שלח דברים האסורים בשבת משום השמעת קול ובו ט' סעיפים:
א אסור להשמיע קול של שיר אלא בפה בלבד אבל לא בדבר אחר גזרה שמא יתקן כלי שיר ואיזהו קול של שיר כל שמתכוין להשמיעו בנעימות קצת כדרך שיר כגון מה שנותנים מים בכלי מלא נקבים ומטיף על כלי מתכת כפוי טיף טיף אחר טיף טיף כדי שישמע קול נעים בשביל החולה שישן שקול נעים מרדימו אסור לעשות כן אלא לחולה בלבד אבל לא לבריא מפני שהוא כעין קול של כלי שיר ויש לגזור שמא יתקן כלי שיר אבל אם מטיף בחוזק כדי שיקץ הישן מותר אף לבריא שאינו כעין קול של כלי שיר כיון שאינו בנעימה ובנחת וכן להקיש על הדלת כדי שיפתחו לו וכן כל כיוצא בזה מקול שאינו דרך שיר מותר להשמיעו.
ויש אומרים שאף על פי כן אסור להשמיעו בכלי המיוחד לכך גזרה שמא יתקנו כגון להקיש על הדלת בטבעת הקבועה בה אף שאינו מכוין לקול של שיר ולכן אסור לשמש להכות על הדלת לקרא לבית הכנסת ע"י כלי המיוחד לכך אלא מכה בידו על הדלת וכן נוהגין ויש מקומות נוהגין שמכה בשבת בכלי אחר שאינו מיוחד לכך.
ומכל מקום אין איסור בזה אלא כשצריך לקול זה והוא מתכוין להשמיעו בכלי המיוחד לכך אלא שאינו מכוין לקול של שיר אבל אם אינו מתכוין להשמיע קול כלל באותו כלי מפני שאינו צריך לו כלל אלא שהקול נשמע מאליו כשנוטל הכלי כגון זוג שיש בו עינבל וטבעת שיש בה עופרת משמיע קול מותר ליטלן ולהניחן אף שמשמיעים קול על ידי זה ואפילו לילך לבוש בבגד שקבוע בו זוג המשמיע קול של שיר מותר כיון שאינו מתכוין לכך.
ומטעם זה מותר לתלות בשבת על הפרוכת רצועה שבה תלויים פעמונים כדי להשמיע קול לאנשי בית הכנסת בשעה שמוציאים הספר תורה כדי שישמעו ויקומו שאף שזה התולה הפעמונים מתכוין שישמיעו קול בשעת פתיחת הארון מכל מקום אותו הפותח הארון אינו מתכוין כלל כדי להשמיע קול ואף אם היה מתכוין לכך אין לאסור כיון שהוא צורך מצוה שישמעו העם ויקומו והרי אפילו לצורך חולה שיישן התירו להשמיע אפילו קול של שיר וכל שכן לצורך מצוה ואינו קול של שיר שהרי אינו בנעימה ובנחת אלא שהוא בכלי המיוחד לכך בלבד:
ב וכל זה במשמיע קול ע"י מעשה אבל בפיו מותר להשמיע קול של שיר אפילו אינו כדרך שירה בפה אלא כקול כלי זמר או כקול צפור כגון אלו שקורין לחביריהם ומצפצפין כצפור אע"פ שבאותו הצפצוף רגילין להנעים בשיר מותר לעשותו בשבת לפי שאין לגזור שמא יתקן כלי שיר אלא במשמיע קול ע"י איזה מעשה אבל לא ע"י פיו:
ג יש מתירין לומר לנכרי לנגן בכלי שיר בחופות משום כבוד חתן וכלה, לפי שהוא צורך מצוה שזהו עיקר שמחת חתן וכלה ובמקום מצוה לא גזרו על אמירה לנכרי בדבר שאינו אסור לישראל אלא מדברי סופרים, כמו שנתבאר בסי' ש"ז.
אבל אם נפסקה נימא בכנור - אסור לומר לו שיתקננה, שתיקון כלי הוא איסור של תורה ואסור לומר לנכרי אפילו במקום מצוה כמ"ש בסי' רע"ו. (עיין שם שאין למחות ביד המקילים)
ושלא במקום שמחת חתן וכלה - אסור אפילו לומר לו לנגן בכלי שיר. ועכשיו נהגו להקל בזה ואין למחות בידם מטעם שיתבאר בסי' של"ט:
ד זוג המקשקש לשעות עשוי ע"י משקולת - אסור לערכו בשבת משום שמשמיע קול של שיר. (ועוד שהוא כלי המיוחד לכך) והוא צריך לקול זה ומתכוין לו.
