Action Before Inspiration: The Foundation of Torah Living

Baruch Hashem, the 10th of Nissan, 5718, Brooklyn, New York.

Shalom u’vracha.

In a timely manner, I received your letter, which was a response to my previous reply concerning the Yud-Tes Kislev celebration in Kfar Chabad.

I must say that your explanation did not satisfy me, as it is based on your statement that you are not among those who merited to grow up in a Chassidic environment and therefore did not personally feel the advantage of the soul in such a setting.

However, this approach runs contrary to the fundamental principle of our Torah and our tradition—that the observance of Torah and mitzvos begins with kabbalas ol, the acceptance of the yoke. Only afterward does one come to understanding and internalization within one’s revealed faculties. As we say, naaseh v’nishmah—first we act, and then we come to hear and comprehend.

Therefore, the lack of prior feeling or inspiration is not a justification to refrain from participation. On the contrary, through action itself, one ultimately comes to experience and internalize these matters.

Nevertheless, ein l’hitchateh al ha’avar—there is no purpose in dwelling on the past. It is my hope that in the future there will be no need for such discussions, and that you will participate in farbrengens without calculations.

This participation should be in a fitting and elevated manner, not resembling an ordinary meal. As our Sages state regarding a seudah stam, that yekkirei Yerushalayim lo hayu mesibim bah—the distinguished people of Jerusalem would not partake in such a meal. Rather, it should be approached with the proper appreciation befitting its significance.

As the Festival of Matzos, the Season of our Freedom, approaches, I extend to you my wishes for true freedom—from all limitations and constraints, and from anything that disturbs both materially and spiritually.

With blessings for a Kosher and joyous Pesach.

Summary
The Rebbe teaches that Torah life begins with commitment, not feeling. Even without inspiration, one must act—and through action, true understanding and inner connection will follow.

ברוך השם, י׳ ניסן תשי״ח, ברוקלין, ניו יורק.

שלום וברכה.

קיבלתי במועדו את מכתבך, שהוא תשובה למכתבי הקודם בענין חגיגת י״ט כסלו בכפר חב״ד.

עלי לומר כי ההסבר שבמכתבך לא הניח את דעתי, מאחר שהוא מבוסס על דבריך שאינך מן הזוכים לגדול בסביבה חסידית, ולכן לא חשת בעצמך את מעלת הנפש שבדבר.

אולם גישה זו אינה מתאימה ליסוד כל ענייני תורתנו ומסורת ישראל—שהנהגת התורה והמצוות מתחילה בקבלת עול, ורק לאחר מכן באה ההשגה וההפנמה בכוחות הגלויים. וכמאמר חז״ל: נעשה ונשמע—תחילה עושים, ואחר כך זוכים לשמוע ולהבין.

ולכן, העדר הרגש והשראה אינו סיבה להימנע מהשתתפות. אדרבה, על ידי עצם המעשה, באים לבסוף גם להרגשה ולהפנמה.

אמנם אין טעם להתאונן על העבר—אין להתחרט עליו. תקוותי היא שבעתיד לא יהיה צורך בדיונים כאלה, ותשתתף בהתוועדויות ללא חשבונות.

וההשתתפות צריכה להיות באופן הראוי, לא כבסעודה סתם. וכדברי חז״ל שסעודה סתם—יקירי ירושלים לא היו מסיבין בה. אלא יש לגשת לכך מתוך הכרה בחשיבות הדבר.

ובהתקרב חג המצות, זמן חירותנו, הנני מברך אותך שתזכה לחירות אמיתית—מכל הגבלות ומיצרים, ומכל דבר המבלבל הן בגשמיות והן ברוחניות.

בברכת חג פסח כשר ושמח.