רצו דיני הבדלה על היין ובו י"ט סעיפים:
א הנהיגו חכמים להריח בבשמים במוצאי שבת מטעם שיתבאר בסי' רצ"ז. וצריך שיברך קודם הריח.
והצריכו ג"כ לברך על האור בכל מוצאי שבת, מטעם שיתבאר בסי' רצ"ח.
וסדרו ברכות אלו על הכוס אחר ברכת היין קודם ברכת הבדלה - בתחלה על הבשמים ואח"כ על הנר.
ונמצא סדר הבדלה שעל הכוס: ברכת היין, וברכת הבשמים, וברכת הנר, וברכת הבדלה. וסימנך: יבנ"ה - יין, בשמים, נר, הבדלה:
ב וצריך ליזהר בכוס של הבדלה בכל הדברים שצריך ליזהר בכוס של קידוש ושל ברכת המזון, כמו שנתבאר בסי' קפ"ג וסי' רע"א:
ג נהגו לומר קודם הבדלה שבבית: הנה אל ישועתי וגו', ליהודים היתה וגו', כוס ישועות אשא וגו' - הכל לסימן טוב. ואין חובה בדבר:
ד ובשעת ברכת הבדלה יתנו השומעים את עיניהם בכוס ובנר:
ה ונוהגין לשפוך מעט יין מהכוס על הארץ לסימן טוב - שכל בית שאין יין נשפך בו כמים אין בו סימן ברכה, על כן עושין סימן ברכה בתחלת השבוע.
ואין בזה איסור משום ביזוי משקה ששופכו לאיבוד - כיון שאינו שופך אלא דבר מועט.
ויש לנהוג שפיכה זו בשעה שממלא הכוס על כל גדותיו יערה עליו עוד מעט בענין שישפך ממנו מעט על הארץ.
אבל אין לשפוך על הארץ מיין שהכוס נתמלא בו - שהרי אם ישפוך ממנו לא יהיה הכוס מלא על כל גדותיו כראוי, ואם לא ישפוך ממנו כלום עד אחר ההבדלה כדי שבשעת ההבדלה יהיה עדיין מלא על כל גדותיו - הרי זה בזיון לברכת בורא פרי הגפן שבירך אותה על כוס מלא כראוי וקודם ששתה ממנו שפך ממנו לארץ, כאלו היה בו דבר מאוס כשבירך עליו. לכן אין לנהוג שפיכה זו אלא בדרך שנתבאר.
גם נוהגין לשפוך על השלחן מן יין הנשאר בכוס אחר שתיית המבדיל, ומכבין בו הנר - כדי שיהא נראה לכל שלא הודלק נר זה אלא למצוה לנר של הבדלה לברך עליו.
(לפיכך אם מבדיל על נר שבבית שלא הודלק בשביל כך אינו צריך לכבותו)
ונוהגין לרחוץ עיניהם מיין של שפיכה זו משום חבוב מצוה:
ז אין מבדילין על הפת אפילו אין לו יין ולא שאר משקים. ואינו דומה לקידוש שמקדשין על הפת - לפי שהקידוש יש לו ענין להפת שאין קידוש אלא במקום סעודה, אבל הבדלה אין לה ענין כלל להפת:
ח אבל מבדילין על כל משקה שהוא חמר מדינה חוץ מן המים, אלא אם כן יש לו יין שאז אין זה הידור מצוה אם יבדיל על שכר או שאר משקים אע"פ שהם חמר מדינה.
אבל אם אין יין בביתו אף שישנו אצל חנוני - אין צריך לקנותו.
ומכל מקום מצוה מן המובחר להבדיל על היין בכל ענין:
ט ואפילו אם יש לו כוס יין שאינו מלא וכוס מלא שכר או שאר משקה חמר מדינה - טוב יותר להבדיל על היין, אם אינו פגום.
אבל אם הוא פגום והוא בענין שאי אפשר לתקנו מפגימתו ע"י נתינת מעט מים לתוכו, כגון שהוא מזוג במים כבר כראוי בענין שאם יוסיף עליו מעט מים לתוכו יתקלקל - אזי טוב יותר להבדיל על משקה חמר מדינה שאינו פגום:
י ונוהגין במדינות אלו להקל להבדיל במוצאי פסח על השכר אף אם יש לו יין הרבה בביתו - לפי שהשכר חביב עליו אז יותר מן היין אבל מי שאינו חביב עליו כל כך יש לו להבדיל על היין ואף מי שחביב עליו אינו יכול להבדיל עליו אלא במקום שהוא חמר מדינה וע"ד שנתבאר בסימן ער"ב אבל במקומות שהיין גדל שם שהיין הוא חמר מדינה אינו יכול להבדיל על שום משקה אף שהוא חביב עליו מאד וגם אין יין נמצא כלל בעיר וע"ד שנתבאר שם:
יא יו"ט שחל להיות במוצאי שבת שצריך לקדש ולהבדיל על כוס אחד, ואין לו יין - יש אומרים: שיכול לומר יקנה"ז על הפת. שאף שאין מבדילין על הפת מכל מקום הבדלה זו טפלה לקידוש וכיון שמקדשים על הפת יכולים ג"כ לומר עליה ההבדלה אגב הקידוש.
