רחצ דין נר הבדלה ובו כ"א סעיפים:
א צריך לברך בורא מאורי האש בכל מוצאי שבת על אור הנר, אם יש לו. אבל אם אין לו אור במוצאי שבת - אין צריך לחזר אחריו כדרך שצריך לחזר אחר שאר מצות. לפי שלא תקנו ברכה זו אלא לזכר שנברא האור במוצאי שבת, שנטל אדם הראשון ב' אבנים והקישן זו בזו ויצא מהן אור.
ואף שאין מברכים על שאר כל הדברים בשעה שנבראו[1] מכל מקום האור, כיון שנאסר בשבת[2] והותר במוצאי שבת, הרי זה כאלו נברא עתה מחדש ומברכים עליו בשעת בריאתו[3]:
ב במה דברים אמורים שאינו צריך לחזר אחריו - במוצאי שבתות. אבל במוצאי יום הכיפורים, אפילו כשחל בחול[4] - יש אומרים: שצריך לחזר אחר ברכת האור, לפי שהיא[5] כברכת הבדלה שמברך להקב"ה שהבדיל לנו זה היום משאר יו"ט שנאסר בו להבעיר אור עד עתה בלילה:
ג מי שאין לו כוס להבדיל צריך לברך על האור מיד שרואה. (עיין סי' תקנ"ט) וכן על הבשמים אם יש לו:
ד מצוה מן המובחר לברך על אבוקה שיש בה עצים הרבה ומאורות הרבה - שהרי מברכים: בורא מאורי האש לשון ריבוי מאורות. ומכל מקום אף כשמברך על הנר - יברך בורא מאורי האש שהרבה גוונין יש באור שלהבת: אדומה לבנה וירקרקת.
ונר של שמן שיש בה פתילות הרבה דולקות - הרי זו אבוקה. ואף אם אין שם אלא ב' עצים דולקים יחד, וכן ב' פתילות בנר אחד (אם אינן בשתי פיות הנר אלא בפה אחד) - הרי זו אבוקה.
וכן אם (ב' נרות של שמן או של שעוה וחלב מקורבים זה לזה עד שאורותיהם מדובקים יחד הרי זו אבוקה שהרי יש כאן ריבוי מאורות ביחד. אבל אם אין אורותיהם מדובקים יחד הרי כל נר נחשב בפני עצמו אע"פ שהם מקורבים זה לזה אלא אם כן) קלע ב' נרות של שעוה זה על גבי זה ועשאן נר אחד (שאז) דינם כאבוקה (אף אם אין אורותיהם מדובקים יחד כיון שעשאן כעין גוף אחד אין כל אחד נחשב בפני עצמו).
וטוב ליזהר שלא ליקח להבדלה אבוקה מעצים שריחן רע (שקורין קי"ן) אם אפשר בענין אחר - שהרי במוצאי שבת אנו צריכים להשיב נפש בריח טוב.
ויש נוהגין מטעם הידוע להם - להבדיל על אבוקה מנרות של שעוה ולא משאר נרות ולא מעצים:
ה אם אין לו אבוקה עכ"פ יש לו למצוה מן המובחר להדליק נר אחד להבדלה חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית - (אם אי אפשר לקרבם כל כך זה אצל זה עד שיהיו אורותיהם מדובקים יחד):
ו אין מברכים על האור אע"פ שרואהו עד שיהיה סמוך לו כל כך, שיכול ליהנות ממנו כל כך להשתמש לאורו עד שיוכל להכיר לאורו בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת.
ונוהגין להסתכל בצפרנים לראות שיוכל להנות לאורו ולהכיר בין מטבע למטבע כמו שמכיר בין צפורן לבשר. ועוד שהצפרנים הן סימן ברכה שהן פרות ורבות לעולם.
ויש לראות בצפרני יד ימין ויאחוז הכוס בשמאל,ב כמו שנתבאר בסי' רצ"ו.
ונוהגין להסתכל בכפות הידים שיש בשרטוטי היד סימן להתברך בו.
ויש לכפוף הד' אצבעות על האגודל לתוך כף היד שאז רואה הצפרנים עם הכף בבת אחת, ואינו רואה אז פני (הצפרנים) [האצבעות] שבפנים אלא אחוריהם ששם הצפרנים.
ויש נוהגין לפשוט אח"כ הד' אצבעות ולראות מאחוריהם על הצפרנים:
ז אין מברכים על האור שלא שבת בשבת ממלאכת עבירה, כגון נר שהודלק בשבת - אין מברכים עליו במוצאי שבת, הואיל ונעשה מלאכת הבערה בשבת באור זה בעבירה.
ואפילו הדליקו נכרי לצורך עצמו, כיון שאם היה ישראל מדליקו היה עובר עליו - הרי זו מלאכת עבירה. ואם עבר ובירך עליו צריך לחזור לברך על אור ששבת אם יש לו.
