299 - רצט שלא לאכול ושלא לשתות ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל ובו כ"א סעיפים

'

רצט שלא לאכול ושלא לשתות ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל ובו כ"א סעיפים:

א אסרו חכמים לאכול שום דבר או לשתות שום משקה חוץ ממים במוצאי שבת עד שיבדיל על הכוס, אע"פ שהבדיל כבר בתפלה. ואפילו לטעום מעט אסור מטעם שנתבאר בסי' רע"א:

ב ואפילו היה יושב ושותה מבעוד יום - צריך להפסיק כשמגיע בין השמשות שהוא ספק לילה. 

אבל אם היה יושב ואוכל מבעוד יום - אינו צריך להפסיק אפילו משתיה, אפילו כשמגיע ודאי לילה. ורשאי להמשיך בסעודתו כמה שירצה תוך הלילה כיון שהתחיל בהיתר.

אבל אם שכח והתחיל הסעודה באיסור, דהיינו מבין השמשות ואילך - צריך להפסיק מיד שנזכר.

ויש מתירין אפילו להתחיל בבין השמשות בין לאכול בין לשתות ואין איסור אלא בודאי לילה שאז הוא זמן הראוי להבדלה.

וכן נתפשט המנהג בסעודות גדולות שמתחילין בביה"ש, ואין למחות בידם, כיון שיש להם על מה שיסמכו. (א

אבל העיקר כסברא הראשונה.

ולדברי הכל, כשמגיע ודאי לילה - צריך אפילו להפסיק אם היה קבוע לשתיה בלבד מבעוד יום. ואפילו מאכילה אם (בשכח והתחיל בודאי לילה - צריך להפסיק מיד שנזכר.

ואם נזכר לאחר שבירך המוציא קודם שטעם פרוסת המוציא - יטעמנה מיד ואחר כך יבדיל. שאם יבדיל מתחלה תהא ברכת המוציא לבטלה שאחר כך יצטרך לחזור ולברך המוציא כיון שהפסיק כל כך בין ברכה לטעימה:

ג היו יושבים ואוכלים מבעוד יום ואחר גמר הסעודה קבעו לשתיה - אין צריך להפסיק כשיגיע הלילה שהכל נחשב לסעודה אחת כל זמן שלא ברכו ברכת המזון.

ואפילו אמרו זה לזה: באו ונבדיל וחזרו ונמלכו לשתות או לאכול - הרי אלו מותרים לשתות ולאכול ואינם צריכין להפסיק מחמת שגמרו בדעתם ואמרו להבדיל. וגם אינם צריכין לחזור ולברך על מה שנמלכו לאכול ולשתות קודם שיבדילו - לפי שלא הסיחו דעתם לגמרי מאכילה ושתיה עד שיבדילו ע"י אמירה זו, שאמרו: להבדיל מיד - כיון שיכולים עדיין לחזור בהם ולאכול ולשתות מיד קודם שיבדילו:

ד המפסיק להבדיל על הכוס באמצע שתייתו, אע"פ שהיה קבוע לשתיה בלבד שהוא חייב להפסיק ולהבדיל כשיגיע הלילה, ואסור לו מעתה לשתות עוד עד שיבדיל - אעפ"כ אין צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של הבדלה - שנפטר בברכת בורא פרי הגפן שבירך על שתיה הראשונה, אע"פ שבנתיים היה שעת איסור, דהיינו משהגיע הלילה עד שהבדיל. 

ואין צריך לומר אם מפסיק באמצע אכילתו ומבדיל על היין - שאין צריך לברך עליו בורא פרי הגפן אם כבר בירך בורא פרי הגפן על יין שבתוך הסעודה או שלפני הסעודה.

ואם הוא מבדיל על השכר - אין צריך לברך עליו שהכל בתוך הסעודה, אע"פ שלא בירך עדיין שהכל לא בתוך הסעודה ולא לפני הסעודה - שברכת המוציא פוטרת את השכר של הבדלה כמו שפוטרת שאר שכר ששותין בתוך הסעודה.

ולפי שיש חולקים על כל זה (ג) - לכן טוב ליזהר לכתחלה שלא להבדיל קודם ברכת המזון לא על השכר ולא על היין אם כבר בירך בורא פרי הגפן על יין.

