Pesach Freedom as Constant Growth

The holy letters of the Rebbe, Volume 17, letter 6179.

Boruch Hashem, 11 Nissan, 5718, Brooklyn.

To our brethren, the children of Israel, in all places where they dwell, Hashem should be with them.

Shalom u’vracha.

The Rebbe had a practice each year, before Pesach, to send out a general letter addressed to the entire Jewish people. It is uncommon to find someone addressing all Jews as his audience, but the Rebbe was the Nasi of the generation, the leader of the generation, and therefore he spoke to all of Klal Yisrael. This letter carries the tone of the Rebbe’s message for that year’s approaching Yom Tov of Pesach.

The Rebbe explains that every Yom Tov has its own distinct meaning and theme, and therefore each holiday also contains special lessons and directives. These lessons are relevant to every individual to whom the Yom Tov was given, and that means every Jew individually, every Jew as part of the greater body of Klal Yisrael, and the Jewish people as a whole. Every holiday therefore brings with it specific teachings, instructions, and messages that must be learned and applied on all of those levels.

The nature of each Yom Tov is reflected and expressed in the name of the holiday and in the mitzvos, laws, customs, and traditions that are associated with it. If we want to understand the message of Pesach, we must examine both its name and its mitzvos, for through them we discover the holiday’s meaning in our lives. One of the central points of Pesach is indicated by the name established by the Anshei Knesses HaGedolah, the Men of the Great Assembly, who fixed it permanently as Zman Cheiruseinu, the Time of Our Freedom.

The Torah is called Toras Chayim, a living Torah. That means it is not merely a body of teaching, but instruction for life itself, guidance for daily living. Therefore, when the Torah tells every Jew to remember the Exodus from Egypt, it does not mean merely to recall a historical event. It means to relive it, to experience that freedom every day of one’s life. As Chazal say, in every generation, and indeed every day, a Jew must see himself as though he personally went out of Egypt on that very day.

This instruction applies in all generations, whether in times of light and strength, when the Beis HaMikdash stood and the kingdom of the house of David was in place, or in dark times of persecution, destruction, and suffering. In every generation, and for every Jew every day, the obligation remains the same: to experience Yetzias Mitzrayim anew.

Even though yesterday one already experienced an Exodus from Egypt, that is still insufficient for today. Today requires its own Yetzias Mitzrayim, and that in turn will not be enough for tomorrow. Why? Because leaving Egypt means freeing oneself from whatever disturbances, limitations, and obstacles stand in the way of becoming what one is meant to be and doing what one is meant to do. Those obstacles are always changing. The limitations of yesterday are not the same as the limitations of today, and therefore the avodah of Yetzias Mitzrayim must be constant and ongoing.

The Rebbe then sharpens this idea by reflecting on the different categories within creation. A growing thing, such as a plant, can be considered free as long as it has all that it needs to grow. It may be fixed in one place and unable to move, but that is not a limitation for something whose nature is simply to grow where it is planted. In that sense, it possesses its full measure of freedom.

By contrast, a living creature, an animal, even if provided with all its physical needs, is not free if it is forced to remain in one place. For an animal, movement is part of its essential nature. To confine it is a form of imprisonment, because it denies the creature the expression of its being.

The same applies on a higher level to a human being. A person is defined not only by physical movement, but by intellect. Even if a human being has complete physical freedom, if he is deprived of intellectual life and cannot use his mind, he is imprisoned. The imprisonment is even more painful when a person capable of deep and expansive understanding is limited to a stunted and undeveloped existence. Such a restriction robs him of his true essence.

Sometimes this imprisonment is imposed from outside, but at times a person creates it for himself. When someone wastes his years, his abilities, and his mind, living only for eating, drinking, and other external pursuits without developing his higher capacities, he imprisons himself. In many respects, self-created imprisonment is even more bitter, because it comes from neglecting one’s own potential and failing to become what one could have been.

