ב"ה ב' ניסן, תשי"ח
ברוקלין.
הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ רב פעלים
מו"ה יהושע שניאור זלמן שי'[1]
שלום וברכה!
במענה למכתבו ממוצש"ק, בודאי מכבר קבל מענה על מכתביו הקודמים, ורואה הנני במכתבו סתירה מרישא לסיפא, שמתחיל בהאסיפות התועדות ונאומים וכו' איך שפעל זה לקרב הלבבות, ומסיים אז אלץ טויג ניט וכו', ואף שכבר כמה שנים הורגלו להחשך כפול ומכופל בעקבתא דמשיחא, בכ"ז איזה הגבלה צ"ל אפילו בזה, שהרי בלי גבול הוא רק בהטוב והקדושה, ואין זה נמצא בלעו"ז. וכוונתי שיקח פסת נייר וירשום עלי' מצב החמור לפני שתים שלוש שנים והמצב של המוסד עתה, יראה ההתקדמות אשר בדרך שהטבע לא הי' לזה כל מקום. ולהזכיר רק שני ענינים מזמן האחרון א. ההקצבה של ארבעת אלפים לירות ות"ק להבנין, באסיפת הקונפרנץ ברומא, בה בשעה שהחלטה כאן היתה שלא ליתן אף פרוטה, וגם ברומא לא היתה השתדלות כזו שבדרך הטבע יסכימו להשינוי מן הקצה אל הקצה. ב. במ"ש במכתבו זה אשר משפחת ליבער שנדבו כל הסכום שהישיבה צריכה לשלם בעד הבנין. ומסופקני אם אפילו כפי מצבו עתה דנפילת רוח (שאין לו כל הסברה בשכל), יוכל למצוא הסברה בטבע, איך זה בא.
והנה באמת הוכחות הנ"ל לא באו אלא להעדפה, שהרי ידועה הוראה הברורה מכבר, והוא - שכל ענין המחליש פעולות לתומ"צ בודאי שמקורו הוא היצה"ר (עיין היום יום כ"ג סיון) ז.א. ההיפך של ממה"מ הקב"ה. ומי שאינו רוצה להטעות את עצמו, כבר נתבאר בקונטרס ומעין ובכו"כ מאמרים, יודע שאחת משתי אלה הלנו אתה או וכו'.
ומצד ענין הרצון (ודלא כענין השכל) הרי אין נפק"מ אם אין מקיים דבר קל או שעוברים על כל הענין.
מובן שלא לדרשא קאתינא, אלא להבהיר המצב, שנמיכת רוח יסודה פיתויי ותחבולות יצר הרע, וכשם שלוחם נגדו ופיתויו כשמדבר ע"ד מצוה דאורייתא כפשוטו, שבודאי מופרך הדבר אצלו, כן ממש בהנוגע לפיתויים אלו.
מובן וגם פשוט, שאין כל הנ"ל אומר, אשר הפעולות בהמוסדות חב"ד באוסטרליא הם בתכלית השלימות, ואין כל מקום לשכלול ושיפור. כי אין פעולות כאלו בעולמנו לאחרי חטא עה"ד. וידוע הציווי שצ"ל לא רק עבודה סתם, אלא עבודה כמאן דבעי למיעבד, שלכן תמיד צריך לחפש המגרעות ולמלאותם ולתקנם, אבל לא ע"י נפילת רוח ונמיכת רוח, יוושע מי שהוא, וגם הענינים אודותם כותב ג"כ לא.
כנראה ממכתבו זה והקודמו - אוחז גם עתה בשיטה הקיצונית, שאי אפשר לסמוך על מי שהוא מדבר הקטן ביותר עד הדבר החשוב ביותר, ובאם זה אי אפשרי לו בעצמו למלאות, הרי זהו סימן מובהק ביותר - שאינו ראוי להתעסק. ומופרך למסור אפי' הענינים הטפלים או התלוים בשפת המדינה וכיו"ב לאחרים. ומשיטה האמורה כאן תוצאה מידית, שאין מקום להתייעץ עם מי שהוא שהרי ממנ"פ אם מסוגל הוא להענין אינו זקוק לעצתו של מי שהוא, ובאם אין השכל שלו מספיק, הרי מה יועילו אחרים.
שגם לזה אין כל יסוד, לאחרי דבר משנה בפשטות, אין דן יחידי אלא אחד, והמפורסמות ונראה במוחש על כל צעד ושעל אין צריכות ראי'.
ויהי רצון שיכיר את האמת, שאפשר להיות מציאותו הוא ומציאות אחרים, והאחד משלים את רעהו, ואין זה סיבה לנמיכת רוח של מי שהוא - באם זקוק הוא לעצה והוראה, ולפעמים גם תיקון שגיאה, ולא לבד שאין בזה כל סיבה להזניח העבודה אלא אדרבה ואדרבה.
המחכה לבשו"ט בכל האמור, ואשר סוכ"ס יעמוד על האמור בהנ"ל מתוך שמחה וטוב לבב, ויוסיף אומץ בחלקו היפה שהעמידתו עליו השגחה העליונה, להיות מהנוטלים חלק בראש בהפצת המעינות במדינת [אוסטרליא]. ויהי' רצון שיהי' כל זה מתוך שמחה וטוב לבב פנימית ואמיתית - מתוך בריאות הנכונה.
בברכה לחג פסח כשר ושמח ולבשו"ט בהקדם.
מ. שניאורסאהן
- 1 סרברנסקי, מלבורן.
We are in the holy letters of the Rebbe, volume 17, letter number 6148. Baruch Hashem, the second day of Nissan, 5718. A Chassid, Yehoshua Shneur Zalman Shaye Serebryanski in Australia. Shalom u’Vracha.
The Rebbe says, “I am responding to your letter from Motzei Shabbos Kodesh. And for sure you have already received my response to your previous letters. But I see in your letter a contradiction from the opening to the close. You contradict yourself. You begin by telling about the different meetings and the farbrengens and the speeches, and how this all had an impact, bringing people closer, warming their hearts and drawing them near. And then you conclude in Yiddish, ‘az alles toygt nit,’ that it is all no good.”
What do you mean that it is all no good? You begin by describing all these positive developments, and then you conclude that nothing is worthwhile. Even though for many years you have become accustomed to the darkness of double and quadruple concealment in the heels of Moshiach, meaning that there are struggles, financial difficulties, problems, and many challenges, nevertheless there must be a limit to this darkness and negativity. Infinity exists only in good and holiness, and not on the opposite side. Therefore, stop being negative and stop saying that nothing is good and that everything is dark. Rather, take a moment for honest reflection.
Take a piece of paper and write down the serious situation that existed two or three years ago and compare it to the current state of the institution. You will see progress that could not have occurred in a natural way. I will remind you of just two recent examples. First, during the conference in Rome, they allocated 4,500 liras for the building, even though at the same time there had been a decision here not to give even a single cent. There was no natural effort that would explain such a sudden shift from giving nothing to giving four and a half thousand liras. Clearly, this is not a natural development.
Second, you yourself write in this letter that the Liber family contributed the entire amount that the yeshiva needed to pay for the building. I am doubtful whether even in your current discouraged state, for which there is no logical explanation, you can find a natural explanation for how such a donation came about.
In truth, these proofs are only additional support, because the matter is already known from a clear directive: anything that weakens activities of Torah and mitzvos certainly stems from the Yetzer Hara. As explained in Hayom Yom for the 23rd of Sivan, this is the opposite of the will of the King of kings, the Holy One, blessed be He. A person who does not wish to deceive himself must recognize clearly where he stands. One cannot stand on both sides. Either you are fully part of the effort or not.
It is not possible to say that one will fulfill part of what Hashem desires and ignore the rest. In matters of intellect one can differentiate, but when it comes to will, even neglecting a small part means not fulfilling the will at all. Therefore, this low-spirited feeling and discouragement are the result of the Yetzer Hara’s persuasion. Just as you would not listen to the Yetzer Hara in a clear matter of Torah and mitzvos, so too you must not listen to it in this matter at all.
This does not mean that everything in the Chabad institutions in Australia is already perfect. There is no perfection in this world, especially after the sin of the Tree of Knowledge. However, we are commanded to serve Hashem properly, which means always striving to improve and to correct what is lacking. This is not accomplished through discouragement or low spirits, and the other concerns you mentioned will also not help.
From your letters it also appears that you hold an extreme view that one cannot rely on anyone else, from the smallest matters to the most important, and that everything must be done alone. If something cannot be done personally, you take this as a sign that it should not be done at all. You reject even delegating secondary matters or those requiring language skills to others.
As a result, you leave no room for consultation. If you can do it yourself, you feel you do not need advice, and if you cannot, you assume others cannot help either. But this approach has no basis. The Mishnah states clearly, “ein dan yechidi ela echad”—only the One above can judge alone. A person cannot carry everything by himself. This truth is evident at every step and does not require proof.
May it be Hashem’s will that you recognize the truth: that there is you and there are others, and each complements the other. This is not a reason for feeling diminished if you need advice or guidance, or even if you must correct a mistake. On the contrary, it is part of the proper process.
I look forward to good news that you will ultimately accept what is written above and act upon it with joy and gladness of heart, adding more energy to your good portion. You have been placed by Divine Providence in a primary role in spreading the wellsprings in Australia. May this be done with inner joy, true gladness, and good health. I bless you for a kosher and happy Pesach and for good news as soon as possible.
Summary
The Rebbe teaches that negativity and discouragement stem from the Yetzer Hara, while recognizing success and working with others are essential. One must fully commit to their mission with joy, acknowledge progress, and continue strengthening Torah work with confidence and partnership.
אגרות הקודש של הרבי, כרך י״ז, אגרת מספר 6148. ברוך השם, ב׳ ניסן תשי״ח. חסיד, יהושע שניאור זלמן שייע סרבריאנסקי באוסטרליה. שלום וברכה.
הרבי כותב: “הנני משיב על מכתבך ממוצאי שבת קודש. ובוודאי כבר קיבלת את תשובתי למכתביך הקודמים. אך אני רואה במכתבך סתירה מתחילתו ועד סופו. אתה סותר את עצמך. אתה פותח בתיאור האסיפות, ההתוועדויות והדרשות, וכיצד כל זה פעל לקרב לבבות ולחמם את הלבבות, ולאחר מכן אתה מסיים בלשון ‘אז אלעס טויגט ניט’—שהכל אינו שווה.”
מה פירוש שהכל אינו שווה? אתה מתאר כל כך הרבה דברים טובים, ולאחר מכן מסיק שאין בכך כלום. אמנם במשך שנים רבות התרגלת לחושך הכפול והמכופל שבעקבתא דמשיחא, עם הקשיים, הבעיות והאתגרים, אך צריך להיות גבול לחושך זה. אין סוף מצוי רק בטוב ובקדושה, ולא בצד ההפוך. לכן עליך להפסיק את השלילה ולחדול מלומר שהכל רע. יש לערוך חשבון נפש אמיתי.
קח דף נייר וכתוב את המצב שהיה לפני שנתיים-שלוש לעומת המצב כיום, ותראה התקדמות שאין לה הסבר טבעי. אזכיר לך רק שתי דוגמאות: ראשית, בכינוס ברומא הקצו 4,500 לירות לבניין, למרות שבמקביל הוחלט לא לתת כלל. שינוי כזה אינו טבעי. שנית, כפי שכתבת, משפחת ליבר תרמה את כל הסכום הדרוש לבניין הישיבה. גם במצבך הנוכחי אין לכך הסבר טבעי.
האמת היא שאין צורך בהוכחות, כי ידוע שכל דבר המחליש את פעולות התורה והמצוות מקורו ביצר הרע, כפי שמבואר בהיום יום כ״ג סיון. זהו היפך רצון ה׳, ואין אדם יכול לעמוד בשני הצדדים. אין אפשרות לקיים רק חלק מהרצון. ברצון אין חילוקים—אי קיום חלק פירושו אי קיום הרצון כולו.
לכן תחושת השפלות והייאוש באה מהיצר הרע, וכשם שאינך שומע לו בענייני מצוות, כך אין לשמוע לו גם בזה.
אין הכוונה שהכל מושלם—אין שלמות בעולם לאחר חטא עץ הדעת. אך יש לעבוד את ה׳ כראוי, ולשפר ולתקן תמיד את החסר, ולא מתוך עצבות.
עוד נראה ממכתבך שאתה סבור שעליך לעשות הכל לבד, ואם אינך יכול—אין לעשות כלל. ואינך מוכן להיעזר באחרים או להתייעץ. אך זהו טעות, כי “אין דן יחידי אלא אחד”. יש צורך באחרים, וכל אחד משלים את חברו.
יהי רצון שתכיר באמת זו, ולא תרגיש ירידה כשאתה נעזר באחרים או מתקן טעויות. אדרבה, זהו הדרך הנכונה.
הרבי מסיים בתקווה לבשורות טובות, שתפעל בשמחה ובהוספת חיות בחלקך הטוב, שכן הועמדת בהשגחה פרטית להיות ממובילי הפצת המעיינות באוסטרליה. יהי רצון שתעשה זאת בשמחה פנימית ובבריאות טובה, ומברכך בפסח כשר ושמח ובבשורות טובות בקרוב.