רצז דין בשמים להבדלה ובו ט' סעיפים:
א הנהיגו חכמים להריח בבשמים בכל מוצאי שבת כדי להשיב את הנפש שהיא דואבת ליציאת השבת בשביל הנשמה יתירה שהלכה - לפיכך מיישבים ומשמחין אותה בריח טוב.
במה דברים אמורים כשיש לו בשמים אזי הוא צריך להריח בהם. אבל אם אין לו - אין צריך לחזר אחריהם כדרך שמחזרים אחר המצות, הואיל ואינם אלא בשביל להשיב את הנפש:
ב מי שמתענה בשבת צריך לברך על הבשמים במוצאי שבת - שכיון שבאת הנשמה יתירה בליל שבת אינה הולכת עד מוצאי שבת.
ואם חל יום הכיפורים בשבת יתבאר בסי' תרכ"ד:
ג כל הבשמים שנתבאר בסי' רי"ז שאין מברכים עליהם ברכת הריח, בין מחמת איסור ערוה או עבודה זרה ובין מפני שאינה עשויה בשביל להריח בהם - אם הריח בהם במוצאי שבת בין שבירך בין שלא בירך - לא יצא. וצריך לחזור ולהריח בבשמים אחרים אם יש לו ולברך עליהם.
אבל כל ריח שמברכים עליו אף אם אינו מין בושם, אלא פרי העומד לאכילה שריחו טוב - יכול להריח בו במוצאי שבת ויברך: הנותן ריח טוב בפירות.
ואם הוא מין בושם - יברך ברכה הראויה לו, אם הוא מין עץ: בורא עצי בשמים. ואם הוא מין עשב: בורא עשבי בשמים.
ואם אינו לא מין עץ ולא מין עשב כגון המור (שקורין פיזו"ם) יברך בורא מיני בשמים.
והעולם נהגו לברך במוצאי שבת בורא מיני בשמים על כל המינים שיהיו - לפי שאין הכל בקיאים בברכות נהגו לברך ברכה שיוצאים בה בדיעבד על כל המינים.
ומכל מקום טוב להניח חתיכת מור בתוך מיני ריחות שמברכים עליהם בורא מיני בשמים, כדי שיברך ברכת בורא מיני בשמים כהלכתה:
ד פלפלים כתושים וזנגבל כתוש, אם מברכים עליהם במוצאי שבת - נתבאר בסי' רי"ו:
ה שקים מלאים בשמים שמשימים הנכרים תוך קנקני היין כדי שיקלוט היין ריחם, אע"פ שמותר להריח בבשמים אלו ואין בהם איסור משום ריח היין שנבלע בהם הואיל והמריח בהם אינו מכוין לריח היין שנבלע בהם אלא לריח עצמה - מכל מקום במוצאי שבת (א) אין ליטלם לבשמים של הבדלה לכתחלה, מפני שהם מאוסים לגבוה לכל דבר מצוה מחמת יין האסור הבלוע בהם:
ו יש אומרים שמצוה לברך במוצאי שבת על הדס של מצוה שהואיל שנעשה בו מצוה אחת יש לעשות בו מצוה אחרת. ואף על פי שהוא יבש ואין ריחו נודף כל כך - מכל מקום מריח הוא קצת.
ויש אומרים שיותר טוב לברך על שאר בשמים שעיקר ריחם בהם מלברך על הדס יבש שאין בו אלא ריח קצת. וכן נוהגין במדינות אלו.
ומכל מקום טוב להניח גם הדס אצל הבשמים שמברכים עליהם בורא מיני בשמים או בורא עצי בשמים ויריח בשניהם ויעשה כדברי הכל:
ז מי שאינו נהנה מריח שאין לו חוש הריח - לא יברך על הבשמים כשמבדיל אלא אם כן נתכוין להוציא בני ביתו הקטנים המריחים שהגיעו כבר לחינוך ברכות. אבל אינו יכול לברך בשביל גדולים המריחים אף שאינם יודעים לברך בעצמן - לפי שברכה זו היא ברכת הנהנין וברכת הנהנין אין מי שאינו נהנה יכול לברך בשביל מי שנהנה, מטעם שנתבאר בסי' קס"ז.
ואינו דומה לברכת היין של קידוש שהיא ג"כ ברכת הנהנין, ואעפ"כ יכול מי שאינו נהנה לברך - לפי שהיין של קידוש אינו תלוי בהנאתו כלל, שלא תקנוהו חכמים בשביל הנאת האדם אלא בשביל שצריך לזכרהו על היין.
אבל הבשמים במוצאי שבת לא הנהיגו חכמים אלא בשביל הנאת האדם, להשיב נפשו הדואבת ליציאת השבת. והרי ברכתה כשאר ברכת הנהנין:
ח וכן מי שהבדיל כבר לעצמו וחוזר ומבדיל להוציא אחרים שאינם יודעים להבדיל בעצמם - לא יברך להם על הריח שיריחו הם, אלא צריך גם הוא לחזור ולהריח עמהם, כדי שתהא ברכתו בשביל עצמו ולא בשבילם בלבד:
ט אבל (ב) ברכת בורא מאורי האש יכול לברך להם אע"פ שאינו צריך לברך אותה בשביל עצמו - לפי שברכת האור לא נתקנה בשביל הנאת האדם אלא לזכר שנברא האור במוצאי שבת כמו שיתבאר בסי' רח"צ, לכך אינה דומה לברכת הנהנין.
ויש חולקין על זה ואומרים: שאף שלא נתקנה בשביל הנאת האדם, מכל מקום הואיל ואינו צריך לחזר אחר האור לברך עליו במוצאי שבת כדרך שצריך לחזר אחר כל המצות שהן חובה כמו שיתבאר בסי' רח"צ - לפיכך אין ברכה זו דומה לברכת המצות שמפני שהן חובה יכול לברך אותן מי שיצא כבר ידי חובתו כדי להוציא אחרים שלא יצאו עדיין ידי חובתן כמו שנתבאר בסי' קס"ז.
וטוב לחוש לדבריהם שלא להכנס בספק ברכה לבטלה: