ב"ה, נר ראשון דחנוכה, ה'תשי"ח
ברוקלין, נ.י.
לאנ"ש אשר באה"ק ת"ו, ולהצעירים והנוער
ביחוד
הי' עליהם יחיו
שלום וברכה!
בחג הנרות זה, בודאי אשר למותר לבאר ולהדגיש תוכן הענין אשר רבותינו נשיאנו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, קראו לתלמידיהם תלמידי תומכי תמימים, בשם נרות להאיר, וכמבואר במ"א בארוכה הדיוק בזה, אשר הנקודה היא - שעל כאו"א להאיר גם את סביבתו בנר מצוה תורה אור ומאור שבתורה. וקריאת השם הרי זהו ענין גילוי, המשכה מן השרש והמקור וההעלם, לענינים שבפועל. וכמבואר בדא"ח בכ"מ, ענין קריאת שם, שענינה לחבר הנשמה עם הגוף וכו'.
ועפ"ז יש להסביר ג"כ המחלוקת שישנה, אם אדם קרא שמות גם לדגים, שהרי דוגמתם הם נבראים בעלמא דאתכסיא, היפך ענין הגילוי. אלא שעלמא דאתכסיא זה - לגבי עולם שלמעלה הימנו, גם לזה גילוי יקרא, שזהו סוד לדיעה שגם הדגים נקראו בשם. יעוין תוס' חולין סו, ב, חזקוני ורד"ק לבראשית ב, יט, מדרש חסר ויתיר ועוד.
והנה אף שהכתירו בתואר זה את תלמידי התמימים, בודאי מובן שתלמידי תלמידיהם, גם עליהם חל התואר, שהרי זוהי מטרת החינוך דמחנך טוב - שיהיו תלמידים כמותו. ובפרט מעת גלות תומכי תמימים ממקומה הראשון בליובאוויטש, שהתואר והתפקיד דנרות להאיר, מוכרח למלאות אותו בכל מקום שגלה אחד מהם, ופשיטא במקום בו נמצאים כמה מהם בניהם ובני בניהם.
ומובן שהתפקיד להאיר יש בו כמה אופנים ודרכים, מהם עיקרים ומהם טפלים ומהם - בשעת הדחק. אבל האופן העיקרי הישר והפשוט, הוא על ידי חינוך, והשתדלות בהנוגע לחינוך הרצוי, השתדלות בגופו בממונו ובנשמתו. וכמבואר שלשת האופנים בהנוגע לצדקה וגמ"ח, שהחינוך מכללם הוא.
מובן ג"כ, אשר תפקיד זה חשיבות גדולה פי כמה לו, בתקופה ובמקום אשר כל רגע ורגע יקר הוא ביותר בשטח החינוך, כי ניתנה האפשריות להעלות מחיל אל חיל כמה מבני ובנות ישראל, והעדר העשי' בזה - מעמיד בסכנה את עתידם.
בודאי למותר להאריך, אשר בארץ הקדושה, תבנה ותכונן על ידי משיח צדקנו, מצב זה עתה הוא בתקפו, כיון שרבים העולים ומשפחות בניהם ובנותיהם, ובאופן שיסתדרו, בעניניהם בכלל ובעניני חינוך ביחוד, במשך תקופה הראשונה, תלוי כל עתידם.
ע"פ האמור, קריאתי ובקשתי לכל אנ"ש, וביחוד להצעירים, שיחיו - אשר כאו"א מהם יבחון עת עצמו, באם מסוגל הוא לעבודה בחינוך בני ובנות ישראל, וכיון שאדם קרוב אצל עצמו, ויכול לטעות בחשבון, יתייעץ עם המומחים בענין זה. ואלו אשר כשרון להם בדבר, ישתדלו ככל הדרוש להסתדר באופן שיוכלו לעסוק בגופם ממש בעניני חינוך, ז.א. בתור מורים-ות, מדריכים-ות, מנהלי בתי ספר וכיו"ב.
- בטח, בכדי למלאות תפקיד זה, זקוקים לידיעות בכמה מקצועות, הנה ודאי שכמה וכמה ישנם להם כבר ידיעות בזה, ואין זקוקים אלא להשלמה. וחלק מהם יש להם כבר ידיעות אלו בשלימות. ובהנוגע לשאר, הרי בודאי ישנה אפשריות לרכוש ידיעות אלו, באופן מזורז, ולמלאותם אח"כ במשך התעסקותם בחינוך. והרי גם עבודת החינוך עצמה, מלמדת ומורה את האדם העוסק בה, איך להשתלם.
אלה אשר ברור הדבר שאין להם כל כשרון בשטח האמור, עליהם להתגייס לחיזוק וביסוס מוסודת החינוך - על טהרת הקדש. ובזה הנקודה העיקרית - התעמולה בין ההורים, אשר, אם באמת חפצים באשרם של בניהם ובנותיהם, ואשרם לא רק בבא אלא גם בזה, לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות, מוכרחים לחנך את בניהם ובנותיהם על טהרת הקדש, ברוח ישראל סבא, וכל יגיעה והשתדלות כדאיות בזה, שהרי הדבר נוגע לכל עתידם של בניהם ובנותיהם.
המורם מכל הנ"ל, אשר כל מי שיש סברא, שמסוגל הוא להיות מורה ומורה, מבקש הנני אותו-ה להתחיל לחפש תיכף דרך ואופן איך שאפשר יהי' לנצל כשרונו-ה בשטח זה, ובמדה הכי גדולה, שהרי דרישת השעה והכרח השעה היא.
ויהי רצון אשר ימי חנוכה אלו, דמוסיף והולך אור על פתח ביתו מבחוץ, יוסיפו ג"כ בהנרות להאיר, אשר אלו המאירים כבר, יתוסף באורם עד למרחקים, וכדיוק הלשון יפוצו מעינותיך חוצה, ואלו שמפני איזה סיבה עדיין אינם מאירים, יעלו את הנר שלהם עד שתהא ששלהבת עולה מאלי', וע"פ האופן האמור באגרת התשובה לרבנו הזקן סוף פרק ט' שיהי' כפלים לתושי', בכדי למלאות את המגרעות מהשנים שעברו מבלי לנצל הכחות שניתנו להם.
ומכיון שאמרז"ל עה"כ מגיד דבריו ליעקב וגו' מה שהוא מצוה לישראל עושה בעצמו, יעשה השי"ת את "ושננתם לבניך", בני ובנות ישראל, לחננם חכמה בינה ודעת בענינים הכללים ובענינים הפרטים, ומתוך הרחבה ובשמחה ובטוב לבב, יאירו את כל סביבתם, בנר מצוה תורה אור ומאור שבתורה.
המצפה לבשו"ט בכל האמור,
וחותם בברכת הצלחה
מופלגה לכל המשתתפים ע"פ
האמור, הן וכל ב"ב שיחיו
- יעמדו על הברכה בגשמיות
וברוחניות גם יחד.
מנחם שניאורסאהן
נדפסה בלקו"ש ח"י ע' 310.
ועפ"ז יש להסביר: קטע זה נדפס כאגרת לעצמה לעיל ח"ז א'תתעה, ואולי התאריך שם מוטעה.