ויש אומרים: שיותר טוב לומר הקידוש וההבדלה על כוס של שכר או שאר משקה שהם חמר מדינה.
והמנהג במדינות אלו כסברא הראשונה:
יב מי שאין לו במוצאי שבת לחול לא יין ולא שאר משקים חמר מדינה ואי אפשר לו למצוא בלילה עד למחר ביום - יש אומרים שמותר לו לאכול מיד מן הדין אם הזכיר הבדלה בתפלה אלא שמדת חסידות הוא שלא לטעום מאומה עד שיבדיל למחר.
ויש אומרים שמן הדין אסור לו לטעום מאומה אם מצפה שלמחר ביום יהיה לו כוס להבדיל עליו.
אבל אם אינו מצפה שיהיה לו למחר ביום אין מחייבים אותו להתענות עד ההבדלה.
לפיכך מותר לו לאכול אף במוצאי שבת מיד (א) ולענין הלכה יש להחמיר כסברא האחרונה אלא אם כן הוא אדם חלש שקשה לו להתענות עד שיביאו לו כוס למחר אזי יכול לסמוך על סברא הראשונה להקל בדברי סופרים:
יג ואם אין לו אלא כוס אחד והוא רוצה לסעוד, ואם יבדיל על כוס זה וישתה ממנו רוב רביעית, לא יהיה לו כוס לברכת המזון, כגון שאי אפשר לו להוסיף מים ביין הנשאר להשלימו לרביעית שלא יתקלקל מחמת המים שכבר הוא מזוג כראוי במים מתחלה - הרי זה סועד קודם הבדלה ומברך ברכת המזון על כוס זה, ואחר גמר ברכת המזון מברך עליו: בורא פרי הגפן וברכת הבשמים והנר וההבדלה ואח"כ שותהו - שמוטב שידחה איסור האכילה קודם הבדלה משיברך ברכת המזון בלא כוס אחר הבדלה.
במה דברים אמורים, כשאינו מצפה שיהיה לו למחר עוד כוס שיוכל לברך עליו ברכת המזון, אבל אם הוא מצפה שלמחר יהיה לו עוד כוס - אסור לו לטעום כלום קודם שיבדיל. אלא מבדיל על כוס זה שיש לו במוצאי שבת ולא יסעוד עד שיביאו לו כוס למחר לברכת המזון, כמו שנתבאר בכוס של הבדלה, לפי סברא האחרונה.
אבל לפי סברא הראשונה, שאין צריך להמתין מלאכול עד שיביאו לו למחר כוס להבדלה, גם כאן לא יהיה צריך להמתין מלסעוד עד למחר שיביאו לו כוס לברכת המזון, אלא יהיה רשאי לסעוד מיד ולברך בלא כוס - ולכן יסעוד קודם שיבדיל על כוס זה שיש לו כדי שיברך ברכת המזון על הכוס כמו שנתבאר.
וכל זה להאומרים שברכת המזון טעונה כוס כמו קידוש והבדלה, שצריך לחזר אחר כוס לברכת המזון כמו שצריך לחזר אחר כל מצות שהן מדברי סופרים שהן חובה, כמו שנתבאר בסי' קפ"ב. אבל להאומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס בתורת חובה גמורה, אלא שמצוה מן המובחר לברך ברכת המזון על הכוס - אין מצוה זו דוחה איסור טעימה קודם הבדלה. אלא יבדיל בתחלה על כוס זה שיש לו ואח"כ אם ירצה יאכל ויברך ברכת המזון בלא כוס. ואין צריך להמתין מלאכול עד שיביאו לו כוס אף אם מצפה שיביאו לו בלילה זה לאחר זמן.
ולענין (ב) מעשה, כיון שלא נפסקה הלכה לא כהאומרים ברכת המזון טעונה כוס ולא כהאומרים שאינה טעונה כוס - לכן מי שנוהג לעולם כהאומרים שטעונה כוס - גם עתה יסעוד קודם הבדלה.
אבל אם לפעמים הוא סומך על האומרים שאינה טעונה כוס - גם עתה יחוש לדבריהם ולא יסעוד קודם הבדלה:
יד מי שאין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהבדלה נתבאר בסי' רע"א איזה מהם קודם. ומי שאין ידו משגת לקנות שמן לנר חנוכה ויין להבדלה יתבאר בסי' תרע"ח:
טו נוהגים במדינות אלו להבדיל מעומד, לכבוד המלך שאנו מלוין אותו, ודרך לויה מעומד.
