Holy Letters of the Rebbe, Volume 16, this is letter number 6,137. Baruch Hashem, the 25th day of Adar, 5718. This is the birthday of the Rebbetzin. Her birthday is on the 25th day of Adar. As a matter of fact, she is just a couple of days older than the Rebbe. The Rebbe’s birthday is on the 11th of Nissan, and her birthday is on the 25th day of Adar, 5718, Brooklyn. Shalom u’vracha.

The Rebbe writes that he is responding to the letter in which the writer discusses the congregants who pray in his shul. He explains that there are sometimes individuals who want to lead the services, but they are not accepted by the community, and people do not want them to serve as the chazzan. There are important reasons for this, and he is asking the Rebbe how he should conduct himself—whether he should allow them or not, and how to handle the situation.

There are often real issues involved. One of the issues, although the Rebbe does not state it explicitly, is that if someone is not Shomer Shabbos, he should not be leading the services in the shul. There may be other reasons as well why a person should not serve as chazzan. Of course, they can daven like everyone else, but sometimes situations arise where people may become upset. We try to do everything possible to make people feel comfortable, so that they will continue to come to shul, daven, and grow closer to Hashem, and hopefully over time they will improve.

For example, there is a broader discussion regarding inviting people to the Seder or to shul when they may come by car on Shabbos or Yom Tov. Should one refrain from inviting them in order not to cause a violation? There is much discussion about this. From a practical perspective, however, many baalei teshuva who today are distinguished rabbis, authors, or community leaders had to begin somewhere. If they had not come to shul or participated in some way—even if initially it involved some level of violation—they might never have found their way. Growth is often a gradual process.

In any case, this is not a ruling here, but rather an attempt to explain the situation. The question was asked because we are trying to accommodate people where possible. The Rebbe responds that making such a decision depends on many details and even finer details. Therefore, the Rebbe advises that one should consult the local rabbi, present all the details, and conduct himself according to the rabbi’s directive. In other words, one should rely on the authority of the local rabbi who understands the specific situation.

The writer also mentioned to the Rebbe that he was surprised that some people are putting on non-kosher tefillin. Some individuals come to shul and are wearing tefillin that are posul. The Rebbe responds that he is also surprised. If it is known that the tefillin are not kosher, why are they not being given to a sofer to be checked? Either they should be repaired or replaced with kosher tefillin.

The Rebbe emphasizes that one should even use communal funds for this purpose. Even though this concerns an individual, the importance of the mitzvah is such that the community should take responsibility. If the individual is not willing or able to spend the money, the shul’s funds should be used to ensure that he has kosher tefillin.

The Rebbe explains that the entire Torah is compared to tefillin. The mitzvah of tefillin is extremely significant. He adds that one must also consider the intention a person should have when putting on tefillin. As explained in Shulchan Aruch, Orach Chayim, the proper intention is that a person subjugates his heart and his mind to Hashem. The tefillin are placed on the head, representing the mind, and on the arm, near the heart. The idea is that a person binds himself and dedicates himself to Hashem.

Since the heart and the mind are the governing forces of the body, when they are devoted to Hashem, it follows that the entire person becomes devoted. This concept is also explained in the beginning of Chapter 41 of Tanya.

Therefore, the Rebbe expresses surprise that no action is being taken. One should ensure that the tefillin are checked, fixed, or replaced if necessary. This is a fundamental mitzvah that encompasses the entire person’s service of Hashem.

The Rebbe concludes by taking this opportunity to encourage the observance of the three daily study portions—Chumash, Tehillim, and Tanya. As was emphasized many times by his father-in-law, the Rebbe, these studies apply to every individual and serve as a segulah for many positive outcomes.

The Rebbe concludes with a blessing for good news in all of the above.

אגרות קודש של הרבי, חלק ט״ז, אגרת מספר 6137. ברוך השם, כ״ה באדר תשי״ח. זהו יום הולדתה של הרבנית. יום הולדתה חל בכ״ה באדר, ולמעשה היא מבוגרת בכמה ימים מהרבי, שיום הולדתו בי״א בניסן. ברוקלין. שלום וברכה.

הרבי כותב שהוא משיב על מכתב שבו הכותב מתאר את המתפללים בבית הכנסת שלו. הוא מציין שלפעמים יש אנשים שרוצים לעבור לפני התיבה, אך אינם מקובלים על הציבור, והציבור אינו רוצה שיתפללו כחזן. יש לכך סיבות חשובות, והוא שואל את הרבי כיצד עליו לנהוג—האם לאפשר להם או לא, וכיצד להתנהל.

לעיתים ישנן בעיות ממשיות. אחת מהן, אף שהרבי אינו אומר זאת במפורש, היא שאדם שאינו שומר שבת אינו ראוי להיות שליח ציבור. ייתכנו גם סיבות נוספות. כמובן, הם יכולים להתפלל ככל אחד, אך לעיתים יש מצבים שגורמים לאי נוחות. אנו משתדלים ככל האפשר לגרום לאנשים להרגיש בנוח, כדי שימשיכו להגיע לבית הכנסת, להתפלל ולהתקרב לה׳, ובתקווה שעם הזמן יתקדמו וישתפרו.

יש גם דיון רחב בשאלה האם להזמין אנשים לסדר או לבית הכנסת כאשר ייתכן שיגיעו ברכב. האם יש להימנע מכך כדי לא לגרום לעבירה? יש על כך הרבה דיונים. אך מבחינה מעשית, רבים מבעלי התשובה שהיום הם רבנים חשובים, מחברים או מנהיגים, התחילו מאיפשהו. אם לא היו מגיעים מלכתחילה, אפילו באופן לא מושלם, ייתכן שלא היו מתקדמים כלל. התהליך הוא הדרגתי.

בכל אופן, אין כאן פסיקה אלא הסבר. השאלה נשאלה מתוך רצון למצוא דרך מתאימה להתנהל. הרבי משיב שההכרעה תלויה בפרטים רבים ובפרטי פרטים, ולכן יש לפנות לרב המקומי, למסור לו את כל הפרטים, ולנהוג לפי הוראותיו.

עוד כותב השואל שהוא מופתע מכך שיש אנשים המניחים תפילין שאינן כשרות. הרבי משיב שגם הוא מופתע. אם ידוע שהתפילין פסולות, מדוע לא מוסרים אותן לבדיקה אצל סופר? יש לתקנן או להחליפן בתפילין כשרות.

הרבי מדגיש שיש להשתמש אף בכספי הציבור לצורך זה. אף שמדובר באדם פרטי, חשיבות המצווה מחייבת שהקהילה תדאג לכך. אם האדם אינו יכול או אינו רוצה לשלם, על הקופה הציבורית לשאת בכך.

הרבי מסביר שכל התורה כולה הושוותה לתפילין, ולכן זו מצווה חשובה מאוד. עוד הוא מדגיש את הכוונה הנדרשת בעת הנחת תפילין, כפי שמבואר בשולחן ערוך אורח חיים, שהאדם משעבד את מוחו ולבו לה׳. התפילין שעל הראש מסמלות את המוח, והתפילין שעל היד סמוכות ללב. המשמעות היא שהאדם קושר את עצמו ומקדיש את עצמו לה׳.

כאשר המוח והלב, שהם המנהיגים של האדם, מסורים לה׳, ממילא כל האדם מסור לה׳. רעיון זה מבואר גם בתחילת פרק מ״א בתניא.

לכן הרבי מתפלא מדוע לא נעשית פעולה. יש לבדוק את התפילין, לתקנן או להחליפן. זו מצווה יסודית הכוללת את כל מציאות האדם בעבודת ה׳.

הרבי מסיים ומעודד לקבוע את שלושת שיעורי הלימוד—חומש, תהילים ותניא—כפי שהודגש פעמים רבות על ידי חותנו הרבי. שיעורים אלו שייכים לכל אחד ומהווים סגולה לדברים רבים.

הרבי מסיים בברכה לבשורות טובות בכל האמור.