ואם הוא רוצה להבדיל או שלא היה קבוע אלא לשתיה בלבד שהוא חייב להפסיק ולהבדיל - לא יברך על כוס של הבדלה כדיעה א' שהיא עיקר:

ה אם התפלל תוך הסעודה - חל עליו חובת הבדלה, ואסור לו לחזור לסעודתו עד שיבדיל מתחלה על הכוס. 

ואפילו הקדים להתפלל ערבית מבע"י - חל עליו חובת הבדלה מיד. ואסור לו לטעום כלום חוץ ממים עד שיבדיל:

ו כשהיה יושב ואוכל מבעוד יום שאינו צריך להפסיק מסעודתו ולהבדיל קודם ברכת המזון - יש לו לשתות ג"כ מכוס של ברכת המזון, אע"פ שלא הבדיל עדיין. לפי שכוס של ברכת המזון הוא ג"כ מכלל הסעודה למי שנזהר לעולם לברך ברכת המזון על הכוס.

אבל מי שמברך לפעמים בלא כוס, לפי שסומך על האומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס - אסור לו לשתות עתה מכוס ברכת המזון קודם הבדלה:

ז בין מי שמותר לו לשתות ממנו ובין (דמי שאסור לו לשתות ממנו קודם הבדלה אינו יכול גם להבדיל עליו מיד קודם שישתה ממנו אלא יבדיל על כוס יין אחר אם יש לו לפי שברכת המזון היא קדושה בפני עצמה והבדלה היא קדושה בפני עצמה ואין אומרים ב' קדושות על כוס יין אחד כשאפשר לאמרן על ב' כוסות לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות.

אבל אם אין לו עוד יין לכוס הבדלה צריך להבדיל עליו מיד קודם שישתה ממנו אחר ברכת המזון ולא יאחר ההבדלה עם השתיה לאחר זמן לפי שצריך לשתות מכוס ברכת המזון מיד אחר ברכת המזון להאומרים שברכת המזון טעונה כוס.

(ואף להאומרים שאינה טעונה כוס מכל מקום כיון שהוא מברך עכשיו ברכת המזון על הכוס לפי שלדברי הכל יש עכ"פ מצוה מן המובחר לברך על הכוס א"כ יש לו ג"כ לשתותו מיד אחר ברכת המזון למצוה מן המובחר אע"פ שאין חיוב בדבר ולכן יש לו להבדיל מיד אחר ברכת המזון על כוס זה כדי לשתותו מיד ואם יש לו עוד יין לכוס הבדלה יש לו להבדיל מיד על כוס של יין השני ולא יברך בורא פרי הגפן על כוס הראשון של ברכת המזון אלא על כוס שני של הבדלה ומיד אחר שתיית כוס הבדלה ישתה גם כן כוס ברכת המזון למצוה מן המובחר):

ח עיקר מצות הבדלה בלילה שכח או הזיד ולא הבדיל בליל מוצאי שבת יבדיל למחר ביום ואסור לו אז לטעום מאומה חוץ ממים עד שיבדיל כמו שאסור בלילה שכח או הזיד ואכל קודם הבדלה צריך להפסיק מיד ולהבדיל כמו אם התחיל לאכול בלילה.

ואם לא הבדיל למחר ביום א' יבדיל ביום שני קודם שיטעום כמו שנתבאר ביום א' וכן עד סוף יום ג' אבל משם ואילך אינו יכול להבדיל עוד לפי שג' ימים הראשונים של השבוע נקראים ימים שאחר השבת והרי הן בכלל מוצאי שבת אבל ג' ימים האחרונים נקראים ימים שלפני השבת הבאה ואין להם ענין לשבת שעברה:

ט כשמבדיל ביום ראשון או משם ואילך לא יברך אלא ברכת בורא פרי הגפן וברכת ההבדלה אבל לא יברך על האור שאין מברכין על האור אלא בליל מוצאי שבת שהוא תחלת ברייתו ע"י אדם הראשון כמ"ש בסי' רח"צ וכן על הבשמים לא הצריכו לברך אלא בליל מוצאי שבת שהוא סמוך ליציאת השבת אבל אח"כ אין להם ענין לכוס ההבדלה ולפיכך אסור להפסיק בברכתם בין ברכת היין לשתייתו:

י מי שמתענה ג' ימים וג' לילות מליל מוצאי שבת ואילך ישמע הבדלה מאחרים ואם אין אחרים אצלו יכול להבדיל בשבתנח מפלג המנחה ולמעלהנט בלא בשמים ונר ולשתות מהכוס ואח"כ מקבל התענית עליו ובלילה יברך על הנר ובשמים בלא כוסס ויכול להתפלל ערבית ג"כ מבעוד יום קודם שיבדילסא ובלבד שיקרא קריאת שמע בזמנה כמ"ש בסי' רצ"גסב.

אבל מי שמתענה ב' ימים בלבד לא יבדיל בשבת מבעוד יום אלא במוצאי יום ב'סג:

יא ומי שמתענה ב' ימים וב' לילות לפני ראש השנה וחל ראש השנה ביום ג' לא ימתין מלהבדיל עד מוצאי יום ב' שהוא ליל ראש השנה לפי שיצטרך לומר יקה"ז על כוס אחד או על פת אחד כמו שצריך ביו"ט שחל במוצאי שבת מטעם שיתבאר בסי' תע"ג ויש בזה איסור משום שאין אומרים ב' קדושות על כוס אחד שקידוש יו"ט היא קדושה בפני עצמה ואין לה ענין להבדלת מוצאי שבת של חול משא"כ ביו"ט שחל במוצאי שבת שמזכירין קדושת יו"ט גם בהבדלה שמבדילין בין קדש לקדש הרי הקידוש וההבדלה כענין אחד אבל כאן שצריך להבדיל הבדלת מוצאי שבת שהיא בין קדש לחול אין לה ענין כלל לקידוש של יו"ט לפיכך אינו יכול לומר שתיהן על כוס אחד או על פת אחד מטעם שנתבאר למעלה:

יב ואם אירע שהמתין מלהבדיל עד ליל ראש השנה ישמע קידוש מאחרים ולא יטעום פרוסת המוציא עד שיבדיל על הכוס וישתה שהרי אסור לטעום כלום קודם הבדלה ואח"כ יברך המוציא ויאכל מיד כדי שיהא הקידוש במקום סעודה ואף אם האחרים קדשו על פת והוציאו אותו ידי חובתו אף מברכת המוציא אעפ"כ צריך הוא ג"כ לברך המוציא לעצמו הואיל והפסיק בהבדלה על הכוס בין שמיעתו ברכת המוציא לאכילתו אע"פ שידי קידוש יצא במה שטעמו הם מהפת אף שהוא עדיין לא טעם מכל מקום לענין הפסק בין ברכת המוציא לאכילה אין טעימתם מועלת לו כמו שנתבאר בסי' קס"ז:

יג המבדיל על היין ורוצה לסעוד מיד - אם ברכת היין של הבדלה פוטרת היין שבתוך הסעודה, נתבאר בסי' קע"ד. ושם נתבאר אימתי צריך לברך ברכה אחרונה על כוס הבדלה שלפני הסעודה בין שהוא יין בין שהוא שאר משקים ע"ש:

יד אם רוצה לסעוד תיכף להבדלה - צריך ליזהר שלא יביאו לחם לשלחן קודם הבדלה. ואם הביאו - צריך לכסותו במפה עד אחר ההבדלה, שלא יראה הפת בושתו. שהרי מן הדין היה צריך להקדים ברכת הלחם לברכת היין כשרוצה לאכול מיד, לפי שהוא מוקדם ליין בשבח ארץ ישראל בפסוק: ארץ חטה ושעורה וגו'. אלא שעכשיו אינו יכול להקדימו והרי זה בזיון לו לכן יש לכסותו.

אבל אם אינו רוצה לסעוד מיד אינו צריך לכסותו:

טו אע"פ שיצא השבת והוסיף מחול על הקדש - אסור לאדם שיעשה חפציו קודם שילוה את המלך, דהיינו שיבדיל או על הכוס או בתפלה. ואפילו חפצים האסורים בשבת עצמה מדברי סופרים. (אבל איסורי דברי סופרים התלוים בדבור מותרים מטעם שנתבאר בסוף סי' רס"ג, חוץ מבקשת צרכיו שאסרו קודם שיבדיל בתפלה כמו שנתבאר בסי' רצ"ד)

וכן יש מתירין כל איסורי דברי סופרים שאין בהם סרך מלאכה ואינן אסורים משום שבות אלא משום עובדין דחול.

וכן נוהגים במוצאי יום הכיפורים כמו שיתבאר בסי' תרכ"[ג]:

טז ואם רוצה לעשות אפילו מלאכה גמורה קודם שיבדיל בתפלה או על הכוס - אומר: ברוך המבדיל בין קדש לחול - בלא שם ומלכות - להיכר בעלמא ללות המלך ועושה מלאכה.

אבל אסור לטעום כלום אף אם הבדיל בתפלה וגם אמר המבדיל עד שיבדיל על הכוס:

יז אם חל יו"ט במוצאי שבת ורוצה לעשות מלאכה המותרת ביו"ט קודם שיבדיל בתפלה - אומר: ברוך המבדיל בין קדש לקדש בלא שם ומלכות:

יח אותן הנשים שאינן מתפללות ערבית ואינן מבדילות בתפלה במוצאי שבת - יש ללמדן לומר: ברוך המבדיל בין קדש לחול - קודם עשיית מלאכה לפני הבדלה שעל הכוס. ואם אינן יודעות לומר המבדיל צריכות לשמוע מאחרים.

ואם עושות קודם שמיעתן אין למחות בידן - כי יש אומרים שלא אסרו אלא מלאכות גמורות כגון כותב ואורג וחטיבת עצים וכיוצא בהם, אבל הדלקת הנר בעלמא והוצאה מרשות לרשות וטלטול ד' אמות ברשות הרבים שאין בהם טורח כלל - לא אסרו כלל.

ואף שאין דבריהם עיקר (ולא הותרו מלאכות שאין בהם טורח אלא ליש אומרים: שאף שהבדיל בתפלה וגם אמר המבדיל בלא ברכה אסור במלאכה עד שיבדיל על הכוס, שלדבריהם עכ"פ במלאכות שאין בהם טורח מותר מיד שהבדיל בתפלה, שהרי מדליקים נר להבדלה. אבל קודם שהבדיל בתפלה אין היתר בשום מלאכה אפילו דברים האסורים מדברי סופרים, עכ"פ אם לא אמר המבדיל) - מכל מקום הנשים שנהגו כך אין צריך למחות בידן.

אבל אם הן עושות מלאכות גמורות - צריך למחות בידן.

ולכן יש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם לומר: המבדיל במוצאי שבת מיד, מפני שהרבה מהן מבעירות עצים ואש ומחממות מים שהן מלאכות גמורות:

יט וכל זה לענין למחות בנשים שאינן יודעות לומר המבדיל. אבל האנשים אסורים אפילו בטלטול הנר וכיוצא בזה קודם שיבדילו בתפלה או שיאמרו המבדיל.

וכל בעל נפש יחמיר לעצמו שלא להדליק ולא לעשות שום מלאכה קודם סדר קדושה של הצבור אע"פ שכבר הבדיל בתפלה וגם אמר המבדיל.

וכל העושה מלאכה קודם סדר קדושה - אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה. 

אבל טלטול הנר וכיוצא בזה מותר מיד אחר שהבדיל בתפלה או אמר המבדיל.

ושמש הכנסת רשאי להדליק נרות בבית הכנסת מיד אחר שהבדיל בתפלה (או שאמר המבדיל) אע"פ שלא אמרו הצבור עדיין סדר קדושה. (כיון שהיא לצורך מצוה) (ומכל מקום צריך ליזהר להדליק אחר שאמרו הצבור ברכו):

כ קצת נוהגים לדלות מים בכל מוצאי שבת מהבארות או מהמעיינות - לפי שאמרו חכמים שבארה של מרים שהיא בימה של טבריא היא מחזרת בכל מוצאי שבת על כל הבארות והמעיינות, וכל מי שפוגע בה ושותה ממימיה מתרפא מיד מכל תחלואיו. לכך נוהגין לדלות בכל מוצאי שבת כי אולי יזדמנו להם מבארה של מרים:

כא מי שמוסיף מחול על הקודש הרבה אם מותר לומר למי שהבדיל שיבשל לו ויהא מותר לו לאכול מיד מתבשיל זה נתבאר בסי' רס"ג: