6140 – When a Tzaddik’s Merit Protects

Holy Letters of the Rebbe, Volume 16, letter number 6,140. Baruch Hashem, the 28th of Adar, 5718, Brooklyn. To the honorable rabbi, the gaon and chassid, Moreinu Avraham Meir, may he live long, in Brooklyn. Shalom u’vracha.

The Rebbe writes that he is responding to his letter from Monday, in which he raises a question regarding the common expression, “Zechuso Yagein Aleinu”—may his merit protect us. This phrase is typically said about tzadikim who have passed away and are in the higher worlds, in Ginzei Meromim. The question is why this expression is only used for tzadikim who have passed away, and not for tzadikim who are alive among us for many long days. Why do we not say that their merit should also protect us while they are still alive?

The Rebbe explains that when a tzadik is alive in this world, his soul is still within a body, and the tzadik himself protects us through his prayers and his presence. This is based on the words of our sages, as the writer himself cited in his letter, on the verse “Sur tzilam me’aleihem,” that their shadow has departed from them. This refers to the protection that the tzadik provided. When the Jewish people were afraid to enter Eretz Yisroel, it was said that their protection had been removed, because the tzadik who protected them was no longer present.

Therefore, when a tzadik is alive, there is no need to say that his merit should protect us, because he himself is actively protecting through his prayers. In contrast, when a tzadik has passed away, we refer to his merit, “zechuso,” that it should protect us. This usage comes from the language of “zechus” as found in the Mishnah in Sotah, where it discusses that a merit can protect a person even in situations where there would otherwise be punishment.

The Rebbe continues that this concept of merit applies both to the merit of a tzadik and also to the merit of a mitzvah. He refers to the relevant sources for further study.

The Rebbe then adds that at this opportunity he is enclosing a recently published booklet connected to Parshas Zachor and the days of Purim that have just passed. He expresses confidence that the recipient has a set time for studying the inner dimension of Torah. As is known from the teachings of the Arizal, transmitted by his student Rav Chaim Vital in the introduction to Shaar HaHakdomos, in our generation it is a mitzvah to reveal this wisdom.

Subsequent sages emphasized the importance of studying Pnimius HaTorah. The Rebbe directs him to look in the holy letters of the Alter Rebbe, the author of the Tanya and Shulchan Aruch, in Chapter 26, as well as in the Kuntres Eitz Chayim written by the Rebbe Rashab, the grandson of the Tzemach Tzedek. In these sources, there is a clear directive and explanation of the importance of studying the inner dimension of Torah.

The Rebbe then raises an additional point that requires consideration regarding the phrase “Zechuso Yagein Aleinu.” What is the connection between the merit of a tzadik and the idea that it should protect others? How does the merit of a tzadik provide protection?

The Rebbe notes that it is stated that a father cannot generally bring merit to his son—“abba lo mezakeh l’bara.” Yet we do find that a son can benefit a father, as we say Kaddish and perform other actions on behalf of a parent. So how can the merit of a tzadik protect others?

The Rebbe explains that Tosafos in Sotah discusses that the limitation of a father not bringing merit applies specifically to the sin of idolatry, but not to other sins. Furthermore, according to what the Rebbe Rashab writes in his final will, in the work Chanoch L’Naar, the matter is clarified further.

In Chanoch L’Naar it is explained that when a father acts for himself, not specifically for his son, it does not necessarily benefit the son. However, when a father acts in a way that is connected to his son, then it can indeed benefit him. Similarly, when a son follows the path of Torah and mitzvos, even without specific intent to benefit his father, his actions bring merit and protection to his father.

Thus, a child who conducts himself according to Torah, with diligence and care, brings merit to his father and protects him, even elevating him from judgment and bringing him to Gan Eden.

The Rebbe then references the concept of “Zocheir chasdei avos,” that Hashem remembers the kindness of the fathers. This is not because the fathers are actively benefiting the children, but because of the covenant that Hashem made with them.

Nevertheless, the Rebbe points out that even according to these explanations, there still needs to be some connection or action directed toward the one receiving the benefit. How then do we understand that the merit of a tzadik should protect others generally? What did the tzadik do specifically for them?

The Rebbe also references additional sources discussing “zechus avos” in various places in the Talmud and Midrash.

Based on all this, the Rebbe concludes that expressions such as “Zichrono livracha l’chayei ha’olam haba,” that his memory should be a blessing for the World to Come, apply to all tzadikim.

However, the phrase “Zechuso Yagein Aleinu” is specifically used for tzadikim who were leaders of the Jewish people or masters of Torah who taught publicly. When a person studies their Torah and follows their teachings, he becomes like their student, as it says “levanecha—eilu hatalmidim,” your children are your students. In such a case, the merit of that tzadik can indeed protect him.

This concept is understood, although it is not the place here to elaborate further.

