...בהערות כת"ר[3] באגה"ק סוס"א: א) הביטוי מרגלים - ראה ש"א כו, ד. לקו"ת ס"פ שלח, יעו"ש היטב.
ב) הרי אין מעידין אלא בפני ב"ד. ועוד.
ג) הרי אין לדחות בשתי ידים. וכן הלא ארז"ל (ברכות כח, א) דרק לאיתובי דעתי אחזיוהו.
כמה חילוקים בנדון דאגה"ק מעניני דמרז"ל אלו. והעיקרי - התנאים בעדות והא דברכות הוא בהנוגע לזה שכבר עשה מעשה ומתנהג באופן מסוים - משא"כ בעשית גדר ואזהרה על להבא וסייג לתורה. ובמכש"כ וק"ו מהא דמכין ועונשין כו' (סנה' מו, א) ואף שלא הזהירו מקודם.
- 1 שמואל יאלאוו
- 2 ונכתבה על גליון מכתבו מיום י' אדר תשי"ח.
- 3 בספר התניא (אגה"ק סימן א: וכגון דא צריך לאודועי. שבדעתי אי"ה לשלוח לכל המנינים, מרגלים בסתר, לידע ולהודיע, כל מי שאפשר לו, וכל מי שיש לו פנאי להאריך ולעיין בתפלה, ומתעצל - יהי' נידון, בריחוק מקום. להיות נדחה בשתי ידים בבואו לפה לשמוע דא"ח. ומכלל לאו אתה שומע הן. ולשומעים יונעם. ותבא עליהם ברכת טוב. ואין טוב אלא תורה וכו':) והמילה מרגל מציין איש המוציא דיבה... והאיך יאמין אדם מה שאחר מספר לו... צריכים להעיד בפניו. וגם זה האם יש ביכולתו להרחיק בשתי ידים.
Letters of the Rebbe, Volume 16, again in Adar 5718.
A person writes to the Rebbe regarding an expression used by the Alter Rebbe. This letter was written to Shmuel Yalow, and the response was written on the bottom of his letter, dated the 11th of Adar, 5718.
He writes that in Tanya the Alter Rebbe wanted people to daven slowly, with care and attention, and to do it properly. The Alter Rebbe said that he had in mind to send “meraglim,” spies, to see whether people were actually doing so.
The question is that the term “meraglim,” spies, seems to have a negative connotation, as it suggests someone who reports negatively about others. How could the Alter Rebbe use such an expression? Furthermore, in halacha, one cannot simply report negatively about another person; testimony requires proper procedure, and one cannot accept such reports casually.
Additionally, the Alter Rebbe uses the expression that those who do not comply will be pushed away with both hands, which sounds very harsh. How can this be understood?
The Rebbe responds as follows.
Regarding the expression “meraglim,” the Rebbe directs him to look in Shmuel Aleph, in the verse there, as well as in Likkutei Torah at the end of Parshas Shelach. If one looks carefully, it becomes clear that the term “meraglim” is not inherently negative. It does not necessarily refer to the spies in the desert who returned with a negative report. There are instances where “meraglim” is used in a positive sense. For example, they were sent to Yericho to gather information in order to conquer it, which was a constructive purpose. Thus, the term itself is not inherently negative, and in the context used by the Alter Rebbe it carries a positive meaning.
Regarding the second question, about the need for testimony and the concern about pushing people away, the Rebbe brings a teaching from our Sages in Berachos 28a. There the Gemara relates that Rabban Gamliel was replaced because he was too strict, and Rabbi Elazar ben Azarya was appointed in his place.
Rabbi Elazar ben Azarya then declared that the doors of the study hall would be open to everyone. Previously, Rabban Gamliel had required that a student’s inner character match his outward conduct, meaning that only those already at a certain level were permitted to enter. The new approach was to allow everyone to come and study.
As a result, many additional benches were added, and many more students entered. The Gemara then relates that Rabban Gamliel was shown a vision suggesting that these new students were not of proper quality. However, the Gemara explains that this vision was only shown to him to calm him, but in truth, the correct approach was that of Rabbi Elazar ben Azarya, to open the doors to all.
Based on this, the question arises: if we see that one should not push people away but rather draw them in, how can the Alter Rebbe say that those who do not comply should be pushed away?
The Rebbe answers that there are significant differences between the case discussed in Iggeres HaKodesh and the cases brought from the Talmud. The main distinction is that the laws of testimony and the discussion in Berachos refer to situations where a person has already acted improperly. In such cases, one must follow the proper procedures and one does not simply push the person away.
However, when establishing guidelines for the future, in order to create a protective fence for Torah observance, the situation is different. In such cases, it is sometimes necessary to act more firmly in order to ensure that proper standards are maintained. The Rebbe notes that in certain situations, halacha even allows for punishment, as mentioned in Sanhedrin 26a, even without prior warning, in order to uphold the integrity of the Torah.
Therefore, the cases are not comparable. In the case of the Alter Rebbe, he was instructing people how they should conduct themselves in davening, that it should be done properly and with care. His statement about sending “meraglim” and pushing away those who do not comply was part of establishing proper conduct and encouraging people to act correctly.
In contrast, the cases cited regarding testimony and not pushing people away refer to individuals who have already acted improperly, where different rules apply.
אגרות קודש של הרבי, חלק ט״ז, שוב בחודש אדר תשי״ח.
אדם כתב לרבי לגבי ביטוי שהשתמש בו הרבי הקודם. המכתב נשלח לשמואל ילוב, והתשובה נכתבה בתחתית מכתבו, מתאריך י״א באדר תשי״ח.
הוא כותב שבתניא אדמו״ר הזקן רצה שאנשים יתפללו לאט, בכוונה ובזהירות, ויעשו זאת כראוי. והוא כתב שיש בדעתו לשלוח “מרגלים” כדי לראות האם אכן עושים כך.
השאלה היא שהמילה “מרגלים” נשמעת כבעלת משמעות שלילית, כאילו מדובר במי שמדבר בגנות אחרים. כיצד אדמו״ר הזקן משתמש בלשון כזו? ועוד, מבחינה הלכתית אין מקבלים עדות כך סתם, ויש צורך בכללים ברורים של עדות.
בנוסף לכך, אדמו״ר הזקן משתמש בלשון של “לדחות בשתי ידיים” את מי שאינו מקיים, דבר שנראה חמור מאוד. כיצד יש להבין זאת?
הרבי משיב כך.
לגבי הלשון “מרגלים”, הרבי מפנה לשמואל א׳ וכן לליקוטי תורה בסוף פרשת שלח. שם רואים שהמושג “מרגלים” אינו בהכרח שלילי. אין הכוונה דווקא למרגלים במדבר שהביאו דיבה רעה. יש גם שימוש חיובי במושג זה, כגון המרגלים שנשלחו ליריחו כדי לסייע בכיבוש, דבר חיובי. לכן המילה עצמה אינה שלילית, ובהקשר של אדמו״ר הזקן יש לה משמעות חיובית.
לגבי השאלה השנייה, על הצורך בעדות ועל העניין של דחיית אנשים, הרבי מביא את דברי חז״ל במסכת ברכות כ״ח ע״א. שם מסופר שרבן גמליאל הוסר מתפקידו משום שהיה מחמיר מדי, ובמקומו מונה רבי אלעזר בן עזריה.
רבי אלעזר בן עזריה פתח את בית המדרש לכל הרוצה לבוא. קודם לכן היה רבן גמליאל דורש שתלמיד יהיה תוכו כברו, ורק מי שהיה במדרגה מתאימה יכול היה להיכנס. כעת נפתחו הדלתות לכולם.
כתוצאה מכך נוספו ספסלים רבים ונכנסו תלמידים רבים. הגמרא מספרת שרבן גמליאל הראו לו כאילו התלמידים אינם ראויים, אך הגמרא מסבירה שזה היה רק כדי ליישב את דעתו, אבל האמת היא שהגישה הנכונה הייתה לפתוח את הדלתות.
לפי זה נשאלת השאלה: אם אין לדחות אנשים ויש לקרבם, כיצד אדמו״ר הזקן אומר לדחות את מי שאינו מקיים?
הרבי משיב שיש הבדל גדול בין המקרים. דיני עדות והדיון בגמרא עוסקים במי שכבר נהג שלא כראוי. במקרים כאלה יש כללים שונים, ואין דוחים אדם כך סתם.
אבל כאשר מדובר בקביעת גדרים לעתיד, כדי להגן על התורה ולשמור על רמת קיום המצוות, המצב שונה. במקרים כאלה יש צורך לפעמים להחמיר כדי לשמור על הסדר. הרבי מציין שיש הלכות שמאפשרות אף ענישה, כפי שמובא בסנהדרין כ״ו ע״א, אפילו ללא התראה, כדי לשמור על התורה.
לכן אין להשוות בין המקרים. אדמו״ר הזקן בא להדריך כיצד יש להתפלל כראוי, והלשון של “מרגלים” ושל דחייה נועדה לחזק את קיום הדברים ולדרבן להתנהגות נכונה.
לעומת זאת, המקרים שהובאו לגבי עדות ואי־דחייה עוסקים במצבים שכבר התרחשו, ושם יש כללים אחרים.