[תשי"ז]
א. אין הדעת (של הש"ע) נוחה כלל מהעלמת משקל[1] (היתר על המדה) בנסיעה על האוירון ז"א מהתשלום בעד זה וה"ז קבלת שירות (ודלא כהעלמת מכס, ושגם בזה צ"ע) ומיהודי והרוצה בדוקא בתשלומין ובודאי שאינו מוַתר.
ב. לפלא שמזכיר רק ברכה א' וכו' אף שכמה ברכות נמנו[2] בשו"ע או"ח סתקס"א.
ועתה נוגע עוד יותר - להוציא מדעת האומרים החלטת u.n. בשנת 1948 ביטלה ברכות אלו.
[הרי ראה[3] שאר ערי יודא קודם שראה ירות"ו משא"כ בסעיף ג' הנ"ל. בכלל הנ"ל בס"ג אי על ירושלים העיר העתיקה ואותה הרי רואים רק בעלי' להר ציון - בנוגע לעיר החדשה פלוגתא בדבר.
המקומות בם היו[4] מקודם ערי יודא, שבודאי כמה מהם נמצאים בין לוד וירושלים].
ג. כן לפלא שכנראה לא ניצל ההזדמנות לברכת הפרשת תרומות ומעשרות.
ד. אין מוזכר באם הוסיף בכל יום במשך שהותו שם - בעניני תומ"צ והרי כשנתוסף בקדושת המקום - צריך האדם להוסיף בקדושת הנהגתו כל זמן היותו במקום זה.
ה. ויה"ר שחבת הארץ בה מסיים - תעורר אותו לתפקידו בתוך כלל ישראל "מאכען דא ארץ ישראל" במקומו כהוראת אדמו"ר הצ"צ הידועה.