The Rebbe thus addresses the question: why we use the phrase only for tzadikim who have passed away, because when they are alive they themselves provide protection. He also emphasizes the importance of studying Pnimius HaTorah, and clarifies that the expression “Zechuso Yagein Aleinu” applies particularly to great leaders whose teachings one follows, through which their merit provides protection.

אגרות קודש של הרבי, חלק ט״ז, אגרת מספר 6140. ברוך השם, כ״ח באדר תשי״ח, ברוקלין. אל הרב הגאון והחסיד, מורנו אברהם מאיר שיחי׳, בברוקלין. שלום וברכה.

הרבי כותב שהוא משיב על מכתבו מיום שני, שבו הוא שואל על הלשון הרגילה “זכותו יגן עלינו”, שנאמרת על צדיקים שנפטרו ונמצאים בגנזי מרומים. והוא שואל מדוע אומרים זאת דווקא על צדיקים שנפטרו, ולא על צדיקים החיים עמנו לאורך ימים ושנים.

הרבי מבאר שכאשר צדיק חי בעולם הזה, נשמתו בגוף, והוא עצמו מגן עלינו בתפילתו ובמציאותו. כפי שאמרו חז״ל על הפסוק “סר צילם מעליהם”, שהצל—ההגנה—נסתלק מהם, משום שהצדיק שהגן עליהם כבר לא היה עמם.

לכן כאשר הצדיק חי, אין צורך לומר שזכותו תגן, כי הוא עצמו מגן. אך כאשר הצדיק הסתלק, אזי מדברים על זכותו שתגן. לשון זו נובעת מהמושג “זכות” במשנה בסוטה, שם נאמר שזכות יכולה להגן גם במקום שיש מקום לעונש.

הרבי ממשיך ומבאר שהמושג זכות שייך הן לזכות של צדיק והן לזכות של מצווה, ומפנה למקורות המתאימים.

בהזדמנות זו הרבי מצרף חוברת שיצאה לאור לאחרונה בקשר לפרשת זכור ולימי הפורים שעברו. הרבי מביע ביטחון שיש לו קביעות ללימוד פנימיות התורה, כפי שמבואר בדברי האריז״ל על ידי תלמידו רבי חיים ויטאל בהקדמה לשער ההקדמות, שבדורנו מצווה לגלות חכמה זו.

חכמים שבאו לאחר מכן הדגישו את חשיבות לימוד פנימיות התורה. הרבי מפנה לאגרות הקודש של אדמו״ר הזקן וכן לקונטרס עץ חיים של הרבי הרש״ב, שבהם מבואר בבירור גודל החיוב והחשיבות של לימוד זה.

הרבי מוסיף נקודה נוספת לעיון: מהו הקשר בין זכותו של צדיק לבין ההגנה על אחרים? כיצד זכותו של הצדיק מגינה על אחרים?

הרי נאמר “אבא לא מזכה לברא”, והבן הוא שמועיל לאביו, כגון באמירת קדיש. אם כן, כיצד זכותו של צדיק מגינה על אחרים?

הרבי מבאר על פי תוספות בסוטה שהדבר תלוי בסוג החטא, וכן על פי דברי הרבי הרש״ב בצוואתו “חנוך לנער”, שכאשר אדם פועל עבור עצמו בלבד אין הדבר מועיל לאחרים, אך כאשר יש קשר או פעולה שמכוונת לאחר—יש בכך תועלת.

וכן כאשר הבן הולך בדרך התורה והמצוות, אף ללא כוונה מיוחדת להועיל לאביו, הרי הוא מביא לו זכות והגנה.

הרבי מזכיר גם את המושג “זוכר חסדי אבות”, שאינו משום שהאבות פועלים בפועל עבור הבנים, אלא משום הברית.

אך עדיין יש צורך להבין כיצד זכותו של צדיק מגינה על אחרים, ומה הקשר הישיר לכך.

הרבי מביא מקורות נוספים בעניין זכות אבות בתלמוד ובמדרשים.

לבסוף הרבי מסביר שלשונות כמו “זכרונו לברכה לחיי העולם הבא” שייכות לכל צדיק. אולם הלשון “זכותו יגן עלינו” נאמרת דווקא על צדיקים שהיו מנהיגים ומורי תורה לרבים. כאשר אדם לומד מתורתם והולך בדרכיהם, הוא נעשה כתלמיד שלהם—“בניך אלו תלמידיך”—ובמקרה כזה זכותם מגינה עליו.

הרבי מסכם שהלשון נאמרת על צדיקים שנפטרו משום שבעודם חיים הם עצמם מגינים, ומדגיש את חשיבות לימוד פנימיות התורה, ומבאר שהלשון “זכותו יגן עלינו” שייכת במיוחד לצדיקים שהנהיגו והורו לרבים, אשר הלומד מתורתם זוכה להגנתם.