקט י' טפחים מתוך ד' אמות ויטלטלו במבוי כמתחלה. וכן עיקר.

אבל בשאר נהרות אין חוששין שיעלו שירטון אלא אם כן אותן נהרות שדרכן להתייבש בקיץ ולהעלות שם חול ואבנים.

ואם נקרש הנהר ונגלד בימות החורף - בטלה מחיצתו ואסור לטלטל במבוי כל ימי קרישתו.

ויש מי שאוסר כל השנה משום שמא יבואו לטלטל גם בחורף כמו שאסרו בים כל השנה מחשש שמא יטלטלו כשיעלה הים שירטון וכן בנהרות שדרכן בכך בקיץ. וטוב לחוש לדבריו.

וכל זה כשאין מדרון בנהר אלא במקום המים בלבד אבל אם יש על שפתו ביבשה מדרון המתלקט עשרה מתוך ד' אמות הרי זה נחשב למחיצה בכל ענין.

וכל זה כשנהר או המדרון שעל שפתו הוא סמוך ממש למבוי אבל אם רחוק ממנו ביותר מעשר אמות אינו מועיל כלום (אלא אם כן יתקן שם בצורת הפתח) שהרי אותו מקום הוא כפרצה למבוי זה ואפילו אינו רחוק ממנו אלא ד' טפחים אם רבים בוקעים שם אסור כמו שיתבאר בסימן שס"ה בפרצת מבוי מצדו.

(וכל זה כשאין הנהר מקיף כל העיר אבל אם הוא מקיף כל העיר מסביב אינו מועיל לה כלום אלא אם כן ישבה ולבסוף הוקפה ממנו כמו שיתבאר):

לו מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר אפילו אין צד הארוך עודף על הקצר ד' אמות כשיעור מבוי אינו מניח את הקורה על צד הארוך אלא כנגד הקצר אבל לא יניחנה באלכסון ולהשתמש בצד הארוך עד הקורה לפי שהקורה היא משום היכר ובאלכסון אין כאן היכר לפי שהרואה בני המבוי נמשכים ומשתמשים ברשות הרבים או בכרמלית חוץ מכנגד כותל הקצר אומר מותר להשתמש ברשות הרבים או בכרמלית לפי שאין אותו העודף דומה שיהא מן המבוי.

אבל אם ירצה יעשה שם צורת הפתח באלכסון ויהא מותר להשתמש גם כן באלכסון בארוך כנגד הארוך ובקצר כנגד הקצר.

אבל אם יעמיד לחי אחד אצל הארוך ולחי אחד אצל הקצר אינן מועילים להשתמש באלכסון שאף שהלחי אינו משום היכר בלבד אלא משום מחיצה - מכל מקום לחי שבצד הארוך אינו מועיל להתיר להשתמש אצלו הואיל ואין שם מחיצה כנגדו:

לז לא אמרו שהקורה המונחת באלכסון אין בה היכר אלא כשהיא בקצה המבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר ומטעם שנתבאר אבל תוך המבוי יכול להניח הקורה באלכסון ולהשתמש בארוך כנגד הארוך ובקצר כנגד הקצר:

לח העמיד לחי באמצע מבוי אם מן הלחי ולחוץ כלפי פתח המבוי יש שם חצירות פתוחות למבוי ועשו גם לחי לפתח המבוי אין לחי הפנימי מועיל לחלק המבוי שלא יצטרכו חצירות החיצונות והפנימיות לערב יחד כמו בשאר מבואות שאין להם אלא לחי אחד לפתחם שצריכים כל בני המבוי לערב יחד כמו שיתבאר. ולא אמרו שלחי נידון משום מחיצה אלא לענין להשלים החסרון מנין המחיצות הצריכות לרשות היחיד גמורה אבל מכל מקום אינה מחיצה גמורה שיוכל לחלק רשות אחת לשתים שלזה צריך מחיצה גמורה.

אבל אם לא עשו החיצונים לחי לפתח המבוי כיון שהם אינם יכולים לטלטל מחצירותיהם למבוי אפילו אם יערבו הרי כמו שאין להם חלק כלל במבוי בשבת ואינם אוסרים על הפנימי אף על פי שלא עירבו עמהם ומותרים הפנימים להשתמש מן הלחי ולפנים אם עירבו ביניהם והוא שיהא באותו החצי המבוי הפנימי תורת מבוי שלא יהא ארכו פחות מד' אמות ויהיו בתים וחצירות פתוחים לתוכו ע"ד שנתבאר. וכן הדין אם הניחו קורה על אמצע המבוי.

אבל אם העמידו באמצע המבוי שני פסין של ב' משהויין אחד מצד זה ואחד מצד זה או פס רחב ד' טפחים מצד אחד אם אין המבוי רחב יותר מעשר או שעשו צורת פתח אף על פי שרחב יותר מעשר הרי זו מחיצה גמורה ומועלת לחלק המבוי שלא יצטרכו החיצונים והפנימים לערב יחד אע"פ שגם החיצונים עשו תיקון לפתח המבוי ומותרים לטלטל בו אם עירבו ביניהם.