אבל אם הדליקו נכרי לצורך חולה שאין בו סכנה או אפילו ישראל לצורך חיה או שאר חולה שיש בו סכנה - אין זו מלאכת עבירה ומברכים עליה במוצאי שבת.
וכן עששית שהיתה דולקת והולכת מערב שבת עד מוצאי שבת מברכים עליה במוצאי שבת - שאין זו מלאכת עבירה מה שדלקה בשבת, הואיל והודלקה בהיתר מערב שבת:
ח אין מברכים על אור של עבודה זרה שאסור ליהנות מתשמישי עבודה זרה. ואף הנר הדולק לפניה - אסור ליהנות לאורו. ואע"פ שהברכה היא על השלהבת ושלהבת אין בה ממש, ואין איסור עבודה זרה חל עליה בפני עצמה - מכל מקום כל זמן שהשלהבת קשורה בגחלת של עבודה זרה - אסור ליהנות ממנה מחמת איסור הגחלת שהיא קשורה בה. ולכן אין מברכים עליה אף אם שבתה בשבת. כגון שהודלקה במוצאי שבת - לפי שאין מברכים אלא על אור שיוכל ליהנות ממנו, כמו שנתבאר. ואם עבר ובירך - צריך לברך על אור אחר אם יש לו.
אבל אם ישראל הדליק נר שלו מנר של [נכרי] - מברכין עליו שמותר ליהנות ממנו אע"פ שהודלק משלהבת של עבודה זרה, שהשלהבת אין בו ממש.
(אבל נכרי שהדליק מנר של עבודה זרה אין מברכין עליו משום גזירה כמו שיתבאר):
ט לא אסרו לברך על אור שלא שבת ממלאכת עבירה, דהיינו נר שהודלק בשבת - אלא על אותו נר עצמו. אבל אם הדליק ישראל ממנו נר אחר במוצאי שבת מברכים עליו. שאף שיש בנר זה אור מהנר הראשון שלא שבת - מכל מקום יש בו תוספת של היתר דהיינו מה שהאור מתוסף מאליו בהדלקת השני במוצאי שבת שהוא זמן היתר, והרי הוא מברך על התוספת של היתר.
אבל אותו נר עצמו שהודלק בשבת אין מברכין עליו במוצאי שבת, אפילו לאחר זמן מרובה שכבר ניתוסף בו הרבה אור בזמן היתר - משום גזירה שמא יבאו לברך על עמוד ראשון של האור שלא שבת, דהיינו ביציאת השבת מיד, שעדיין לא ניתוסף כלום על עמוד הראשון שדלק ברגע שלפני יציאת השבת.
אבל בנר שהדליק ממנו ישראל במוצאי שבת, אפילו הדליקו במוצאי שבת מיד - אין לגזור אם נתיר לברך עליו שמא יטעו לברך על נר הראשון שלא שבת - לפי שסתם נר שלא שבת לא הודלק בשבת ע"י ישראל אלא ע"י נכרי, ומפני שנתיר לברך על נר שהדליק ישראל לא יטעו לברך על נר שהדליק נכרי - שישראל בנכרי אינו מתחלף.
אבל נכרי שהדליק נר במוצאי שבת אין מברכים עליו אלא אם כן הדליקו מישראל. אבל אם הדליקו מנכרי אחר - אין מברכים עליו, גזירה שמא יבאו לברך על נר שהדליק נכרי בשבת ויברכו עליו במוצאי שבת מיד, קודם שיתוסף האור של היתר.
אבל כשאור זה של נכרי שמברך עליו בא מישראל, אע"פ שגם הישראל הדליק מנכרי - כל שיד הישראל באמצע אין לגזור משום עמוד הראשון של נר שהודלק בשבת.
וכל שכן אם יד ישראל בתחלתו, שהישראל הוא שהוציא האור מעצים ואבנים במוצאי שבת או שהדליקו מאור הדולק מערב שבת או מגחלים שהובערו מערב שבת - שמברכים על נר שהדליק הנכרי ממנו:
י ואם נכרי הוציא אור במוצאי שבת מעצים ואבנים, או מאור וגחלים שמערב שבת, או מאור שהודלק בשבת בהיתר - אין מברכים על אורות אלו בעצמן.
אבל אם הדליק הנכרי מהם נר אחר מברכים עליו.
(ויש אומרים בהיפך. שעל נר זה אין מברכים עליו - שגזרו על כל נר שהדליק נכרי במוצאי שבת שלא מישראל משום נר שהדליקו בשבת. אבל על אותו אור עצמו שהוציא הנכרי במוצאי שבת מעצים ואבנים או מגחלים - לא גזרו עליו כלל.
ויש לחוש לדברי שניהם שידליק ישראל נר מאור זה או מנר זה, ויברך עליו לדברי הכל):
יא אם עבר ובירך על נר שהדליק נכרי מנכרי - אין צריך לחזור ולברך - כיון שאין אסור אלא משום גזרה.
