ב"ה, כ"ח טבת, תשי"ח
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה למכתבו מכ"ד טבת יום ההילולא של רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, בו כותב אודות מצבו ובעיקר בהנוגע לעניני שידוכין.
ובמ"ש שמצדו עשה הכל וגם לא עכבו בידו ענינים הטפלים, הנה מיוסד על מאמר חז"ל אין צועקין על העבר, הנה מה שהי' הי' ומכאן ולהבא יתענין שתהי' אשה יראת ה' ויעשה בזה כמחזר אחר אבדתו כמובן ע"פ דרכי התורה, ואז יצליח.
ומ"ש שאיזה הצעה דחה מפני שחפצו שיעזוב ענין ההוראה, הרי מובן שענין זה אינו לעכובא, ובאם בשאר הפרטים הצעה מתאמת, אינו דוקא שיהי' מורה, שהרי יכול להועיל בשטח החינוך בתור מורה שלא ע"מ לקבל פרס, ופשיטא להיות מתמכין דאורייתא, והרי הקדים הכתוב זבולון לישכר.
במה שהעיר על הקושיא לכאורה במרז"ל בהנוגע לשידוך אם תלוי בבחירת האדם או גזירה היא שאין לשנותה, הנה בכלל אין גזירה שאי אפשר לשנותה (עיין ר"ה ט"ז א[1], ובכ"מ) ובהנוגע להנ"ל כבר באה קושיא זו בכ"מ ומהם גם בש"ס ובזהר, ותירצו שרחמים מועילים (מו"ק י"ח ב) ומתקיימת הגזירה בגלגול אחר, זהר חלק א' צ"א סע"ב. ת"ז תי"ד. ס' חסידים שפ"ג. ואכמ"ל.
בודאי מוסיף אומץ במלאכתו הק' קירוב לבם של בני ישראל לאבינו שבשמים, וגדול הזכות להוסיף בברכות השי"ת בכלל ובמצוה רבה היא מצוה ראשונה בסדר התורה ביחוד.
בברכה,
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א
מזכיר
- 1 דא"ר יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין