ב"ה, כ"ה אדר, תשי"ח
ברוקלין.
ברכה ושלום!
במענה למכתבה משילהי שבט, בו כותבת ע"ד אופן פעולת בעלה שליט"א מעת בואו חזרה מכאן והתוצאות מזה בהנוגע להמשפחה, כיון שעסוק הוא ביותר וכו' וכפי שכותבת אפילו בתוך החברה שלנו מביטים על הנהגה זו בתמהון וכו'.
והנה לכל לראש עלי לשלול הטענה האחרונה, שהרי יסוד והתחלת כל ד' חלקי השו"ע, אל יבוש מפני המלעיגים ובפרט שצ"ע טעם הלעג אם אינו מפני קנאה וכיו"ב, והלואי שתהי' קנאת סופרים שתוצאותי' תרבה חכמה.
בהנוגע לגוף טענתה היא, מובן שבכלל צודקת שעל הבעל והאב להקדיש מזמנו לאשתו ולהילדים, כי פשוט בתכלית הוא אשר לא פחות חשוב הוא משאר מצות תוה"ק.
וידוע דברי כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע בדברו ע"ד הנ"ל, שכמו שצריך להניח תפילין כן וכו', אבל ביחד עם זה בטבע כל עבודה בשטח חדש שאי אפשר לצמצם הזמן ולהגבילו מתאים להשעון, באם רוצים להתחיל את העבודה באופן שתהי' מבוססת ובת קיימא, ואם בכל אדם הדברים אמורים עאכו"כ בהנוגע לבעלה שי' שבודאי מכרת אותו שאינו אדוק בשיטת הדרך הממוצע, וכשמתחיל בעבודה ה"ז בכל ההתלהבות, ובאם יצמצמוה באיזה אופן שהיא גם מלכתחלה לא יתחיל, אבל ע"פ הנראה השערתי וקרובה היא לודאי בעיני, שלאחרי שתעבור תקופת ההתחלה בעבודתו בשטחים החדשים, בודאי שיכנס למסלול ואז ימלא חובתו קדושה בתור בעל ואב כנ"ל, ועוד זאת שלא יגע זה גם ביעילות פעולתו בשטחים החדשים, וכידוע הדוגמא על זה, אשר למרות שהרבה הקב"ה תומ"צ לישראל עד למספר תרי"ג, הנה לא לבד שאין מצוה גורעת וסותרת השני' אלא אדרבה אמרו רז"ל מצוה גוררת מצוה, ולכתבה מה יפול בחלקה, הרי הלואי שתרבנה כמותה בישראל, אשר בעליהן יזכו להתעסק בחינוך בני ישראל המקרב את לבם לאבינו שבשמים, אשר שכרם ושכר כל המשפחה ובפרט האשה שהיא עוזרת בדרכו זו, אין די באר - הן בגשמיות והן ברוחניות.
נעם לי לקרות בסיום מכתבה, אשר רואה היא פרי טוב בעבודתה בביה"ס בהתקדמות הכתה שלה והנהגת התלמידים, ויהי רצון שגם בזה תוסיף ההצלחה והברכה ותבשר טוב אודות כל הענינים אודותם נגעה במכתבה זה.
בברכה לחג פסח כשר ושמח ולבשו"ט בכל האמור מתוך בריאות.
B"H, 25 Adar, 5718.
Brooklyn.
Berachah v'Shalom!
In response to your letter from the end of Shevat, in which you write about your husband's manner of activity since his return from here and the resulting effects on the family, as he is extremely busy, etc., and as you write, even within our own circle people look at this conduct with surprise, etc.
First of all, I must reject the last claim. The foundation and beginning of all four sections of Shulchan Aruch is: "Do not be embarrassed before those who mock," especially since one must consider whether the mockery stems from jealousy or similar motives. If only it would be "jealousy among scholars," whose result is an increase in wisdom.
Regarding your main claim: it is understood that you are generally correct that a husband and father must dedicate time to his wife and children. It is absolutely clear that this is no less important than other mitzvos of our holy Torah. It is well known what my revered father-in-law (the Rebbe Rashab) said on this subject: just as one must put on tefillin, so too... However, by nature, every new endeavor in a new field cannot have its time strictly limited according to the clock if one wishes to establish the work on a solid and lasting foundation. This applies to everyone; how much more so regarding your husband—whom you surely know is not attached to the method of moderation—when he begins a task it is with full enthusiasm. If he were restricted in any way, he would not even begin in the first place.
However, as it appears to me—and I am almost certain—that after the initial period of his work in these new areas passes, he will certainly settle into a routine and then fulfill his sacred duty as husband and father as mentioned above. Furthermore, this will not diminish the effectiveness of his activities in these new areas either. As is well known from the example that although Hashem gave Israel many mitzvos—up to 613—not only does one mitzvah not detract or contradict another; on the contrary, our Sages said: "One mitzvah leads to another."
As for your writing about what will fall into your lot: if only there would be many like you among Israel—whose husbands merit being involved in educating Jewish children and bringing their hearts closer to our Father in Heaven! Their reward—and that of their entire family, especially the wife who assists her husband in this path—is beyond description both materially and spiritually.
I was pleased to read at the end of your letter that you see good fruit in your work at school—in your class's progress and student conduct. May it be G‑d's will that you continue to succeed and be blessed in this as well, and may you share good news regarding all matters mentioned in your letter.
Blessings for a kosher and joyous Pesach holiday and for good tidings in all discussed matters with health.
Summary
The Rebbe teaches that while shlichus demands intense dedication—especially at first—it should not come at the expense of family obligations. With time and balance, both communal mission and family life can thrive together through mutual support and understanding.