והוא הדין בנר שהודלק בשבת אם בירך עליו במוצאי שבת לאחר שניתוסף בו אור של היתר - שאין איסורו אלא משום גזירה:
יב נכרים שהדליקו נר לפניהם, אף על פי שהדליקוהו מישראל - אין מברכים עליו, שסתם (א) מסיבת נכרים לעבודה זרה. והרי זה כנר של עבודה זרה:
יג היה הולך חוץ לכרך וראה אור - אם רוב אנשי הכרך נכרים אינו מברך עליו - שמן הסתם הוא אור של נכרי שלא הדליק מישראל. ואם רוב ישראל או אפילו מחצה על מחצה - מברך עליו אם הוא יכול ליהנות כאן לאורו, להכיר בין מטבע למטבע:
יד אור שהוציאוהו במוצאי שבת מעצים ואבנים, אע"פ שלא שבת בשבת שנברא עתה מחדש - מברכים עליו, שהרי אין מברכים על האור אלא לזכר שנברא האור במוצאי שבת מאבנים שהקישן אדם הראשון זו בזו.
אבל במוצאי יום הכיפורים - אין מברכין אלא על האור ששבת ממש, ולא אפילו על נר שהדליק ישראל מנכרי, כמו שיתבאר בסי' תרכ"ד:
טו גחלים הבוערות כל כך שאלו מכניס קיסם ביניהן הוא נדלק - מברכים עליהם. והוא שעשויין כדי להאיר אבל אם עשויין כדי להתחמם כנגדן - אין מברכין עליהם. שאפילו על הנר אין מברכין אם אינו עשוי להאיר כמו שיתבאר:
טז אור של כבשן - בתחלת שריפת הלבנים אין מברכים עליו, שאז אינו עשוי להאיר. אבל אחר שנשרפה - אז עשוי להאיר ומברכים עליו:
יז נר של בית הכנסת בימיהם - היו מברכים עליו לפעמים, אם היה אדם חשוב מתארח אצלם בבית הכנסת, שאז הנר נעשה להאיר לו, או אם שמש הכנסת אוכל בחדר הסמוך לבית הכנסת, שחלונותיו פתוחים לבית הכנסת שנעשה הנר להאיר לו, אם אין הלבנה מאירה לו שמה.
אבל אם לא היה שם אדם חשוב ולא שמש האוכל שם, ויש נר דולק שם - לא היו מברכין עליו, שלא נעשה להאיר אלא לכבוד שכינה.
לפיכך עכשיו שאין לנו אורחים בבית הכנסת ולא שמש האוכל שם - אין מברכים על נר שבבית הכנסת
(ועוד שעכשיו דרכנו להדליק בבית הכנסת אפילו ביום בשביל כבוד שכינה, ולפיכך אף אם מדליקים בלילה גם בשביל להאיר - אין מברכים עליו הואיל ואף ביום היו מדליקים אותו)
(אבל אם מרבים נרות בלילה יותר מביום בשביל להאיר - מברכים עליהם):
יח אין מברכים על נר של מת כשמוציאים אותו לקבורה במוצאי שבת, אם הוא מת חשוב שאילו היו מקברים אותו ביום היו ג"כ מוציאים נר לפניו לכבודו, שנמצא נר זה שמוציאים לפניו במוצאי שבת אינו עשוי בשביל להאיר בלבד, כיון שאף ביום היו מוציאים לפניו.
אבל מת שאינו חשוב כל כך להוציא לפניו נר כשהיו מקברים אותו ביום - מברכים על הנר שהוציא לפניו בלילה שהוא עשוי בשביל להאיר בלבד:
start here
יט סומא לא יברך על הנר במוצאי שבת שהרי אין מברכין על הנר אפילו כשרואה אותו אלא כשיוכל ליהנות מאורו כל כך עד שיוכל להכיר בין מטבע למטבע אלא יבדיל בלא ברכת הנר:
כ היו יושבים בבית הכנסת במוצאי שבת והביאו להם אור לא יברכו עליו כל אחד ואחד בפני עצמו אלא אחד מברך וכולם שומעים ויוצאים ידי חובתן ואע"פ שאם היה כל אחד מברך בפני עצמו לא היו מבטלים כל כך מלימודם כמו עכשיו שצריכים לבטל עד שישתקו כולם וישמעו מכל מקום עכשיו יש הידור יותר כי ברוב עם הדרת מלך:
כא היה נר טמון בחיקו אע"פ שהוא בידו אינו מברך עליו כיון שהוא טמון ואינו יכול לראותו ולהכיר בין מטבע למטבע לאורו אם לא יוציאנו מחיקו ואפילו נר שיכול להכיר בין מטבע למטבע לאורו אלא שאינו יכול לראות את השלהבת כגון שהנר עומד בקרן זוית והוא עומד מן הצד קצת בענין שאינו רואה השלהבת אע"פ שיכול להשתמש לאורה לא יברך עד שיוכל לראות השלהבת ואם הנר הוא בעששית שיכול לראות השלהבת מתוך דופני העששית יכול לברך עליו (ויש חולקים):