ב"ה, כ"ו מ"ח, תשי"ח
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ מלאכתו מלאכת שמים
מו"ה שמואל אלעזר שי'[1]
שלום וברכה!
במענה על שני מכתביו, בם כותב ר"פ מפעולותיו בענין הכי נעלה דהפצת המעינות חוצה, נוסף על פעולותיו במכינת ישיבה תורת אמת.
ויהי רצון שעוד יוסיף בקדש בכל זה, וכלשון הידוע מעלין בקדש, וכיון שגם בזה חילוקי דרגות ישנם, הנה יהי' זה במדה הכי גדולה, וכידוע דרשות חז"ל ורז"ל - לא רק מעשה, אלא שהמעשה תהי' כדבעי למעבד, והדרישה עצמה מוכיחה שינתנה היכולת למלאותה, ואין הדבר תלוי אלא ברצון.[2]
והרי מתקרבים אנו לחדש כסלו, הוא חדש הגאולה וגאולת כל אלו אשר זכו לטעום מתורת החסידות ועניני', וכידוע פתגם רבותינו נשיאינו הק' אשר י"ט כסלו הוא ראש השנה בלימוד החסידות ודרכי החסידות, וראש הרי ביאר רבנו הזקן ובנו אדמו"ר האמצעי - דיוק הל' ראש ולא תחלת, שהרי הראש כולל חיות כל אברי הגוף, כן ר"ה כולל בתוכו כל ימי השנה, והימים שקודם לו הם ימי הכנה שבזה תלויות ההמשכות, וכהודעת רז"ל שאפילו פתיחה כחודה של מחט פותחת פתחו של אולם, של אולם דוקא, שנוסף על גדלו הנה תמיד הוא פתוח, כי אין לו דלתות לסתימה.
בברכה לבשו"ט בכהנ"ל,
מ. שניאורסאהן
במ"ש ע"ד המנהג להפסיק החתן וכיו"ב באמירת חד"ת ומאמר (וי"ל שהתחלתו הי' - מפני שלא לבייש מי שאין לו) ידוע מענה כ"ק מו"ח אדמו"ר על כגון דא, שלאחרי שיאמר המאמר כולו יתחיל עוה"פ ואז יפסיקוהו.
במש"כ ע"ד זמן החינוך - יעוין הל' ת"ת לאדה"ז (א, ו) שפוסק מט"ז ועד כ"ד!
מו"ה שמואל אלעזר שי': הלפרין, ירושלים. אגרות נוספות אליו - לעיל חט"ו ה'תפד, ובהנסמן בהערות שם.
והרי מתקרבים: ראה גם לקמן אגרת ה'תתפב.
במ"ש ע"ד המנהג להפסיק החתן: בהמשך להאגרת דלעיל חט"ו ה'תשכו. וראה גם לעיל אגרת ה'תשעט. לקמן ו'ז.