אבל מבעוד יום מותר לערכו ולהכינו כדי שילך ויקשקש כל השבת כמ"ש בסי' רנ"ב:
ה המשמר פירותיו וזרעיו מפני חיה ועוף - לא יספוק כף אל כף ולא יטפח כפיו על יריכו ולא ירקד ברגליו כדי להבריחם כדרך שהוא עושה בחול - גזרה שמא יטול צרור ויזרוק להם לרשות הרבים כדי להבריחם.
ועכשיו שיש אומרים שאין לנו רשות הרבים גמורה אפשר שיש להקל בזה, שאין גוזרים גזרה לגזרה כמו שנתבאר בסי' רנ"ב:
ו אין שוחקין באגוזים ולא בתפוחים וכיוצא בהם על גבי קרקע - גזרה שמא יבאו להשוות גומות שבקרקע במתכוין, להכין דרך לגלגל האגוז או התפוח.
אבל מותר לשחוק על גבי השלחן או על גבי מחצלת אבל לא על גבי קרקע אפילו המרוצף כמ"ש בסי' של"ז גבי סיכת קרקע.
ומותר לשחוק בעצמות (שקורין טשיי"ך) אע"פ שמשמיע קול הואיל ואינן מתכוונים לשיר.
וכל זה בשוחק דרך צחוק בעלמא אבל בשוחק כדי להרויח - אסור אפילו בשוחק בתם וחסר (שקורין גרא"ד או או"ם גרא"ד) מפני שדומה למקח וממכר.
ומכל מקום אין למחות בנשים וקטנים אפילו שוחקין באגוזים על גבי קרקע, לפי שבודאי לא ישמעו ומוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים.
ולשחוק בכדור - נתבאר בסימן ש"ח:
ז אסור לשאוב מים בגלגל, שמתוך שממלא בו בלא טורח יש לחוש שמא ימלא בו לגנתו ולחורבתו או למשרה של פשתן. לפיכך אם אין שם בסמוך לא גנה ולא חורבה ולא בריכה לשרות בה פשתן - מותר, ואע"פ שהגלגל משמיע קול אינו קול של שיר.
ויש אומרים: שלא אסרו אלא בגלגל גדול שמוציא מים הרבה ביחד בלא טורח והם גלגלים הקבועים בהם דליים הרבה סביב, אבל בגלגלים שלנו שאין ממלאים בהם אלא מעט מותר אף אם יש שם גנה או חורבה או בריכה בסמוך לו. ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים:
ח מי שיש לו פירות בראש הגג ורואה מטר שבא - אסור לשלשלם בשבת דרך ארובה שבגג, מפני שטורח בדבר שאינו לצורך שבת ומעשה חול הוא וזלזול לשבת אע"פ שביו"ט מותר כמ"ש בסי' תקכ"א.
אבל מותר לכסותן מפני המטר. ואפילו לבינים הסדורים לבנין שהם מוקצים - מותר לכסותן בפני הדלף בכלים המותרים בטלטול - שהכלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל, כמו שנתבאר בסי' רע"ז:
ט מותר ליתן כלי תחת הדלף בשבת ואם נתמלא שופכו ומחזירו למקומו. והוא שיהא הדלף ראוי לרחיצה על כל פנים. אבל אם אינו ראוי לכלום והרי הוא מוקצה ואסור בטלטול - אסור ליתן כלי תחתיו מפני שמבטלו מהיכנו. ואם עבר ונתנו מותר לטלטלו במים המאוסים שבו כדי להוציאו משם אם הוא עומד במקום שישיבתו קבועה שם מפני שהוא כגרף של רעי שהתירו לטלטלו להוציאו לאשפה מפני כבודו אם הוא במקום שישיבתו קבועה שם כמ"ש בסי' ש"ח.
ואף על פי כן אסור ליתנו שם לכתחלה על סמך שלבסוף יוציאנו וישפכנו ולא יבטלנו מהיכנו - לפי שלא התירו בגרף של רעי אלא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות גרף של רעי אלא במקום הפסד כמו שנתבאר שם: