ב"ה, כ"ט אדר, תשי"ח
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א עוסקים בצ"צ רבי פעלים, רבני בי"ד
צדק, ע"י העדה החרדית בירושלים עיה"ק, תבנה ותכונן ע"י משיח צדקנו בב"א,
ה' עליהם יחיו
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת המכתב מי"א לחדש אדר, בו כותבים אודות ענין דבריכת השחי' המעורבת ר"ל וכו'. ובודאי כבר ידוע להם אודות תגובת הצבור כאן בענין זה.
ויהי רצון אשר בקרוב ממש יקוים בירושלים עיר קדשנו כמ"ש בתוה"ק, קרי' נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה, ויקראא) לה עיר הצדק קרי' נאמנה.
ומבואר פנימית הענינים ע"י רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, ירושלים יראה שלם ב) שלימות היראה, וביחד עם זה הר הקדש שלימות האהבה, אהבה עליונה, יעוין בארוכה לקוטי תורה דברים ס' ב.
וידועים דברי הספרי (דברים ו' ה) אין אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה, אלא במדת הקב"ה בלבד.
בכבוד ובברכה לבשו"ט בכל האמור, שלימות הטוב, טוב לשמים וטוב לבריות, (יעוין קדושין מ', א) ומגלגלין זכות ליומין זכאין שבין פורים לפסח, מסמך גאולה לגאולה, גאולת פורים דאכתי עבדי דאחשורוש אנן, לגאולה השלימה, בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל (אשר כן נסתם הדיןג) בהפלוגתא שבזה) - גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, וכמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.
ובברכת חג פסח כשר שמח.
נ.ב.
תמיהני וגם נצטערתי בהרבה וביותר בהודעי ע"ד אחדים (אשר תקותי חזקה שיוצאים הם מן הכלל לגמרי ולגמרי) המשתייכים לעדת החרדים הנוסעים באניות ישראליות (ז.א. שהצוות מבני ישראל וגם הבע"ב), הנוסעות גם בש"ק, וכמבואר במ"א בארוכה, נעלה מכל ספק שזהו חילול שבת בפרהסיא וגם במלאכות דאורייתא וכו'.
היאומן כי יסופר, והרי גם ענין זה במיוחד שייך לירושלים עיה"קד). וכמאמר רז"ל (שבת קי"ט ב) וגם לענין גאולתנו הקרובה לבוא, שהרי אלמלא משמרים ישראל שתי שבתות כהלכתן (ובירושלמי תענית א' א שבת אחת כתקונה) מיד בן דוד בא, (עיין לקו"ת לרבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, ויקרא מא, א) ויהי רצון שגם בזה אתבשר בשו"ט, ונזכה במהרה ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.
א) יעויין זח"ג ב, ב ושם. שם רפה, א.
ב) תוד"ה הר (תענית טז, א): לכן אין אנו נותנין כו'. מנחת שי ליהושע יו"ד ב.
ג) שמו"ר פט"ו, יא. זח"ב קך, א. זח"ג רמט, א. ובכ"מ.
ד) ראה ירמי' יז. ובראב"ע שמות כ, ח שע"י שמירת השבת היתה בטלה הגזירה ויעמדו בירושלים כסאות מלכות בית דוד.
Holy Letters of the Rebbe, Volume 16, letter number 6,141. Baruch Hashem, the 29th of Adar, 5718, Brooklyn. Addressed to the rabbis of the Beis Din Tzedek of the Edah HaChareidis in Jerusalem, the great geonim and those active in communal affairs. The Rebbe accords them great honor, addressing them in Jerusalem, Ir HaKodesh, may it be built and established through Mashiach Tzidkeinu, speedily in our days, amen. Shalom u’vracha.
The Rebbe writes that he is confirming receipt of their letter from the 11th of Adar, in which they describe the situation regarding the establishment of a mixed swimming pool, rachmana litzlan, in Jerusalem, which is considered the holiest city. There are various levels of holiness in Jerusalem, culminating in the Beis HaMikdash and then the Kodesh HaKodashim. Therefore, when we are striving to preserve the sanctity of Jerusalem and to observe the mitzvos properly, any act that goes against that holiness is of great concern. It appears they were writing to the Rebbe about this mixed swimming arrangement, which was a public matter.
The Rebbe writes that it is certainly already known to them about the response of the community here. It is not entirely clear whether the Rebbe is referring to an objection or a protest, but the Rebbe continues by praying that very soon it should be fulfilled in Jerusalem, our holy city, as it is written in our holy Torah: “Kirya Ne’emana,” a faithful city, “Maleisi Mishpat,” filled with justice, “Tzedek Yalin Bah,” righteousness shall dwell within it, and “Ve’yikarei lach Ir HaTzedek Kirya Ne’emana,” it shall be called the city of righteousness, a faithful city. The Rebbe references the Zohar, Chelek Gimmel, and additional sources on this verse.
The Rebbe explains further, on a deeper level, as the Alter Rebbe writes, that the name Yerushalayim is composed of two words, “Yir’ah” and “Shalem.” This is also mentioned in Tosafos on Ta’anis. Yerushalayim represents “Shleimus HaYir’ah,” the complete and perfect awe and fear of Hashem. At the same time, Jerusalem is referred to as “Har HaKodesh,” the holy mountain, and the concept of a mountain represents love. Thus, Jerusalem combines both the ultimate level of awe and the ultimate level of love of Hashem. The Rebbe references at length in Likkutei Torah on Devarim that this represents the highest level of love, “Shleimus HaAhavah.”
Generally, it is stated that love and fear do not coexist. As the Sifrei says on the verse “Ve’ahavta,” there is no love in a place of fear and no fear in a place of love. One might compare it to students who either fear or love their teacher, but cannot experience both simultaneously. However, when it comes to Hakadosh Baruch Hu, it is possible to have both love and fear together. This is unique to the service of Hashem.
Therefore, in a place like Jerusalem, which embodies both complete love and complete fear, it is essential that conduct there align with the directives of the Torah. Actions that contradict that holiness are inappropriate for such a place.
The Rebbe concludes this part with honor and with a blessing for good news in all of the above. Since the discussion relates to completeness, the Rebbe also blesses them with complete good. What is complete good? It is that which is “Tov LaShamayim u’Tov LaBriyos,” good for Heaven and good for people, as referenced in the Gemara in Kiddushin. Sometimes something may be good in terms of mitzvos but not beneficial to people, and sometimes beneficial to people but not aligned with Torah. The ultimate good is when it is both a mitzvah and beneficial to others, such as tzedakah.
The Rebbe continues and notes that these are special and auspicious days, as we are in the period between Purim and Pesach. Matters of importance should be undertaken during auspicious times, and this is such a time. The Gemara explains that Purim is observed in the second Adar in a leap year in order to connect one redemption to another, “Masmich Geulah LeGeulah,” linking the redemption of Purim to that of Pesach.
The redemption of Purim was not complete, as the Gemara states, “Akati avdei d’Achashverosh anan,” we were still servants of Achashverosh. Although the decree of Haman was overturned, the Jewish people remained under foreign rule and were not in Eretz Yisrael. In contrast, the redemption of Mitzrayim was a complete redemption, and the future redemption is associated with Nissan as well, “BeNissan nigalu u’beNissan atidin l’higael.”
Thus, we are now in the period between these two redemptions, moving from a partial redemption to the complete and ultimate redemption. The Rebbe references various sources indicating that the accepted opinion is that the future redemption will take place in Nissan.
The Rebbe adds that just as Hashem performed miracles at the time of the Exodus, so too He will show us wonders again, “Ar’enu niflaos.” The miracles of Nissan will continue and be revealed again.
The Rebbe blesses them with a Pesach that is kosher and joyful.
The Rebbe also includes an additional note, expressing great pain upon learning that there are individuals connected to the Chareidi community who are traveling on Jewish-owned ships that operate on Shabbos. These ships are both owned and staffed by Jews, and therefore their operation on Shabbos constitutes a public desecration of Shabbos, involving Torah-level prohibitions.
The Rebbe expresses astonishment and deep distress over this situation, hoping that it is only an exception and not representative of the community as a whole. He emphasizes that Shabbos has a special connection to Jerusalem, as indicated in the verse in Yirmiyahu, and as explained by the Ibn Ezra. The observance of Shabbos is essential for the protection and continuity of Jerusalem.
The Rebbe cites the teaching of the Sages that if the Jewish people would keep Shabbos properly—whether one Shabbos or two Shabbosos, as discussed in the Talmud—Mashiach would come. The Rebbe references the reconciliation of these views as explained in Likkutei Torah.
The Rebbe concludes with a prayer that we should soon merit the time that is entirely Shabbos and rest for eternal life, “Yom she’kulo Shabbos u’menuchah l’chayei ha’olamim.”
אגרות קודש של הרבי, חלק ט״ז, אגרת מספר 6141. ברוך השם, כ״ט באדר תשי״ח, ברוקלין. אל רבני בית הדין צדק של העדה החרדית בירושלים, הגאונים הגדולים והעוסקים בצרכי ציבור. הרבי פונה אליהם בכבוד גדול, אל ירושלים עיר הקודש, שתיבנה ותכונן במהרה על ידי משיח צדקנו, אמן. שלום וברכה.
הרבי כותב שהוא מאשר את קבלת מכתבם מיום י״א באדר, שבו הם מתארים את המצב בנוגע להקמת בריכת שחייה מעורבת, רחמנא ליצלן, בירושלים, שהיא העיר הקדושה ביותר. יש דרגות שונות של קדושה בירושלים, עד לבית המקדש וקודש הקודשים. לכן כאשר שומרים על קדושת ירושלים, כל דבר הסותר קדושה זו הוא חמור ביותר. נראה שהם כתבו לרבי על עניין זה של הבריכה המעורבת באופן ציבורי.
הרבי כותב שבוודאי כבר ידוע להם על תגובת הציבור בעניין זה. הרבי מתפלל שיתקיימו במהרה הפסוקים על ירושלים: “קריה נאמנה”, “מלאתי משפט”, “צדק ילין בה”, ו”ונקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה”. הרבי מפנה לזוהר ולמקורות נוספים.
הרבי מבאר על פי פנימיות העניינים, כפי שכתב אדמו״ר הזקן, שירושלים מורכבת מהמילים “יראה” ו”שלם”. כלומר, שלמות היראה. יחד עם זאת, ירושלים נקראת גם “הר הקודש”, והר מסמל אהבה. נמצא שירושלים משלבת גם שלמות היראה וגם שלמות האהבה לה׳.
בדרך כלל נאמר שאין אהבה במקום יראה ואין יראה במקום אהבה, כפי שמובא בספרי. אך ביחס להקב״ה ניתן לשלב בין אהבה ליראה יחד.
לכן בירושלים, שהיא מקום של שלמות אהבה ויראה, חייבת ההתנהגות להיות תואמת להוראות התורה, ואין מקום לדברים הסותרים זאת.
הרבי מסיים בברכה לבשורות טובות ולשלמות הטוב, שהוא “טוב לשמים וטוב לבריות”, כפי שמובא בגמרא בקידושין. הטוב השלם הוא כאשר הדבר גם מצווה וגם מועיל לאנשים.
הרבי מוסיף שאנו נמצאים בימים מיוחדים בין פורים לפסח, ימים מסוגלים, ויש לנצלם לעניינים חשובים. הגמרא אומרת שמסמיכים גאולה לגאולה, ולכן פורים סמוך לפסח.
גאולת פורים לא הייתה שלמה, כי עדיין היו תחת אחשוורוש. לעומת זאת, גאולת מצרים הייתה שלמה, והגאולה העתידה תהיה גם היא בניסן—“בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל”.
לכן אנו נמצאים בין גאולה חלקית לגאולה שלמה. הרבי מביא מקורות שהדעה המקובלת היא שהגאולה העתידה תהיה בניסן.
כשם שיציאת מצרים הייתה בניסים, כך גם לעתיד “אראנו נפלאות”.
הרבי מברך לפסח כשר ושמח.
בהערה נוספת, הרבי מביע כאב גדול על כך שיש אנשים הקשורים לקהילה החרדית שנוסעים באניות יהודיות הפועלות בשבת, דבר המהווה חילול שבת בפרהסיה באיסורי תורה.
הרבי מביע תדהמה ותקווה שזה מקרה חריג בלבד. הוא מדגיש את הקשר המיוחד בין שמירת שבת לירושלים, ואת החשיבות הגדולה של שמירת שבת לקיום ירושלים.
חז״ל אומרים שאם היו שומרים שבת אחת או שתיים כראוי—הייתה באה הגאולה. הרבי מציין את הביאור לכך בליקוטי תורה.
הרבי מסיים בתפילה שנזכה במהרה ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.