ב"ה ד' ניסן תשי"ח
ברוקלין
שלום וברכה!
... במ"ש אודות... שי' שכבר אזלו ותמו כל האותיות לדבר איתו, מובנת הסתירה מזה למה שמסיים אחרי כן שבדבוריו מאז הוא עומד, שהרי כיון שאין אמת אלא תורה והוראותי' וידועה ג"כ אחת ההוראות שלה שכל איש ישראל רוצה לקיים האמור שבתורה אלא שישנם כאלו שיצרם הרע אנסם (ולכן מועילה כפ', כיון שאינה אלא מסירה האונס) וכפי', הרי לפעמים בדברים חזקה ביותר מאשר באופן אחר, ופשיטא שהיא נעימה יותר, הרי כל זמן שאין הזזה בעמדתו של האמור, ה"ז ראי' מוכחת שעדיין לא דברו אתו עמו כלומר אליו, והרי המצוה של הוכח תוכיח ביארו חז"ל שהיא עד כדי נזיפה עד כדי קללה ועד כדי הכאה, והנ"ל הוא ע"פ דין ובתורת הנגלה, ועאכו"כ לפנים שורת הדין וע"פ פנימיות התורה והמפורסמות אשר סו"ס בל ידח ממנו נדח ובפרט שקרב קץ הגלות ומכורח להיות כולו זכאי וידוע הפירוש בזה שהרע נפרד מהטוב לצד א' כולו זכאי כו' - בודאי שיש לפעול על הנ"ל...
Holy letters of the Rebbe, volume 17, letter number 6,158. Baruch Hashem, the 4th of Nissan, 5718, Brooklyn. Shalom u’vracha.
Here, somebody is writing to the Rebbe that he has tried again and again. He has nothing else to do. He was trying to convince and talk to change someone—whether a family member or someone else—and he writes to the Rebbe that he has concluded that he does not have any more words to speak with him. How could it be?
So the Rebbe says he does not accept this. The Rebbe says that this statement that you have no more words contradicts what you yourself write afterward, that whatever he promised in the past, he still stands by. That means that the words you already told him did have an effect.
So the Rebbe says that true reality is only Torah and its directives. And it is known, one of the teachings of Torah is that every Jew wants to fulfill what is written in the Torah. The reason people do not do what the Torah says is because their yetzer hara compels them. And therefore, when you push and encourage them, you are not forcing them; rather, you are removing what is covering their true will, allowing their inner desire to come out.
So the Rebbe says that when you speak to someone—and certainly speech is a more direct and pleasant approach—if there is no movement, it is a sign that you have not yet truly spoken to him. In other words, you may have said words, but they did not penetrate. You did not reach him at his essence.
Because we know that every Jew wants to do the right thing, if your words did not influence him, it means you have not yet reached his inner self.
And the mitzvah of Hocheiach Tochiach, to rebuke, our sages explain that one must continue even if the other person protests strongly, even to the point that he yells, curses, or pushes back. This is according to halacha, in the revealed part of Torah. How much more so when going beyond the letter of the law, lifnim mishurat hadin, and according to Pnimiyut HaTorah.
The Rebbe says: do not stop speaking to him. Do not give up. Do not say that it will not help. Continue to speak, because the mitzvah is to continue until you succeed.
The Rebbe adds that it is well known that in the end no one will be lost—bilti yidach mimenu nidach. Especially as we are close to the end of the exile, we must reach a state where all are meritorious.
The Rebbe explains that “zakai” does not only mean righteous, but also clear—that the good will be separated from the evil, with no mixture remaining. And therefore, certainly you can influence the other person.
So the Rebbe is addressing someone who felt he had done everything and could no longer continue. The Rebbe responds that this is not correct. Since Torah teaches that every Jew wants to do what is right, the fact that there has been no change means that the inner point has not yet been reached.
Therefore, one must continue to speak, to try again and again, both according to halacha and certainly according to the deeper teachings of Chassidus. In the end, no one will be lost, and with persistence, the other person will be reached.
Summary
The Rebbe teaches that influence requires persistence. Since every Jew inherently desires good, continued effort will eventually reveal that inner truth. One must never give up, trusting that sincere words will ultimately succeed.
אגרות קודש של הרבי, כרך י״ז, מכתב מספר 6158. ברוך השם, ד׳ ניסן תשי״ח, ברוקלין. שלום וברכה.
האדם כותב לרבי שניסה שוב ושוב להשפיע על מישהו, אך הגיע למסקנה שאין לו עוד מה לומר.
הרבי משיב שאינו מקבל זאת. עצם העובדה שהוא כותב שהאדם השני עומד בהבטחותיו מראה שדבריו כבר פעלו.
הרבי מבאר כי לפי התורה כל יהודי רוצה לקיים את רצון ה׳, ורק היצר הרע מונע זאת. לכן כאשר משפיעים עליו, אין זו כפייה אלא הסרת המניעה וגילוי רצונו הפנימי.
אם הדיבור לא פעל, סימן שלא חדר פנימה. עדיין לא הגיעו לעצם נפשו.
מצוות “הוכח תוכיח” מחייבת להמשיך להוכיח אפילו אם השני מתנגד מאוד, ועל אחת כמה וכמה לפנים משורת הדין ולפי פנימיות התורה.
לכן אין להפסיק, אלא להמשיך ולדבר שוב ושוב עד שיפעלו.
הרבי מוסיף שבסופו של דבר “לא ידח ממנו נדח”, ובזמן הגאולה כולם יהיו זכאים—נקיים מכל רע.
מכאן שיש ודאות שאפשר להשפיע.
לכן אין להתייאש כלל, אלא להמשיך לפעול בהתמדה, עד שיתגלה הרצון הפנימי והאדם יפעל כראוי.