ומכל מקום אחר גמר ההבדלה יש לו לישב ולשתות הכוס - שאין לתלמידי חכמים לאכול או לשתות מעומד:
טז כל דבר שמברך עליו צריך לאחזו בימינו בשעת הברכה, כמו שנתבאר בסי' ר"[ו]. לפיכך בשעת ברכת בורא פרי הגפן צריך לאחוז הכוס בימינו ויהיו הבשמים בשמאלו, ואח"כ צריך להחליף הכוס לשמאלו והבשמים לימינו, ויברך על הבשמים. וטוב שיהיה הכוס בשמאלו עד לאחר ברכת בורא מאורי האש כדי שיוכל להסתכל בצפורני ימינו, כמו שיתבאר בסי' רח"צ, ואח"כ צריך להחזיר הכוס לימינו ולברך עליו ברכת ההבדלה שנתקנה על הכוס:
יז (ש"ץ המבדיל בבית הכנסת אף שנתכוין לצאת ידי חובתו וכן אחרים ששמעו ונתכוונו לצאת ידי חובתם יכולים לחזור ולהבדיל בבתיהם להוציא בני ביתם הקטנים שלא היו בבית הכנסת אבל הגדולים שלא היו בבית הכנסת הואיל והם יכולים להבדיל בעצמם אין למי שיצא כבר ידי חובתו להבדיל להם אלא יבדילו בעצמם אבל) מי שנתכוין שלא לצאת ידי חובתו בהבדלה שבבית הכנסת אף הש"ץ עצמו שנתכוין שלא לצאת ידי חובה בהבדלתו צריך לחזור ולהבדיל בביתו לפיכך נהגו העולם שכל אחד חוזר ומבדיל בביתו אף אם כל בני ביתו היו בבית הכנסת לפי שאין דעתם כלל לצאת ידי חובתם בהבדלה שבבית הכנסת:
יח השומע הבדלה בין בבית הכנסת בין בתוך הבית ונתכוין לצאת ידי חובתו כששמע ברכת הבדלה, אע"פ שלא היה בדעתו לצאת בהבדלה זו בשעת ברכת היין. (ואפילו לא שמע כלל ברכת היין) - אין בכך כלום ויצא ידי חובת הבדלה (אלא שאינו יכול לשתות יין על סמך ברכת היין שבירך המבדיל - כל שלא נתכוין בשמיעת ברכת היין לפטור בה היין שישתה הוא:)
יט לדברי האומרים שעיקר הבדלה הוא מן התורה שנאמר: זכור את יום השבת לקדשו זכרהו בין בכניסתו בין ביציאתו כמו שנתבאר בסי' רע"א - הרי גם הנשים חייבות בהבדלה מן התורה כשם שחייבות בקידוש מן התורה - מפני שהוקש זכור לשמור. כמ"ש שם.
וחייבות גם כן להבדיל בתפלה ועל הכוס כתקנת חכמים, שתקנו עליהן כמו שתקנו על האנשים, הואיל והן חייבות כמותם מן התורה בעיקר הבדלה.
אבל לדברי האומרים שמצות זכור אינה אלא בכניסת השבת ולא ביציאתו, ועיקר הבדלה אינה אלא מדברי סופרים, יש מי שאומר: שהנשים פטורות ממנה כמו שהן פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא בין של תורה בין של דברי סופרים.
ואף שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין אפילו בדברים שאינם אלא מדברי סופרים, הואיל והן שוין בדברים שהן מן התורה דהיינו זכור ושמור השוום חכמים גם בדבריהם שתקנו בגלל זכירת השבת או שמירתו - אבל הבדלה אינה ענין לשמירת השבת אלא דבר בפני עצמו הוא שתקנו חכמים להבדיל בין קודש לחול ומצאו להם סמך מן התורה שנאמר: ולהבדיל בין הקדש ובין החול.
ויש חולקין על זה ואומרים שההבדלה היא מענין זכירת השבת וקדושתו שמזכירין הבדל בין קדושתו לחול.
ולפיכך הנשים חייבות בהם מדברי סופרים כמו שחייבות בכל הדברים שתקנו חכמים בגלל קדושת השבת לפי שתקנו דבריהם כעין של תורה שהנשים חייבות בזכור ושמור מן התורה כאנשים וכן עיקר.
ומכל מקום יש לחוש לסברא הראשונה שלא יבדיל לנשים מי שאינו צריך להבדיל בשביל עצמו, שכבר יצא ידי חובתו וגם אין זכרים אחרים גדולים או קטנים שומעים ממנו אלא נשים בלבד - שלפי סברא הראשונה שהנשים פטורות מהבדלה הרי זה מברך לבטלה.
אבל (ג) הנשים עצמן יכולות להבדיל לעצמן אף אם הם פטורות כמו שהן יכולות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא שמקיימות שאינה ברכה לבטלה כמו שנתבאר בסי' י"ז.
ומכל מקום אין לאיש לצאת ידי חובתו בשמיעת הבדלה מאשה כדי לחוש לסברא הראשונה.
ועוד מטעם שנתבאר בסי' רע"א גבי קידוש היום: