ב"ה, כ"ב אדר, תשי"ח
ברוקלין.
האברך יוסף צבי שי'[1]
שלום וברכה!
במענה למכתבו מתחלת אדר, במ"ש אודות הנוהג בקדיש דרבנן (הנאמר באה"ק ת"ו או בירושלים עיה"ק) להוסיף תיבת קדישא.
כבר כתבתי בכגון דא שיש לחקור על מוצא המנהג ומקורו, ומובן שזה צריכים לחקור על אתר.
נעם לי לקרות במכתבו ע"ד יסוד שיעור לימוד תניא ואשר מוסיף בזה גם בתור מגיד שיעור, ובודאי עובר על הענין שצריך ללמדו איזה פעמים, וכידוע הוראת חז"ל בזה, ויהי רצון שזכות הרבים תסייע אותו להצליח בלימדו שיהי' כמארז"ל תלמוד המביא לידי מעשה, ולהרבות המשתתפים בלימוד זה כהנה וכהנה, ואין לך דבר העומד בפני הרצון, ובפרט בימינו עקבתא דמשיחא שזהו זמן האחרון למלאות הציווי דהפצת המעינות חוצה וק"ל.
ולהודעתו מיום הולדתו, ובטח נהג במנהג אנ"ש דיום ההולדת, ימי רצון שתהי' שנת הצלחה אצלו בתלמוד תורה ביראת שמים וקיום המצות בהידור ובזה עבודת התפלה שהיא חוט השדרה של כללות ציור קומת אדם וכמבואר בלקו"ת ספר במדב"ר ע' ד'.
בברכה לבשו"ט.
- 1 סגל, ירושלים.
The Rebbe responds to the letter written at the beginning of Adar by Yosef Tzvi Segal, who writes about a local custom regarding the recitation of Kaddish d’Rabbanan in Eretz Yisrael. Specifically, he notes that in Jerusalem there is a practice to add the word “Kaddisha” in the phrase, saying “be’asra Kaddisha haden” instead of simply “be’asra haden.”
The Rebbe replies that in similar cases he has already written that one must investigate the source of such a custom. It is important to determine whether there is a reliable foundation for this practice, and based on that, one can decide how to conduct oneself. The Rebbe refers him to a previous letter (letter 4867) where this matter is discussed.
The Rebbe then expresses great pleasure in reading that he has established a regular shiur in the study of Tanya, and that he himself is delivering the lessons. The Rebbe emphasizes that in order to teach properly, one must review the material several times, as instructed by our sages, so that the subject matter is fully clear and well understood.
The Rebbe adds that the merit of the many will support him, enabling him to succeed in his efforts. True success in learning is when the study leads to action, and when it inspires an increase in participants and involvement. The Rebbe stresses that nothing stands in the way of one’s will, especially in our present times, which are described as the final moments before the coming of Mashiach. This is the unique opportunity to fulfill the mission of spreading the wellsprings of Chassidus outward.
The Rebbe also acknowledges that the writer mentioned his birthday. He expresses the hope that he conducted himself according to the Chassidic customs associated with a birthday, which is considered a day of special spiritual potential. The Rebbe blesses him with a successful year in Torah study with yirat Shamayim, in the observance of mitzvos in a complete manner, and in the service of prayer.
The Rebbe concludes by noting that prayer is the central pillar of a person’s spiritual structure, as explained in Likkutei Torah, and offers blessings for good news.
Summary
The Rebbe teaches the importance of verifying customs, preparing thoroughly when teaching Torah, and using current times to spread Chassidus. Through effort and dedication, one can influence others and grow in Torah, mitzvos, and avodah.
הרבי משיב למכתבו של יוסף צבי סגל, שבו הוא שואל על מנהג מקומי באמירת קדיש דרבנן בארץ ישראל, ובפרט בירושלים, להוסיף את המילה "קדישא" ולומר "באתרא קדישא הדין".
הרבי משיב שבמקרים דומים כבר כתב שיש לברר את מקור המנהג, ולבדוק אם יש לו יסוד ברור. בהתאם לכך יש לקבוע כיצד לנהוג, והוא מפנה למכתב קודם שבו נידון העניין.
הרבי מביע נחת רוח על כך שנוסד שיעור קבוע בלימוד התניא, והוא עצמו משמש כמגיד שיעור. הרבי מדגיש שיש לחזור על החומר כמה פעמים, כפי הוראת חז״ל, כדי ללמד בצורה ברורה ומדויקת.
הרבי מוסיף שזכות הרבים תעמוד לו להצליח, ושעיקר ההצלחה הוא כאשר הלימוד מביא לידי מעשה ומוסיף משתתפים בלימוד. הוא מדגיש שאין דבר העומד בפני הרצון, ובפרט בדורנו, עקבתא דמשיחא, שזהו הזמן להפצת המעיינות חוצה.
הרבי מתייחס גם ליום הולדתו ומקווה שנהג במנהגי חסידים ביום זה, שהוא עת רצון. הוא מברך אותו לשנה מוצלחת בלימוד התורה ביראת שמים, בקיום המצוות בשלמות ובעבודת התפילה.
הרבי מסיים בציון מעלת התפילה כעמוד השדרה של האדם, כפי שמבואר בליקוטי תורה, ובברכה לבשורות טובות.