This is true regarding human beings in general, but the Rebbe then turns to the unique condition of a Jew. Every Jew possesses a nefesh Elokis, a Godly soul, truly a part of Hashem above. Even though that soul is enclothed within the animal soul and the body, it remains intrinsically bound to Hashem, to the Infinite One. By its very nature, it longs continuously to rise higher and higher.

Because of this, a Jew’s true freedom lies in an unending movement upward through Torah and mitzvos, drawing ever closer to the Ein Sof. A Jew cannot remain satisfied with yesterday’s level, because the Godly soul senses that what was an attainment yesterday may already be a form of limitation today. Yesterday’s level can become today’s Mitzrayim, from which one must once again go out.

The Rebbe concludes with a blessing that Hashem should grant that this approaching Festival of Freedom bring every man and woman true freedom from all interference, whether material, physical, or spiritual. And may every Jew grow and rise higher and higher with joy and gladness of heart, until the fullest meaning of freedom is realized in the true and complete Geulah through Mashiach, speedily in our days.

A kosher and freilichen Pesach.

SUMMARY:
The Rebbe explains that Pesach, “Zman Cheiruseinu,” teaches that freedom is not only a past event but a daily avodah. Every day a Jew must break through new limitations, and because the nefesh Elokis is bound to the Infinite, true freedom means constant spiritual growth, until the complete redemption through Mashiach.

HEBREW TRANSLATION:

אגרות קודש של הרבי, כרך י"ז, אגרת ו'קע"ט.

ברוך ה', י"א ניסן תשי"ח, ברוקלין.

אל אחינו בני ישראל, בכל מקומות מושבותיהם, ה' עליהם יחיו.

שלום וברכה.

לרבי הייתה הנהגה קבועה, שבכל שנה לפני פסח היה שולח מכתב כללי המופנה אל כל עם ישראל. אין זה דבר מצוי שמנהיג פונה אל כלל העם כולו, אך הרבי היה נשיא הדור, ולכן דבריו הופנו אל כללות ישראל. מכתב זה נושא את האופי המיוחד של מסר הרבי לקראת חג הפסח של אותה שנה.

הרבי מבאר שכל יום טוב יש לו תוכן ורעיון מיוחד לעצמו, וממילא יש בו גם הוראות ולימודים מיוחדים. הוראות אלו שייכות לכל אחד ואחת מישראל, שכן יום טוב ניתן לכל יהודי, הן כיחיד, הן כחלק מכלל ישראל, והן מצד הציבור כולו. נמצא שכל מועד נושא עמו מסרים, הוראות ולימודים מיוחדים, אשר כל אחד צריך ללמוד מהם וליישם אותם בכל המישורים הללו.

מהותו של כל יום טוב משתקפת ומתבטאת בשמו של החג ובמצוות, בדינים, במנהגים ובמסורות השייכים אליו. אם רצוננו להבין את המסר של פסח, עלינו להתבונן הן בשם החג והן במצוותיו, כי באמצעותם מתגלה משמעותו בחיינו. אחד העניינים המרכזיים של פסח נרמז בשם שקבעו אנשי כנסת הגדולה, שקבעוהו לדורות בשם זמן חירותנו.

התורה נקראת תורת חיים. פירוש הדבר שהיא איננה רק חכמה או לימוד גרידא, אלא הוראה לחיים ממש. לכן כאשר התורה מצווה כל יהודי לזכור את יציאת מצרים, אין הכוונה רק לזכירה היסטורית של מאורע שהיה פעם, אלא לחיות אותו מחדש, לחוות את אותה יציאה בכל יום מימי החיים. וכדברי חז"ל, בכל דור ודור, ואכן בכל יום ויום, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים באותו היום ממש.

הוראה זו שייכת בכל הדורות, הן בזמנים של אור וישועה, כשהיה בית המקדש קיים ומלכות בית דוד על מכונה, והן בזמנים קשים של שמד, חורבן, גזירות וצרות. בכל דור, ולכל יהודי בכל יום, נשארת הדרישה בעינה: לחוות מחדש את יציאת מצרים.

אף אם כבר אתמול חווה האדם יציאת מצרים, אין בכך די להיום. היום דורש יציאת מצרים חדשה, וגם זו לא תספיק למחר. מדוע? מפני שיציאת מצרים פירושה להשתחרר מן המניעות, ההגבלות וההפרעות העומדות בדרכו של האדם ומונעות ממנו להיות מה שעליו להיות ולעשות את מה שעליו לעשות. והרי אותן הגבלות משתנות תמיד. המניעות של אתמול אינן בהכרח המניעות של היום, ועל כן עבודת יציאת מצרים היא תמידית ומתחדשת ללא הרף.

לאחר מכן מחדד הרבי רעיון זה על ידי התבוננות במדרגות השונות שבבריאה. צומח נחשב בן חורין כאשר יש לו כל מה שהוא זקוק לו כדי לצמוח. אמנם הוא קבוע במקומו ואינו יכול לנוע, אך אין זו הגבלה ביחס למהותו, כי טבעו הוא לצמוח במקומו. במובן זה יש לו את מלוא מידת החירות הראויה לו.

לעומת זאת, בעל חי, גם אם יסופקו לו כל צרכיו הגשמיים, אינו בן חורין אם כופים עליו להישאר במקום אחד. לגבי בעל חי, התנועה היא חלק ממהותו. לכלוא אותו במקום אחד פירושו מאסר, מפני שהדבר שולל ממנו את הביטוי היסודי של עצם הווייתו.

כך גם באדם, אך בדרגה נעלית יותר. האדם אינו מוגדר רק על ידי חופש תנועה גופני, אלא גם על ידי השכל. אפילו אם יש לו חירות גופנית מלאה, אם שוללים ממנו את החיים השכליים ואת האפשרות להשתמש בכוח מחשבתו, הרי הוא אסור במאסר. והמאסר חמור עוד יותר כאשר אדם שיש בו כוחות שכליים עמוקים ורחבים מוגבל לחיים מצומצמים ודלים. צמצום כזה שולל ממנו את עצם מהותו.

לפעמים המאסר נכפה על האדם מבחוץ, אך לעיתים אדם כולא את עצמו. כאשר אדם מבזבז את שנותיו, את כישרונותיו ואת שכלו, וחי רק סביב אכילה, שתייה ושאר עניינים חיצוניים, מבלי לפתח את כוחותיו העליונים, הרי הוא אוסר את עצמו. ובמובנים רבים, מאסר עצמי מר יותר, שכן הוא נובע מהזנחת הכוחות שהוענקו לו ומאי־מימוש היכולת להיות מה שהוא באמת יכול להיות.

כל זה נכון באדם בכלל, אך אחר כך פונה הרבי למעלתו המיוחדת של יהודי. בכל יהודי יש נפש אלוקית, חלק אלוקה ממעל ממש. ואף על פי שנפש זו מלובשת בנפש הבהמית ובגוף, היא נשארת קשורה בעצם עם הקב"ה, עם האין־סוף. מצד טבעה, היא שואפת תמיד לעלות יותר ויותר.

משום כך חירותו האמיתית של יהודי היא תנועה בלתי פוסקת כלפי מעלה, על ידי תורה ומצוות, להתקרב עוד ועוד אל האין־סוף. יהודי אינו יכול להסתפק במדרגת אתמול, משום שהנפש האלוקית חשה היטב שמה שהיה אתמול הישג, עלול להיות היום כבר בגדר מצרים. מדרגת אתמול עלולה להפוך למיצר של היום, שממנו צריך האדם לשוב ולצאת.

הרבי מסיים בברכה, שהקב"ה יעזור שחג החירות הקרב ובא יביא לכל איש ואישה חירות אמיתית מכל ההפרעות, בין אם הן גשמיות, חומריות או רוחניות. ויהי רצון שכל אחד ואחת יוכלו לגדול ולעלות מעלה מעלה בשמחה ובטוב לבב, עד למילוי השלם של עניין החירות, בגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו.

כשר ושמח.