6133 – Balancing Shlichus and Family Responsibility

The Rebbe writes in response to your letter from the end of Shevat, in which you describe how your husband, since returning from here, has become completely absorbed in his communal and outreach activities. You write that this has begun to affect the home, as he is constantly occupied and has little time left for his family.

You add that even among your circle, people are beginning to look at this behavior as unusual or excessive.

First, the Rebbe addresses your final point—that others view his conduct as strange. This argument must be rejected entirely. We do not determine our conduct based on the opinions or ridicule of others. The very opening of Shulchan Aruch states: “Do not be ashamed before those who mock.” One must not be influenced by those who scoff.

Moreover, the Rebbe suggests that perhaps the source of their reaction is not genuine concern, but rather a form of jealousy. Instead of acknowledging another person’s dedication, people sometimes diminish it. However, the proper approach is “kinas sofrim tarbeh chochmah”—positive competition increases wisdom and leads to greater accomplishment.

Regarding your main concern—that your husband is not giving sufficient time to his family—the Rebbe agrees that, in principle, this is correct. A husband and father is obligated to dedicate time and attention to his wife and children. This responsibility is a mitzvah no less important than any other mitzvah in the Torah.

The Rebbe cites the teaching of the Rebbe Rashab, that just as one must put on tefillin daily, so too must one set aside time every day to think about and care for one’s family.

However, the Rebbe explains that when a person begins working in a new area, especially one that requires building and establishing something new, it is not possible to limit the effort strictly by the clock. In order for the work to take root and endure, it often requires total immersion at the beginning.

This is particularly true for your husband, whose nature you know well—that when he undertakes something, he does so with full intensity and does not follow a middle path. If he were required from the outset to restrict himself, it might prevent him from engaging in the work altogether.

Nevertheless, the Rebbe expresses confidence that this initial period will not last indefinitely. Once the work becomes established and enters a structured path, your husband will certainly fulfill his obligations to his family properly. Furthermore, doing so will not detract from the success of his communal work.

On the contrary, the Rebbe brings the principle that one mitzvah leads to another—“mitzvah goreres mitzvah.” Proper engagement in one area will ultimately strengthen performance in others.

Regarding your concern of “what about me,” the Rebbe offers a powerful perspective. Fortunate is your portion. The Rebbe expresses the wish that there would be many like you—wives whose husbands have the merit to be involved in educating and bringing others closer to Hashem. The reward for such a role, especially for one who supports it, is immeasurable, both materially and spiritually.

The Rebbe concludes by noting with satisfaction your report of success in your own work in the school, that your students are progressing well and behaving properly. He blesses you for continued success and that you should share good news in all the matters you mentioned.

The Rebbe concludes with blessings for a kosher and joyous Pesach, and for good health and good tidings.

Summary
The Rebbe teaches that while family responsibilities are essential and equal to all mitzvos, the intense initial investment in holy work is sometimes necessary to establish lasting impact. Ultimately, dedication to mitzvos strengthens all areas of life, and those who support such efforts share in immeasurable blessings.

הרבי משיב למכתבך מסוף חודש שבט, שבו את מתארת כיצד בעלך, מאז שחזר מכאן, שקוע מאוד בפעילותו הציבורית והחינוכית. את כותבת שהדבר משפיע על הבית, שכן הוא טרוד מאוד ואינו מוצא זמן מספיק למשפחה.

עוד ציינת כי גם בקרב הסביבה שלכם יש הרואים את התנהגותו כחריגה או מוגזמת.

ראשית, הרבי דוחה לחלוטין טענה זו. אין לקבוע את הנהגת האדם לפי מה שאחרים אומרים או לועגים. יסוד גדול בשולחן ערוך הוא: “אל יבוש מפני המלעיגים.” אין להתחשב בליצנות של אחרים.

יתרה מזו, ייתכן שתגובתם נובעת מקנאה. לעיתים אנשים ממעיטים בערך מסירותו של הזולת במקום להעריך אותה. אך הגישה הנכונה היא “קנאת סופרים תרבה חכמה” – קנאה חיובית שמביאה להוספה בחכמה ובמעשים טובים.

באשר לטענתך העיקרית, שבעלך אינו מקדיש מספיק זמן למשפחה – הרבי מסכים כי באופן עקרוני זה נכון. חובתו של בעל ואב להקדיש זמן לאשתו ולילדיו, וזוהי מצווה שאינה פחותה מכל מצוות התורה.

הרבי מביא מדברי הרבי הרש״ב, שכשם שאדם מניח תפילין בכל יום, כך עליו להקדיש זמן מדי יום לחשוב על משפחתו ולדאוג לה.

אולם הרבי מסביר שכאשר אדם מתחיל לעסוק בתחום חדש, במיוחד כזה הדורש הקמה וביסוס, אין אפשרות להגביל את הזמן לפי השעון. כדי שהפעילות תתבסס ותתקיים לאורך זמן, נדרשת לעיתים השקעה מלאה בתחילתה.

דבר זה נכון במיוחד לגבי בעלך, אשר טבעו הוא להשקיע בכל דבר במלוא המרץ, ולא ללכת בדרך האמצע. אם יוגבל בתחילת הדרך, ייתכן שלא יתחיל כלל בפעילות.

עם זאת, הרבי מביע ביטחון כי תקופה זו אינה קבועה. לאחר שהפעילות תתייצב ותיכנס למסלול מסודר, בעלך בוודאי ימלא את חובותיו כלפי משפחתו כראוי, והדבר לא יפגע בהצלחת עבודתו הציבורית.

אדרבה, “מצווה גוררת מצווה” – העשייה הטובה תביא גם לחיזוק שאר התחומים.

לשאלתך “מה יהיה איתי,” הרבי משיב בגישה מעודדת: אשרי חלקך. הלוואי שיהיו רבים כמותך, שנשותיהם זוכות לכך שבעליהן עוסקים בחינוך ובקירוב לבבות לאביהם שבשמים. השכר על כך, במיוחד לאישה המסייעת, הוא עצום ואין די לבארו – הן בגשמיות והן ברוחניות.

הרבי מסיים בשמחה על כך שכתבת על הצלחתך בעבודתך בבית הספר, שהתלמידות מתקדמות ומתנהגות כראוי, ומברך שתוסיפי הצלחה ותבשרי בשורות טובות בכל העניינים שכתבת עליהם.

הרבי מברך אותך בחג פסח כשר ושמח, ובבריאות ובשורות טובות בכל הנ״ל.