ב"ה, ט' שבט, תשי"ח
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ ענף עץ אבות
מו"ה יעקב שי'[1]
שלום וברכה!
בנועם קבלתי בעתו הסידור שהו"ל, סידור תפלה צלותא דאברהם חלק א', מעוטר הערות והארות מכתר מקורות לתפלה ומנהגי'.
ומצאתי בו אוצר בלום של בירורי נוסח התפלה וענינים הקשורים בזה. והרי ידועים דברי רז"ל בהנוגע לתפילה, שזהו דברים העומדים ברומו של עולם (ברכות ו, ב), שמזה מובן וגם פשוט חשיבותו של כל פרט ופרט בזה. וביחוד ע"פ דיוקו של פירש"י על אתר בכוונת רומו של עולם - שעולה למעלה. וכמובן ג"כ ממה שראשוני ראשונים דייקו בכל עניני תפלה ועד לתיבה, וכאמרם - שהיו שוקלין וסופרין מספר מנין תיבות התפלות והברכות (טור סי' קיג).
וכידוע גם מרבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, אשר מנה לעצמו זכות מיוחדת - מה שבירר וקבע נוסח התפלה בסידורו. ומסופר בפי חסידים, אשר בבירורו נוסח התפלה - הי' לפניו וצירפה מששים סדורים.
וגדל עוד יותר ערך ציוני מקורות לעניני התפלה בתקופתנו זו, כיון שהמובא בברכות שם, שבנ"א מזלזלים בהם - נתרבה הזלזול בדורנו דור יתום, זלזול המתבטא לפעמים קרובות עד כדי כך - שכל הרוצה אומר אשר יש לו שם, ועושה בנוסחאות התפלה כרצונו, משנה מקצר ומדלג, ופשיטא שמתקן תפלות חדשות אשר לא שערון דוגמתן אבותינו ואבות אבותינו.
בהיפך ממה שהוזהרנו בתוקף ובהחלט במקרא מפורש: אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים וגו' (קהלת ה' א). יעוין שם בפירוש הראב"ע שהאריך בזה. והודיע הרח"ו בשם מורו הוא האריז"ל בהנוגע אפילו לפיוטים ולפזמונים, שאישרו רק אלה "שנתקנו ע"ד האמת אך אלה האחרונים שלא ידעו דרך קבלה אינם יודעים מה שהם אומרים וטועים בסדר דבורם בלא ידיעה כלל". (פע"ח שער א' בתחלתו).
וליוקר הענין ולחביבותא דמילתא - באתי בשולי הגליון באיזה הערות.
בתקוה אשר רבים יביאו סדורו ספרו אל ביתם ויעיינו בו, והעיקר אשר גם זה יביאם לתכלית המכוון - להתבוננות קודם התפלה, וכמצווה עלינו: וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים. והרי פסק דין מפורש הוא: יחשוב קודם התפלה (ז.א. לכל הפחות שלש פעמים ביום חול, וד' פעמים בשבת ויו"ט! - הכותב) מרוממות הא-ל יתעלה ובשפלות האדם ויסיר כל תענוגי האדם מלבו (שו"ע או"ח ריש ס' צ"ח) ומיוסד הדין על דבר משנה: אין עומדין להתפלל אלא כו',
ואז ודאי אשר בעת התפלה והתפלה עצמה תהי' מתאימה לענינה, ובלשון רש"י, כנ"ל - תעלה למעלה.
בכבוד ובברכה.
הערות
בתחלתו. יד, א. דינים א. ט"ק. י--ברך על הציצית קודם הלבישה. והנה מובן אשר פסקי דינים בכלל, ואשר בסידור ביחוד - צ"ל המסקנא האחרונה, ובהנוגע למציאות ולפועל.
ומציאות כזו אשר יהי' הדין כנ"ל - בתקופתנו זו נדירה היא ביותר וביותר, כי הט"ק צריך שיהי' בו שיעור ובאם לאו - ה"ז ברכה לבטלה וככל חומר דין זה (והובא זה דרך אגב - לקמן בסידורו, אבל בחלקו המיועד למעיינים כד, ב). ובעוה"ר רבים מאד ישנם שאין בט"ק שלהם השיעור הרצוי וכו'. - וכבר פסקו, בלאה"כ, אשר הלובש ט"ג - בעת ברכתו עליו יכוון לפטור את הט"ק וע"ז סומך אפילו ביש בו שיעור. ומזה מובן, אשר כל אלו שאין בט"ק שלם שיעור ודאי ועדיין אין לובשים ט"ג - ישמעו מהמברך על ט"ג. ומבוארים הדברים באחרונים לשו"ע או"ח ס"ח, טז, יז. ואכמ"ל.
סוף הקדמה. מא, ב. ד' טפחים[2], כצ"ל. ובהביאור כמה נדחק כו'. - הנוסחא ד' טפחים ומשהו - כן הוא בסי' האריז"ל להר"ש מרשקוב. וראה ג"כ פע"ח שער חה"ס פ"ג. ובשער הכוונות ענין סוכות ד"ד -בענין פס ד' טפחים.
דרך אגב במש"כ שם (בביאור) על מה דאיתא בסי' האריז"ל שאור בכזית כו' - יעוין בשער הכולל (על הסידור - לאאזמו"ר הרא"ד לאוואט) שער מח ס"ב (ושם הביא גם משו"ת השיב משה. והוא בחאו"ח סט"ז, תשובה להחת"ס).
סידור בתחלתו. א. הדיוק שהחזרת בי נשמתי. - מתאים לנוסח הברכה "המחזיר נשמות. ובברכה זו י"ל הטעם ע"פ פשט - דמזכירים ומעוררים מעשה בראשית: ויפח לאפיו נשמת חיים.
במה שהעיר בלישני' דקרא בידך אפקיד רוחי - עיין בזה שער הכוונות דרושי הלילה ד"י: וטעם אומרו אפקיד רוחי ולא נפשי או נשמתי כו'.
סידור בסופו. תמח ר"ח. יוצא מן הכלל לענין תענית[3] - יש להוסיף א' בתשרי - ר"ה (ולהעיר מצפנת פענח - להגאון מראגאצוב - מהד"ת ע' 142, ב).
שם. איסור מלאכה בר"ח והובא מצוואת ר"י החסיד שלא להסתפר ולא לגזוז הצפרנים. - תלוי בבירור טעם הרי"ח בזה משום איסורא או משום סכנתא (שאז, אינו ענין לאיסור מלאכה) - וכבר העיר ע"ז בפי' דמשק אליעזר - וכמו דמצינו י"א דאחר חצות אין להסתפר כו' (סי' ושו"ע האריז"ל. פע"ח).