Enjoying this page?

089 - פט הלכות תפלה וזמנה ובו ט' סעיפים:

פט הלכות תפלה וזמנה ובו ט' סעיפים:

א אנשי כנסת הגדולה תיקנו להתפלל בכל יום, שלשה תפלות של י"ח ברכות, שהתפללו האבות.

וקבעו שתים מהן חובה, שהן שחרית ומנחה, כנגד ב' תמידין שהן חובה בכל יום.

ושל ערבית תקנו רשות, כנגד איברים ופדרים, שאם לא נתעכלו מבעוד יום הם קרבים והולכים כל הלילה.

[מלשון אדה"ז נראה,שהטעם שהוא "רשות", הוא משום "שאם לא נתעכלו וכו'", וכיוןשאפשר שכן נתעכלו, א"כ הוי רשות, לעומת התמידין שהם חובה. כביאור הריטב"א ריטב"א (כ"ו ב', ד"ה ומפני מה),

ויש ראשונים שביארו, שכמו דאיברים ופדרים יש בהם מצוה אבל אינם מעכבים את הכפרה, כך גם תפילתערבית יש בה מצוה, אבל אינה מעכבת.

ומועתק מלקו"ש חלק כ"ה ע' 156 הערה 58

"ברי׳׳ףלע"י ברכות כו, ב ועוד (וראה בארוכה העמק שאלה על השאילתא שבהערה 74) —דלמ׳׳ד תפלות אבות תקנום הוי תפלת ערבית חובה. אבל בחי' הצ״צ ריש ברכות (אות ד)שגם למ״ד יעקב תיקן הוי רשות, וכמפורש בזח״א קלג, א (רכט, ב) ״ומאידאתקין' יעקב . . איהו רשות״ (וראה בארוכה ביאוה״ז שבהערה 56). וראה גם פני"יברכות שם ד׳׳ה בגמ׳ אתמר וד״ה ומיהו. עיון יעקב לעיי שם. ועוד".].

אבל עכשיו כבר קבלוהו כל ישראל עליהם לחובה, כמו שיתבאר במקומה. (בסי' רל"ה.

סי' זה משו"ע אדה"ז, לא הגיע אלינו).

וכשרבו האפיקורסין בישראל, והיו מצירין להם מאד, ומסיתין את העם לכפור בתורה שבעל פה, עמד רבן גמליאל ובית דינו, והוסיפו ברכת המינים בכל תפלת י"ח.

וזמן התפלות הוא כזמן התמידין.

שתמיד של שחר זמנו מתחיל משעלה עמוד השחר, שהוא אור הנוצץ מהחמה במזרח, מהלך ד' מילין קודם נץ החמה.

אלא שהיו ממתינים עד שהאיר כל פני המזרח עד שבחברון.

לפי שפעם אחת באו לידי טעות, על ידי שעלה מאור הלבנה ודימו שהוא אור הנוצץ במזרח בשחר.

ונמשך זמנו עד סוף שעה ד' מעלות השחר,

[עי' לעיל סימן נח, ג אודות שיעור עלות השחר]

שהוא שליש היום, שמכאן ואילך אינו נקרא בקר.

לפיכך גם תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר.

אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה, דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן.

משום שנאמר: (תהילים עב, ה) "יראוך עם שמש וגו'".

וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות, שרגילין להקדים קודם נץ החמה, ואינו נכון.

אבל בדיעבד, אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר - יצא.

ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק, כמו שיתבאר [בסעיף ט].

ונמשך זמנה עד סוף שליש היום, שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום, בין שהיום ארוך בין שהיום קצר.

כגון אם היום ארוך י"ח שעות [שעה של 60 מינוטין] מעלות השחר עד צאת הכוכבים, שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר.

[עי' לעיל סימן נח, ג מדברי אדה"ז בפסקי הסידור]

ואם הוא ט' שעות, שלישיתו הוא ג' שעות.

ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל, בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום.

אע"פ שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה,

כמו שנתבאר [בסי' מ"ו סעיף ט: "כשירא שהציבור יעברו זמן קריאת שמע - יש לו לקרות וגו'", וממילא בזה שמתאחר בתפלתו לא יעבור על זמן קריאת שמע כי כבר קראו קודם התפלה, מ"מ צריך ליזהר שהתפלה יגמר קודם שליש היום]

ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום - עד חצות יצא ידי חובת תפלה, [כבסעיף ב, "כיון שלא הגיע עדיין זמן תפלה אחרת"], אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה.

ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים, לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:

Recording from subsection 2 - הקלטה מסעיף ב

ב ואפילו לכתחלה יכול להתפלל שחרית עד חצות, אם עבר ולא התפלל קודם לכן.

אפילו עבר במזיד, שאין תשלומין במנחה,[קח, יא] יש לו תשלומין עד חצות, כיון שלא הגיע עדיין זמן תפלה אחרת.

אבל אחר חצות מיד, כיון שהגיע כבר זמן תפלת המנחה.

- אעפ"י שאינו יכול להתפלל מנחה עד אחר חצי שעה אחר חצות, [א"כ לכאורה לא הגיע זמן תפלת המנחה]

זהו משום שרוב בני אדם (אינם בקיאים) לכוין השעות כל כך, [ולכן בפועל צריך לחכות חצי שעה], אבל באמת זמנה מתחיל מיד אחר חצות -

לפיכך [מיד אחר חצות] אין לו תשלומין עוד לתפלת השחר, אלא א"כ טעה או נאנס ולא התפלל אותה בזמנה.

וגם בטעות או אונס אין לו תשלומין אלא להתפלל מנחה שתים.

כלומר, שמתחלה יתפלל מנחה שהוא חובת שעה, ואז כיון שהוא עסוק בתפלה, חוזר ומשלים מה שטעה בתפלותיו, כמו שיתבאר בסימן [קח, א].

לפיכך צריך להמתין חצי שעה אחר חצות כדי להתפלל מנחה תחלה, ואח"כ יחזור להתפלל לשם תשלומין של שחרית.

ואם הפך - לא יצא, כמו שיתבאר שם:

[ושם מביא שיש מפקפקים, שאם הפך א"צ לחזור ולהתפלל, וכותב שם,"ויש לחוש לדבריהם, לחדש איזה דבר כשחוזר ומתפלל"]

ג כיון שהגיע זמן תפלה, דהיינו משעלה עמוד השחר, אסור לאדם להקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום.

ורמז לדבר, שנאמר [ישעיה ב, כב] "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא".

כלומר, במה חשבתו לזה שהקדמת כבודו לכבודי.

ועיקר כבודו של מקום ועבודתו, היא תפלת י"ח.

ולפיכך אפילו השכים ובירך כל ברכות השחר, ואמר כמה שירות ותשבחות, ואפילו קבל עליו עול מלכות שמים בקריאת שמע בעונתה קודם התפלה, אסור להשכים לפתח חבירו ליתן לו שלום, או אפילו לומר לו "צפרא דמריה טב", אם אינו הולך אלא להקביל פניו.

אבל אם הוצרך ללכת לראות איזהו עסק, ואגב זה הולך לפתח חבירו לומר לו "צפרא דמריה טב" - מותר.

אבל לא יתן לו שלום, כי שמו של הקב"ה שלום, ואין זה כבוד המקום לחלק כבוד בשמו לבשר ודם קודם שחלק לו כבוד בעבודת התפלה.

וכן אסור לכרוע לו על ברכיו, אפילו בלא נתינת שלום.

(כי זהו כבוד גדול כמו כבוד שבתפלה, שכורעים בה להקב"ה, ואסור להקדים כן לבשר ודם).

והוא שמשכים לפתחו.

אבל אם מצאו בשוק או בבית הכנסת, יכול לכרוע לו וליתן לו שלום מן הדין.

אבל נהגו שלא ליתן שלום קודם התפלה, אפילו מצאו בשוק, אפילו בלא כריעה, ואפילו הוא רגיל ליתן לו שלום בכל יום.

אלא יאמר "צפרא דמריה טב", שעל ידי שמשנה בלשון, יתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים כלל עד שיתפלל, כמו שיתבאר.

ויש אוסרין לכרוע על ברכיו, אפילו מצאו בשוק, ואפילו בלא נתינת שלום כלל.

ויש לחוש לדבריהם.

ומכל מקום יש להקל בזה, אם התחיל כבר לברך ברכות השחר, הואיל ואיסור זה לא נזכר בתלמוד אלא הוא מסברא.

אבל אם הוא משכים לפתחו, אסור לכרוע לו (אפילו בלא נתינת שלום) עד שיתפלל י"ח:

Recording from subsection 4 - הקלטה מסעיף ד

ד אסור לאדם להתעסק בצרכיו קודם תפלת י"ח בשחר, כדי שלא יפנה לבו לשום דבר עד שיתפלל.

ויש נוהגין להקל בזה לאחר שאמרו ברכות השחר קודם ברוך שאמר, ואינו נכון.

וכן אסור לצאת לדרך בבקר עד שיתפלל י"ח, אלא א"כ יוצא בשיירא ואינה ממתנת לו:

ה אסרו חכמים לאכול או לשתות משעלה עמוד השחר עד שיתפלל י"ח.

וסמכו איסור זה על מ"ש [ויקרא יט, כו] "לא תאכלו על הדם". כלומר לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם.

וכל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל עליו הכתוב אומר [מלכים א יד, ט] "ואותי השלכת אחר ג[וי]ך", אל תקרא "ג[וי]ך" שמשמעו כל צרכי גופך אלא "ג[אי]ך", לשון גאוה.

אמר הקב"ה: "לאחר שאכל ושתה זה ונתגאה, קיבל עליו עול מלכות שמים!".

לפיכך מותר לשתות מים קודם התפלה, אע"פ שהם צורך הגוף, הואיל ולא שייך בהם גאוה.

ואפילו בשבת ויום טוב שצריך לקדש על הכוס לפני הסעודה, אין הקידוש אוסרו מלשתות קודם תפלת השחר, כיון שעדיין לא הגיע זמנו.

שאין קידוש אלא במקום סעודה וסמוך לה, והרי אי אפשר לו לאכול כלום קודם תפלת השחר.

ואפילו כל מיני אוכלים וכל מיני משקין ששייך בהם גאוה, מותר לאכלם ולשתותם לצורך רפואה, שאין ברפואה משום גאוה.

אבל לרעבו ולצמאו - אסור.

אלא א"כ אינו יכול לכוין דעתו בתפלתו עד שיאכל או שישתה.

ואפילו עכשיו שאין מכוונים כל כך בתפלה, מכל מקום אם רוצה לאכול ולשתות כדי לכוין - הרשות בידו:

ו אם התחיל לאכול קודם עלות השחר, צריך להפסיק כשעולה עמוד השחר.

ואע"פ שבתפלת המנחה א"צ להפסיק?

מכל מקום, כאן הואיל ואיסור האכילה קודם התפלה הסמיכוהו חכמים על לא תעשה שבתורה, שהוא "לא תאכלו על הדם", צריך להפסיק אפילו התחיל בהיתר.

וי"א, שאין צריך להפסיק לתפלה, אפילו התחיל באיסור.

אלא לקריאת שמע בלבד שהיא מן התורה, צריך להפסיק, אם התחיל באיסור, וקורא קריאת שמע בלא ברכותיה, שברכותיה הן מדברי סופרים.

והעיקר כסברא הראשונה.

ואם בירך ברכת המזון ועוסק בשתיה, צריך להפסיק לדברי הכל:

Recording from subsection 7 - הקלטה מסעיף ז

ז אפילו ללמוד אסור משהגיע זמן התפלה, אם הוא רגיל להתפלל בבית מדרשו ביחיד, ואינו רגיל לילך לבית הכנסת.

יש לחוש שמא ימשך בלימודו ויעבור זמן קריאת שמע ותפלה.

אבל מי שרגיל לילך לבית הכנסת, מותר ללמוד בביתו עד שעת תפלת הצבור.

ואם הוא מלמד לאחרים, אפילו אינו רגיל לילך לבית הכנסת, מותר, כיון שהשעה עוברת.

שזכות הרבים דבר גדול הוא, ואם לא ילמדו עכשיו יתבטלו ולא יוכלו ללמוד אח"כ.

ולפיכך אפילו אם נמשך בלימודו עד שזמן קריאת שמע ותפלה עובר, לא יפסיק מלימודו כמו שיתבאר בסי' ק"ו [סעיף ד]:

ח מותר ליכנס למרחץ ולהסתפר סמוך לשחרית, שלא גזרו אלא סמוך למנחה, שהוא דבר המצוי, שרוב העם נכנסין שם ביום.

אבל בשחר דבר שאינו מצוי הוא ולא גזרו בו.

אבל להפך בעורות, וכל מלאכה כיוצא בה, שאסרו סמוך למנחה, אסור גם סמוך לשחרית.

שהוא דבר המצוי שאדם משכים למלאכתו קודם עלות השחר:

ט בשעת הדחק, כגון שצריך להשכים לצאת לדרך, בין ברגליו בין בקרון או בספינה ואין השיירא ממתנת לו עד אחר נץ החמה להתפלל תפלת י"ח כמצותה בביתו מעומד - יכול להתפלל משעלה עמוד השחר קודם צאתו.

ואם האיר כבר היום עד שיכיר את חבירו ברחוק ד' אמות שהוא זמן קריאת שמע - יקרא גם קריאת שמע וברכותיה בביתו, ויסמוך גאולה לתפלה.

ואם לא האיר היום כל כך, יתפלל י"ח לבדה בביתו מעומד.

וימתין מלקרות קריאת שמע עד שיגיע זמנה [היינו שלא יקרא בביתו לפני "שיכיר", (עיין לעיל סימן נח, ו) וגם לא יקרא בדרך מיד כשיכיר], אם אפשר לקרותה בדרך כמצותה, דהיינו שיעמוד ויכוין בפסוק ראשון, כמו שנתבאר בסי' נ"ח [סעיף ז].

[דמן הסתם, כיון שעיקר קבלת מלכותו הוא בפסוק ראשון של שמע ישראל (לעיל סימן ס, ה), מסתמא יזדמן לו בדרך לעמוד וליכוין בפסוק ראשון. ולכן ימתין עד שייע זמנה, אבל אם הוא יודע שלא יזדמן לו אז יקרא קריאת שמע בביתו אחר עלות השחר, כדלעיל, נח, ו]

אבל תפלה שהיא צריכה עמידה בכולה, מן הסתם לא יזדמן לו בדרך להתפלל מעומד, (שבני השיירא לא ימתינו לו או שעל ידי כך יטרד ולא יוכל לכוין כמו שיתבאר בסימן צ"ד [סעיף ה]) לפיכך צריך להתפלל מעומד קודם צאתו, אף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה וגם עדיין לא הגיע עיקר זמנה שהוא נץ החמה, לפי שתפלה מעומד שקולה כנגד כולם וגדולה מהם.

ועכשיו אין רוב העולם נזהרין בזה. [ומתפללין גם קריאת שמע וברכותיה בדרך, וסומכין גאולה לתפלה]

לפי שתפלה מעומד אינה גדולה מסמיכת גאולה לתפלה אלא משום שעומד יכול לכוין היטיב, ועכשיו אינן מכוונים כל כך בתפלה [א"כ יתפלל בדרך, ולא יעמוד בתפלה ולא יכוין, ועכ"פ יסמוך גאולה לתפלה].

ומכל מקום, אם הוא בדרך וירא שמא יעבור זמן קריאת שמע, וידוע לו שיגיע למלון קודם שיעבור זמן תפלה, [לא יתפלל עכשיו כשהולך, בכדי לסמוך גאולה לתפלה, אלא]

יכול לקרות קריאת שמע בלבדה, ולהמתין עם [קריאת שמע פעם שניה (לעיל נח, ח) עם] ברכותיה ועם התפלה עד שיגיע למלון, כדי להתפלל מעומד ולסמוך גאולה לתפלה.

(אבל מן הדין א"צ להמתין כלל כמו שיתבאר בסי' צ"ד [סעיף ה]):