שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת ובו י"א סעיפים:
א אין רוכבין על גבי בהמה גזרה שמא יחתוך זמורה להנהיגה כמ"ש בסי' ש"ה ואין שטין על פני המים גזרה שמא יעשה חבית של שייטין דהיינו כלי של גומא שאורגין אותו ועושים כמין חבית ארוכה ולמדין לשוט בו במה דברים אמורים בנהר אבל בכלי מותר שאין דרך לעשות חבית לשוט בה בכלי אבל בבריכה שבחצר אסור מפני שכשהמים נעקרים כששט הרי הם יוצאים חוץ לבריכה והרי זה דומה לנהר ואם יש לה שפה סביב מותר לשוט בה שאפילו נעקרו המים השפה מחזרת אותם למקומם והרי זה דומה לכלי:
ב אין מספקין כף על ירך ואין מטפחין כף אל כף בין לשמחה אפילו בנשואין בין לאבל גזרה שמא יתקן כלי שיר לשורר או לקונן אלא אם כן מספק ומטפח כלאחר יד אפילו להכות באצבע על הקרקע או על הלוח או אחת כנגד אחת כדרך המשוררים כגון אלו שמכין באמה על הגודל ועושין בזה תנועות עריבות או לקשקש באגוז לתינוק או לשחק בזוג כדי שישתוק כל זה וכיוצא בו אסור גזרה שמא יתקן כלי שיר וכן אסור לרקד מטעם זה אפילו בנישואין אבל בשמחת תורה מותר לרקד בשעה שאומרים קילוסים לתורה משום כבוד התורה.
ועכשיו שנהגו ההמון לספק ולטפח ולרקד בכל מיני שמחה אין מוחין בידם לפי שבודאי לא ישמעו ומוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים ויש שלמדו עליהם זכות לומר שעכשיו אין אנו בקיאים בעשיית כלי שיר ולא שייך לגזור שמא יתקן כלי שיר שדבר שאינו מצוי הוא כלל:
ג אין דנין דיני ממונות - גזרה שמא יכתבו. ואין עונשין בשבת. ולכן אסור לתפוס ולהכניס לבית הסהר מי שנתחייב איזה עונש כדי שלא יברח, וכל שכן שאסור להלקותו (שזהו בכלל דין) ואם יברח אין עלינו כלום.
ואין מסדרין טענות בשבת.
אבל לקבול ולהציע דברים כגון על טענות בתולים - מותר, כמ"ש באה"ע סי' ס"ב.
ותיקן רבנו גרשום מאור הגולה: שלא לבטל התמיד בשבת אם לא בשביל טענות הקהל.
ואסור לקבוע מקום לחליצה - מפני שנראה כאלו יושבים לדון:
ד אין מקדשין את האשה ולא חולצין ולא מגרשין - גזרה שמא יכתוב. ושכיב מרע שתקף עליו החולי ורוצה לגרש אשתו כדי שלא תיזקק ליבום - התירו לו לגרש בשבת ע"ד שיתבאר באה"ע סי' קל"ו, כדי שלא תטרוף דעתו עליו אם לא יעשו רצונו:
ה וכן אין מייבמין ולא כונסין אשה לחופה אפילו קידשה מבעוד יום, מפני שעל ידי כך קונה אותה ליורשה, ואסור לקנות קנין בשבת מפני שהוא בכלל גזרת מקח וממכר, שגזרו משום שמא יכתוב, כמ"ש בסי' ש"ו.
ויש מתירים לקדש ולכנוס למי שאין לו אשה ובנים משום מצות פריה ורביה. ואף שאין זה עיקר - מכל מקום סומכין על זה בשעת הדחק כי גדול כבוד הבריות, כמו שרגילין שלפעמים שלא היו יכולים להשוות עם הנדוניא ביום ו' עד הלילה ועושין החופה והקידושין בליל שבת הואיל וכבר הוכנו לסעודה ולנשואין והיה ביוש לכלה ולחתן אם לא יכנוס אז.
ומכל מקום לכתחלה צריך ליזהר שלא יבא לידי כך וכמה עבירות באין ממה שמאחרים החופה.