ואפילו החצר שיש בה דיורין הרבה יכולים לחלקה בענין זה שלא יצטרכו כולם לערב יחד אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן.

וכן עיר המוקפת חומה שרוצים לחלקה או להכשיר חציה ולהניח חציה יתבאר בסי' שצ"ב:

לט מבוי שהוא רחב כ' אמה ורוצה להכשירו בלחי או קורה כיצד יעשה - עושה פס רחב ד' אמות וגבוה י' טפחים ומעמידו באמצע הפתח רחבו לארכו של מבוי ונחשב כל צד מצדי הפס כמבוי בפני עצמו כיון שארכו ד' אמות כשיעור מבוי ויתן הקורה על ראש הפס או תוך ג' טפחים שהרי פס זה הוא כותל המבואות, והקורה שהיא מופלגת ג' טפחים מכותלי המבוי פסולה.

וצריך שיהיה בכל מבוי משני (מבואות) אלו שהפס מפסיק ביניהם בתים וחצירות פתוחים לתוכו וכל תנאי מבוי שנתבאר למעלה.

ומן הפס עד הכותל אמצעי של המבוי צריך לעשות שם צורת הפתח אפילו אין שם יותר מעשרה - לפי ששם מפולשים ב' מבואות אלו כל אחד לחבירו ופילוש זה דינו כפילוש לרשות הרבים כמו שיתבאר בסימן שס"ד במבוי עקום.

ויש אומרים: שאין צריך לעשות שם צורת הפתח אלא אם כן יש שם יותר מעשרה. ויש להחמיר כסברא הראשונה:

מ אבל אם ירצה להעמיד רוחב הפס לרוחב המבוי, אף על פי שנשאר רוחב המבוי פחות מעשרה הרבה מצד זה ופחות מעשרה הרבה מצד זה - אינו מועיל כלום לפי שהאויר של רוחב המבוי שמצד זה ומצד זה מבטלים את הפס שבאמצעם. ואלא כיצד יעשה ירחיק שני אמות מכותל זה ויעמיד שם פס רחב שלשה אמות וגבוה עשרה טפחים וכן יעשה אצל כותל השני וישאר פתח רחב י' אמות בין פסים הללו שאז אין האויר שבין הפסים עם האויר שבין פסים לכתלים באים ומבטלים הפסים שביניהם הואיל וכל פס מרובה על האויר שבינו לכותל שאצלו, או ירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה וירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה וכן יעשה בצד השני, או ירחיק ב' אמות וב' טפחים ויעשה פס ב' אמות וד' טפחים וכן בצד השני וכן כל כיוצא בזה ובלבד שהפס יהא יתר על האויר שבינו לכותל שאצלו מטעם שנתבאר.

ולבד מפסים אלו צריך לעשות גם כן לחי למבוי שהפסים אינם נחשבים ללחי הואיל והם רחוקים מהכתלים ג' טפחים.

וצריך ליזהר שלא יניחו בני המבוי את פתח הגדול שבין הפסים שהלחי מתוקן בו וילכו להם דרך פתח קטן שבין פס לכותל שא"כ נתבטל תורת הפתח מן הגדול ובטלה הלחי המתוקן בו ונמצא מבוי זה בלא תיקון אלא א"כ יעשה צורת הפתח להקטן. 

אבל מן הסתם אין חוששין שמא יניחו הגדול וילכו בקטן שחזקה אין אדם מניח פתח גדול ונכנס בקטן:

מא פסים אלו אינם צריכין להיות פסים שלמים אלא שיהא כל אחד עשוי מקנים קנה קנה פחות מג' טפחים שכסתום ושלם הוא מתורת לבוד:

מב מבוי ששוה מתוכו ונעשה מדרון בפתיחתו לרשות הרבים דהיינו שקרקע המבוי גבוה מרשות הרבים והוצרך לשפע אצל פתחו לצד רשות הרבים או ששוה לרשות הרבים ונעשה מדרון לתוכו דהיינו שקרקע רשות הרבים גבוה מקרקע המבוי ותחלת כניסת המבוי מן הפתח ולפנים ג"כ גבוה כרשות הרבים ואח"כ משפע ויורד לצד דופן האמצעי ונעשה מדרון הרי מבוי זה א"צ שום תיקון בפתחו לפי שתל זה שבפתחו נחשב לו למחיצה והוא שיהיה בשפועו גבוה י' טפחים מתלקט מתוך ד' אמות כמ"ש בסימן שמ"ה.

ומכל מקום אם רבים בוקעים עליו אסור (ואף על פי שמן התורה אין בקיעת רבים מבטלת ממנו שם המחיצה ואלו היה [ברחבו] ד' על ד' גבוהים [י'] טפחים מן הארץ מכל צדדיהם היתה שם רשות היחיד גמורה מן התורה והזורק לשם מרשות הרבים חייב - מכל מקום מדברי סופרים אסור לטלטל כשרבים בוקעים שם ולכן אין נידון ג"כ משום מחיצה למבוי מדברי סופרים.

ומכל מקום לא אסרו חכמים אלא בבקיעת רבים כעין רשות הרבים אבל כשאין רבים בוקעים כל כך בתל זה - מותר ולא גזרו בו משום תל שרבים בוקעים בו כמו שגזרו בכל כרמלית שאין רבים בוקעים בה משום רשות הרבים גמורה שרבים בוקעים בה - לפי שכל כרמלית היא שלא נגמרו מנין מחיצותיה ודומה במקצת לרשות הרבים אבל כאן אין שום דמיון כלל לרשות הרבים אלא כשרבים בוקעים עליו בלבד.

ולהאומרים שאין בקיעת הרבים חשובה לעשות רשות הרבים אלא אם כן הם ששים רבוא כמו שנתבאר בסי' שמ"ה אף כאן אין בקיעת הרבים מבטל ממנו שם מחיצה (מדברי סופרים) אלא אם כן בוקעים בו ששים רבוא בכל יום):

מג (וכל זה כשהתל הוא מחיצה רביעית למבוי אבל) אם כל העיר מוקפת תל והיקף זה היה קודם בנין העיר אין תל זה עולה למחיצה למבואות העיר לפי שהיקף התל לא הוקף לדירה כיון שהיה קודם בנין הבתים ואם כן כל העיר היא יושבת בתוך היקף שאינה לדירה שאסור לטלטל בו כשהוא יותר מבית סאתים.

וכתלי החצרות שנעשו אחר בנין הבתים אינם מועילים אלא לעשות מה שבתוכם מוקף לדירה דהיינו החצרות עצמן אבל המבואות שבהן אינם נקראים מוקפים לדירה על ידי כתלי החצרות שהם כתלי המבוי.

(שאינו דומה לתל יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ואחר כך בנה או פתח לו בית דירה ואח"כ עשה על גבה מחיצה יותר מעשר אמות לדירה שעל ידי מחיצה זו נעשה כולו מוקף לדירה כמ"ש בסי' שנ"ח - לפי שמחיצה זו עשאה כדי שיתבטל ממנו היקף הראשון שלא היה לדירה וע"י כן יעשה מוקף לדירה כמ"ש שם אבל כתלי החצרות לא נעשו בשביל שיהיו המבואות מוקפים לדירה ויתבטל מהם היקף הראשון של התל שלא היה לדירה.

ולכן צריך לבטלו על ידי צורת פתח שהיא מועלת לעשות על ידה מוקף לדירה כמו על ידי מחיצה גמורה כמ"ש שם וכמו שיתבאר בסי' ת"א.

או אפילו על ידי פס ד' או ב' פסין של ב' משהויין שאף שהם אינם מועילים לעשות על ידם מוקף לדירה מכל מקום הם מועילים לחלק רשויות כמו מחיצה גמורה כמו שנתבאר למעלה ואם כן נחלקים המבואות מהיקף התל על ידי פסים אלו כמו שהם נחלקים ממנו אלו היו מוקפים מכל צדדיהם בכתלי חצרות אע"פ שגם כתלי החצירות אינן מועילות לעשות המבואות מוקפים לדירה מטעם שנתבאר):

מד (וכן הדין בנהר שמקיף כל העיר קודם שנבנית).

ואפילו תל ונהר שאינן מקיפים כל העיר אינן עולין אלא למחיצה רביעית למבוי שאינו מפולש אבל מבוי המפולש משני ראשיו לנהר או לתל שאינו עשוי בידי אדם אינן מועילות להתירו בלא תיקון בשום אחד מראשיו לפי שאם היו ששים רבוא בוקעים במבוי זה היה רשות הרבים גמורה וכיון שאין לו אלא ב' מחיצות מב' צדדיו שמחיצות הנהר מבטלת אותן בקיעת הרבים שבמבוי שהואיל ואינן עשויות בידי אדם אינן חשובות מחיצה כל כך שלא תבטל אותן בקיעת הרבים שבמבוי.

שאף שבמקומן הן מחיצה גמורה ואין עליהם דין רשות הרבים אף אם רבים בוקעים עליהם כמו שנתבאר למעלה - מכל מקום אינן חשובות כל כך לבטל המבוי שרבים בוקעים בו מדין רשות הרבים, ואם כן אף אם אין רבים בוקעים במבוי אסור מדברי סופרים גזרה משום רבים בוקעים בו כמו שאסרו כל כרמלית שאין רבים בוקעים בה גזרה משום רשות הרבים שרבים בוקעים בה.

אבל מחיצה רביעית של מבוי הקילו בה חכמים להיות דיה בנהר ותל כיון שבמקומן הן מחיצות גמורות ואינם גרועים מלחי כל שהוא שמועיל ברוח רביעית של מבוי משום מחיצה שהרי הלחי אינו מועיל לחלוק רשויות כמו שנתבאר למעלה והתל מועיל וכיון שהוא מועיל לחלוק רשות המבוי מרשות הרבים שלפניו - דיו בכך שהרי הקורה אינה מועלת למבוי אלא מפני שעל ידה ניכר ונראה שהמבוי חלוק מרשות הרבים שלפניו וכל שכן התל שבאמת הוא חולק ביניהם: