ב"ה, ששי באדר, ה'תשי"ח
ברוקלין, נ.י.
כבוד משתתפי השיעור בש"ס אשר בבית הכנסת צמח צדק נוסח האר"י, בניו יארק,
ה' עליהם יחיו
שלום רב וברכה!
בנועם קבלתי הידיעה על דבר המשך לימודם תלמוד תורה דרבים, ואשר ימים אלו מסיימים מסכת פסחים, דבר בעתו שלשים יום קודם החג, ויהי רצון אשר מתאים לחותם וסיום מסכת זו[1] ברכת הפסח וברכת הזבח במשנה[2] וברכת פדיון הבן וברכת שהחיינו בביאור המשנה היא הגמרא[3], שהקרבת הפסח וענינו תלוים במילה, המעכבת בהם, שלכן שניהם מסוג אחד, וכמשנה ריש מסכת כריתות[4], וענינם הפנימי - שווה - כריתות ברית שבין הקב"ה וישראל, המבדיל אותם מבין האומות (מילה) וגואל בני ישראל מן הגלות (שכל הגליות נקראו מצרים) וענין הזבח שלמים, העושה שלום בעולםא), ממשיך הרוחניות בהגשמיות, שלכן הבשר נאכל לכהנים וגם לבעלים, אכילה כפשוטה,
שמזה מובן הביאור בגמרא והשייכות פדיון הבן, בדוגמת פסח ומילה האמורים, פדיון בני בכורי ישראל ביחד עם ברכת שהחיינו, שמברכין אותה על הטוב הנראה ונגלה דוקאב), והלכתא אבי הבן מברך שתים הוא אבינו שבשמים,
אשר בעגלא דידן על ידי משיח צדקנו יפדה את בנו בכורו ישראל מבין הגליות, ונאמר לפניו שיר חדשג), הנה אלקינו זה, כסיום מס' תענית[5], שהחיינו וקימנו לזמן הזה.
בכבוד בברכה לבשו"ט.
נ.ב.
בעת רצון אזכיר את כל אלה הנקובים בשמותם במכתבם -על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע
א) תו"כ לויקרא ג, א.
ב) תוד"ה העושה (השני) סוכה מו, א.
B"H, Friday in Adar, 5718.
Brooklyn, NY.
Shalom u'Vrachah!
With pleasure I received the news about the continuation of your communal Torah study, and that these days you are completing Maseches Pesachim—timely, as it is thirty days before the festival. May it be G‑d's will that in accordance with the conclusion and seal of this tractate—the blessing of Pesach and the blessing on the sacrifice in the Mishnah, and the blessing on pidyon haben and Shehecheyanu in the Gemara's explanation—the offering of the Pesach and its matter depend on circumcision, which is a prerequisite for them. Therefore, both are of one kind, as stated at the beginning of Maseches Kerisos. Their inner meaning is equal: a covenant between Hakadosh Baruch Hu and Israel that distinguishes them from among the nations (milah) and redeems Bnei Yisrael from exile (all exiles are called Mitzrayim). The matter of the zevach shelamim brings peace to the world by drawing spirituality into physicality; therefore, its meat is eaten by both kohanim and owners—literal eating. From this we understand the Gemara's explanation and its connection to pidyon haben—similar to Pesach and milah mentioned above—the redemption of Israel's firstborn sons together with Shehecheyanu, which is recited only over visible good.
And halachically: "the father of the son recites two blessings"—our Father in Heaven will soon redeem His firstborn son Israel from among all exiles through our righteous Mashiach. Then we will sing before Him a new song: "Hinei Elokeinu zeh" (This is our G‑d), as at the conclusion of Maseches Taanis: "Shehecheyanu v'kiyemanu lazman hazeh" (Who has granted us life and sustained us to this time).
With honor and blessing for good news.
P.S. At an auspicious time I will mention all those named in your letter at the holy resting place of my revered father-in-law, the Rebbe zatzal.
Summary
The Rebbe connects completing Maseches Pesachim with themes of covenant, redemption, and revealed good. He encourages communal Torah study as a means to draw down spiritual blessings and hasten collective redemption through Mashiach.