וכל ירא שמים יחמיר לעצמו שלא לעשות כלל נישואין בשבת, כמ"ש באה"ע סי' ס"ב:
ו וכן אין מעריכין ולא מקדישין ולא מחרימין שום דבר לגבוה מפני שדומה למקח וממכר, כמ"ש בסי' ש"ו.
וכן אין פודין את הבן אפילו בכלי ששוה ה' סלעים, מפני שדומה למקח וממכר. ואין לו ליתן המעות לכהן בערב שבת לפי שאז לא יוכל לברך, שכיון שעדיין לא חלה עליו המצוה איך יאמר וצונו, ובשבת שהוא זמנה ג"כ לא יוכל לברך כיון שאז אינו עושה כלום - לכן ימתין עד יום א' בשבת. ואפילו אם כלו לו כ"ט י"ב תשצ"ג ביום ו' שהוא חדש - לא יפדהו ביום ו', לפי שחדש שבתורה הוא שלשים ימים שלימים, ולכן צריך שיגיע ליום ל"א בשעת הפדיון:
ז ואין מפרישין תרומות ומעשרות מפני שהוא כמתקן דבר שלא היה מתוקן.
וכולן שנעשו בשבת בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין - מה שעשו עשוי, אלא שאם הפריש תרומות ומעשרות במזיד לא יאכל מזה בו ביום לא הוא ולא אחרים, כדין העושה כל דבר האסור מדברי סופרים במזיד שאסור ליהנות ממנו אפילו לאחרים עד למוצאי שבת, ובמוצאי שבת מותר מיד אפילו לו, כמו שנתבאר בסי' שי"ח:
ח הכונס את האלמנה לא יבא עליה ביאה ראשונה לא בשבת ולא ביו"ט - לפי שאין חופה לאלמנה לקנותה על ידי כך - אלא על ידי ביאה או על ידי יחוד הראוי לביאה הוא שקונה אותה, ואין קונין קנין בשבת.
ואפילו אם נשאה בליל ה' ונתייחדה עמו כבר יחוד הראוי לביאה - טוב להחמיר שלא לבא עליה ביאה ראשונה בשבת או יו"ט, לפי שיש אומרים שיחוד הוא הנקרא חופה ולא חופה שלנו, ואין חופה לאלמנה, אלא על ידי ביאה בלבד הוא שקונה אותה. וכל שכן אם היתה טמאה בליל ה' ונתייחדה עמו על ידי ב' שומרים שאין זה יחוד הראוי לביאה ואינו קונה באלמנה אפילו לפי סברא הראשונה, ולכן אין לה לטבול בליל שבת. ואם מותרת לטבול במוצאי שבת - יתבאר ביו"ד סי' קצ"ז.
וגם בבתולה שחופה קונה בה יש ליחדן אחר החופה יחוד גמור הראוי לביאה קודם השבת או לא יתייחדו יחוד גמור כל השבת כולה כדי לחוש לסברא האחרונה, שיחוד גמור הוא הנקרא חופה ולא חופה שלנו. ואסור לעשותו בתחלה בשבת וכן ביום טוב:
ט אסור לאדם להשיט דבר בנהר להוליכו מאצלו או להביאו אצלו מפני שזהו ג"כ בכלל הגזירה שגזרו שלא לשוט בשבת. ולכן קסמים שעל פני המים אסור להפצילן לכאן ולכאן כדי לנקות המים שיהיו יפים. וכל זה בנהר אבל בכלי או בבריכה שיש לה שפה לא גזרו כלל כמו שנתבאר למעלה:
י ספינה אם היא יושבת בקרקע הים ממש ואינה שטה כלל - מותר ליכנס בה, ואם לאו אסור אלא אם כן נכנס לתוכה מבעוד יום כמו שנתבאר בסי' רמ"ח. ואם היא קשורה כמנהג הספינות העומדות בנמל אע"פ שהיא שטה על פני המים - מותר ליכנס בה. וצריך שיהא [קרש] קשור בראשו האחד בספינה ובשני ביבשה:
יא ספינה העומדת בקרקע הנהר אסור להערים ליכנס לישן בתוכה ויודע שהנכרי יוליכנה לעבר השני. ותלמיד חכם מותר לו להערים בכך. ועכשיו אין לנו תלמיד חכם לענין זה עיין סי' שי"ד: